פרשנות הסכם ממון ואיזון משאבים

השופטת ש' שטמר, אב"ד:

1.         ערעור מיום 12/12/13 וערעור שכנגד מיום 31/12/13 על פסק דין מיום 27/10/13 של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת אלה מירז).

הדיון בערעורים אוחד. לשם הנוחות תקרא להלן המערערת והמשיבה שכנגד "המערערת", והמשיב והמערער שכנגד "המשיב".

העובדות

2.         המערערת והמשיב נשאו זל"ז ביום 25/8/74. לפיכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן "חוק יחסי ממון"). נולדו להם חמישה בנים, שהיום ארבעה מהם בגירים. החמישי יליד 19/4/98, הוא היום כבן 16 שנים. הרביעי בגיל היה קטין בעת שהמערערת הגישה תביעה למזונותיה ולמזונות ילדיה. המערערת היא מורה במקצועה והיא עובדת כמנהלת *** השייך למשרד החינוך. המשיב הוא מהנדס, גימלאי של חברת XXX, הממשיך לעבוד בה על פי חוזה, גם לאחר פרישתו.

3.         כשלושה עשורים לאחר שנישאו, חל קרע בין בני הזוג, לטענת המערערת על רקע בגידה של המשיב. בניסיון לשקם את חייהם, ועל פי דרישת המערערת, חתמו בני הזוג ביום 17/1/02 על הסכם ממון, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה (להלן "ההסכם"). בסעיף  3 להסכם נכתב שהמשיב יעביר למערערת את זכויותיו בדירת המגורים המשותפת לשני בני הזוג  "במקרה של פקיעת הנישואין, מכל סיבה שהיא". תניה זו, שהייתה העיקר בהסכם, היא נשוא דיוננו העיקרי בפסק דין זה. 

4.         לאחר חתימת ההסכם, חזרו המערערת והמשיב להתגורר יחד עד ליולי 2008, מועד בו עזב המשיב את בית המגורים המשותף ולא חזר אליו, כאשר הוא מבקש להתגרש מהמערערת, והמערערת מסרבת לגירושין מאז ועד עתה.

5.         המשיב, שלאחר עזיבתו את דירת המגורים המשותפת, לא השלים עם ההסכם, הגיש תביעה לביטולו. התביעה נמחקה בהסכמה. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה נוספת, זהה,  שנדחתה. על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא פסק דין חלוט.    

6.         עקב רצונו להתגרש מהמערערת, פנה המשיב לבית הדין הרבני האזורי בתביעה לגירושין, אולם המערערת סירבה, כאמור, להתגרש וטענה שיש סיכויים לאחוי הקרע בינה לבין המשיב. ביום 15/11/09 נדחתה תביעתו של המשיב לחייב את המערערת לקבל גט, ומאז, על פי החומר שלפנינו, לא פנה המשיב בתביעה נוספת לגירושין.

7.         בני הזוג הגישו תביעות הדדיות לבית משפט קמא: המשיב הגיש תביעה לאיזון משאבים, כולל תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים (ראו תמ"ש 39639-01-10), המערערת הגישה תביעה לסעד הצהרתי, לשמירת זכויות רכושיות, לפיה מחצית מהזכויות ברכוש המשותף (שאינו כולל לעמדתה את הדירה) שייכות לה (להלן – "התביעה הרכושית"). כן תבעה המערערת מזונות אישה וקטינים.