פרשנות סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח - הארכה אוטומטית

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר-שרון) בע"א 1809/08 מיום 17.8.2010, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' קורן) בת.א. 55026/06 מיום 4.5.2008, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב 1 (להלן: המבוטח) כנגד המבקשת (להלן: המבטחת) כך שהמבטחת חויבה בתשלום של 174,216 ש"ח. בנוסף לכך, דחה בית משפט השלום את תביעת המבוטח כנגד המשיב 2 (להלן: סוכן הביטוח) כמו גם את הודעות צד ג' שנשלחו מטעם המבטחת וסוכן הביטוח.

תמצית הרקע העובדתי

1.        כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, המבוטח עסק בממכר מוצרי אלומיניום וברשותו בית עסק (להלן: בית העסק). המבוטח ביטח את בית העסק באמצעות סוכן הביטוח אצל המבטחת בשנים 2005-2004 וכן מיום 23.1.2006 ועד לסוף אותה שנה, כאשר לגבי התקופה שבין 22.1.2006-1.1.2006 נחלקו הצדדים.

2.        ביום 19.1.2006 עזבו עובדי המבוטח את בית העסק וכששבו לעבודתם ביום 22.1.2006 גילו כי בוצעה פריצה ונגנבו ציוד משרדי ומלאי עסקי. המבוטח הודיע לסוכן הביטוח על קרות האירוע הביטוחי. המבטחת הודיעה למבוטח כי האירוע אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח באשר זו לא חודשה לטענתה בשנת 2006. המבטחת שלחה למחרת, ביום 23.1.2006, כתב כיסוי זמני ולאחר מכן פוליסה לתקופה שבין 31.12.2006-3.1.2006.

תמצית ההליכים לפני בית משפט השלום

3.        בבית משפט השלום טענה המבטחת כי בעת קרות המקרה הביטוחי לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה. בהתייחס לכך, נטען כי ביום 14.12.2005 הועברה אל סוכן הביטוח טיוטה לשנת 2006 לצורך חידוש הפוליסה. לטענת המבטחת, הטיוטה לא זכתה למענה ומשכך לא נכרת חוזה ביטוח לשנת 2006. בהקשר זה הדגישה המבטחת כי לא התקיימו דרישותיו של סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח) הקובע כי:

"הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, סירובו".

           כתמיכה בעמדתה הציגה המבטחת את הנחיית הממונה על הביטוח שעניינה ב"חידוש אוטומטי" של פוליסת ביטוח. המבטחת טענה כי על פי ההנחיה הנ"ל היא אינה רשאית לחדש פוליסת ביטוח ללא חתימת המבוטח.

4.        אלא שהמבוטח וסוכן הביטוח טענו כי התקיים נוהג בין המבטחת לבין סוכן הביטוח לפיו הפוליסה מתחדשת באופן אוטומטי, אלא אם כן נשלחה למבטחת הודעה על אי-חידוש על ידי סוכן הביטוח או על ידי המבוטח, כאשר אמצעי התשלום מועבר למבטחת רק לאחר מכן. לטענת המבוטח וסוכן הביטוח, האחרון פעל אל מול המבוטח כשלוחה של המבטחת. בהקשר זה טענה המבטחת כי סוכן הביטוח חרג מסמכותו ופעל בהעדר הרשאה משאישר את הארכת הפוליסה ללא הסכמתה.

