פרשנות ס"ק 11(ח) לכללי תאגידי מים וביוב(שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב)

1. אדרש להלן למחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין ביחס לפרשנות ס''ק 11(ח) לכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014 (להלן: "הכללים החדשים").

הכללים החדשים פורסמו ביום 26.6.14, נכנסו לתוקף ביום 1.7.14 ולפיהם בוטלו כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א -2011 שהיו בתוקף עד אז (להלן: "הכללים הישנים").  

2. הואיל ועסקינן בסוגיה תקדימית שההכרעה בה עשויה להשפיע על כלל תאגידי המים והמפעלים המזרימים שפכים בכל רחבי המדינה, התבקשה תגובת הרשות הממשלתית למים וביוב בסוגיות שעלו, וזו אכן הוגשה לתיק בית המשפט.

3. התובע, הטכניון – המכון הטכנולוגי לישראל, הינו מוסד להשכלה גבוהה ובין היתר הוא מפעיל את הקמפוס לרפואה בסמוך לבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: "הקמפוס").

            הנתבעת, תאגיד המים והביוב מי כרמל בע"מ, פועלת מכוח חוק תאגידי המים והביוב, תשס"א -2001 והיא מנהלת את משק המים והביוב בתחום עיריית חיפה.

4. ביום 21.4.13 ערכה הנתבעת דיגום ראשון של מי שפכים בשוחת ביוב הממוקמת מחוץ למתחם הקמפוס ובו התגלו ערכים חריגים וערכים אסורים, כמשמעות המונחים הנ"ל בדין (להלן: ''הדיגום''). בהתאם לממצאי הדיגום הנתבעת פנתה לתובע בדרישה לתשלום סך של כ-191,000 ₪ (להלן: "דרישת התשלום"). בהמשך, התובע העלה בפני הנתבעת טענות מטענות שונות כנגד הדיגום ודרישת התשלום, אולם טענותיו נדחו והנתבעת הטילה עיקול ברישום על חשבון התובע בבנק לאומי (להלן: ''העיקול''). במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת

            הטילה על התובע עיקולים נוספים ברישום, אולם הם בוטלו בהסכמה ולפיכך אין הם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים.

            יודגש, כי הדיגום והוצאת דרישת התשלום בעקבותיו בוצעו מכוח הכללים הישנים שהיו בתוקף אותה עת ובטרם פרסום הכללים החדשים. 

5. בניסיון לשנות את רוע הגזירה, נקט התובע בשני הליכים: האחד, הגשת ערר בהתאם לסעיף 52(א) לחוק תאגידי מים וביוב (להלן: ''הערר''), והשני, הגשת תביעה דנן במסגרתה הוגשה בקשה למתן סעד זמני לפיו תמנע הנתבעת לממש את העיקולים שהוטלו על התובע ולהקפאת הליכי הגבייה אשר נקטה נגדו (להלן: "בקשה לסעד זמני").

6. ביום 17.6.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה, העיקול יעמוד על כנו עד להכרעה בערר וככל והוא ידחה, הנתבעת תהא רשאית לממש את העיקול תוך 14 יום ממועד קבלת ההחלטה בנידון, זאת אלא אם כן תוך אותו פרק הזמן, יציג התובע החלטת בית משפט שלום אליו יוגש ערעור על ההחלטה בערר, ככל ויוגש, המעכבת את ההליכים למימוש העיקול. כן סוכם שככל והערר יתקבל, ובכפוף לאמור בהחלטה, העיקול יבוטל (להלן: ''ההסכמה הדיונית'').