5.        על רקע מסכת הראיות שהובאה לפני בית משפט השלום ובשים לב לעדים ששמע מטעם הצדדים, קבע בית משפט השלום כי "מדובר במקרה מובהק של ניסיון להתחמק מתשלום תגמולי ביטוח בשל העובדה שמקרה הביטוח ארע ב'תפר' שבין שתי תקופות ביטוח, באופן המאפשר לנתבעת לטעון כי פוליסת הביטוח לא חודשה". בהמשך לכך קבע בית משפט השלום כי הוכח לפניו הנוהג הנטען על ידי המבוטח וסוכן הביטוח. בהתאם לנוהג זה קבע בית משפט השלום כי אלמלא אירע מקרה הביטוח הייתה המבטחת מנפיקה פוליסה שתחילתה ביום 1.1.2006 ודורשת דמי ביטוח בהתאם. ברוח זו קבע בית משפט השלום כי במסגרת היחסים שבין המבטחת לסוכן הביטוח, סוכן הביטוח נהג לחדש את הפוליסה אוטומטית כל שנה ומבלי שהמבוטח ידרש לכל פעולה אקטיבית מצידו, תוך שסוכן הביטוח פועל כשלוחה של המבטחת. באשר להנחיית המפקח על הביטוח, הנוגעת לחידוש אוטומטי של פוליסת ביטוח, אותה הציגה המבטחת כדי לתמוך עמדתה, קבע בית משפט השלום כי דווקא הנחיה זו תומכת בעמדת המבוטח שכן מהנחיית המפקח על הביטוח עולה בבירור כי סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח נועד להגן על המבוטח מפני "חידוש אוטומטי" על מנת שלא יימצא מחויב בדמי ביטוח מבלי שהובהר למעלה מכל ספק שהוא מעוניין בחידוש פוליסת הביטוח ומסכים לדמי הביטוח. בית משפט השלום קבע כי בהנחייתו של המפקח על הביטוח הובהר שלא תתקבל פרשנות לסעיף 9 לחוק חוזה ביטוח שכתוצאה ממנה יימצא המבוטח ללא כיסוי ביטוחי. בסעיף כ"ה לפסק דינו, דחה בית משפט השלום את טענתה של המבטחת כי סוכן הביטוח פעל תוך חריגה מהרשאה בכך שאישר למבוטח את חידוש הפוליסה מבלי לקבל את אישור המבטחת.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.        פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן במספר נקודות הנוגעות לפרשנותו של חוק חוזה ביטוח, אולם אסתפק באותן קביעות מתוך פסק דינו הדרושות לשם הכרעה בבקשה שלפני. בית המשפט המחוזי קבע כי לצד סעיף 9(ב) לחוק חוזה ביטוח בא סעיף 9(ג) לחוק חוזה ביטוח הקובע כי:

"הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו - יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת".

7.        בית המשפט המחוזי הפנה לסעיף 8 בהנחיית הממונה על הביטוח לפיו "...אם הותנה בין הצדדים על הארכת החוזה במפורש או על דרך נוהג, משמעות הארכת חוזה הביטוח היא שכל התנאים שהיו קבועים בין הצדדים בחוזה המקורי ימשיכו לחול בתקופה הנוספת". בהסתמך על הנחיה זו ועל הקבוע בסעיף 9(ג) לחוק חוזה ביטוח קבע בית המשפט המחוזי כי פוליסת הביטוח הוארכה באופן אוטומטי לשנת 2006 במסגרת הנוהג שבין הצדדים. עוד יצויין כי בית המשפט המחוזי דן בסוגיית החריגה מהרשאה שהעלתה המבטחת תוך שקבע כי ככל שסוכן הביטוח חרג מהרשאתו הרי שמדובר בעניין שבין המבטחת לבין סוכן הביטוח ואין הוא מעניינו של המבוטח.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

8.        לטענת המבקשת, קיימת הצדקה בנסיבות העניין ליתן לה רשות לערער שכן זו הפעם הראשונה בא עולה השאלה המשפטית כיצד יש ליישם את סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח. לטענת המבקשת, הערכאות הקודמות יישמו את סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח באופן שגוי תוך שהתעלמו מהוראת סעיף 9(ב) ולשונו המפורשת והעדיפו קיומו של "נוהג" שכלל לא הוכח. עוד טוענת המבקשת כי הערכאות הקודמות פסקו בניגוד לסעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח לפיו "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". לבסוף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לטענתה בדבר חריגת סוכן הביטוח מהרשאה.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.