פרקליטות מחוז תל אביב פלילי ואח' נ' סונגו

החלטה

בקשה לפסילה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו שהוגשה מכוח סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן-הפקודה).

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לגרימת מוות תוך נהיגת רכב ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ביחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודה. התאונה גרמה למותה של הקטינה א.מ.,ילידת 2.6.07 (להלן המנוחה).

בהתאם לעובדות כתב האישום בתאריך 29.11.2011,שעה 17:05, נהג המשיב ברכב פרטי מסוג סיאט ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים, מכיוון מערב לכיוון מזרח, והתקרב לבית מס' 120, שבסמוך לו ממוקם מעבר חצייה, מופרד באי תנועה.

אותו זמן שררו במקום התנאים הבאים: מזג האויר היה נאה והכביש תקין ויבש. הדרך היא עירונית בה מותרת מהירות נסיעה מירבית עד 50 קמ"ש. 74.7 מטרים לפני מעבר החצייה ממוקם תמרור ה-8 צהוב, בו נאמר: "האט מעבר חצייה לפניך". 3.9 מטרים לפני מעבר החצייה ממוקם תמרור ג-7, שנועד להצביע על מיקום מעבר החצייה. אותה שעה לא פעלה תאורת הרחוב עקב הפסקת חשמל.

המנוחה וילדה נוספת בת שלוש, היו במועד האירוע תחת השגחה של שמרטפית ילידת 1996. שלושתן חצו את הכביש מכיוון צפון לדרום, וכשהגיעו לאי התנועה המתינו למעבר רכבים, ולאחר מכן המשיכו בחציית הכביש, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם התקרב למעבר החצייה, מבלי שהאט את מהירותו ומבלי שעצר את הרכב, ומשהבחינה בכך השמרטפית היא משכה את ידה של המנוחה, ואחזה בבת השלוש ושתיהן רצו ימינה על מנת להתחמק מהרכב. הנאשם פגע עם רכבו במנוחה על מעבר החצייה, לאחר שזו הספיקה לחצות כשלושה מטרים מרוחב מעבר החצייה. כתוצאה מעוצמת הפגיעה, הוטח גופה של המנוחה על הכביש והיא פונתה לבית החולים במצב קשה עם נזק חבלתי חמור בראש, בכבד ובריאות. לאחר 5 ימים נפטרה המנוחה בבית החולים.

לפי חוות דעת מומחה שערך נתיחה שלאחר המוות, מותה של המנוחה נגרם בעקבות חבלה קהה לראש ולגוו, בכוח רב יחסי, שבעקבותיו התפתחה תסמונת כשל נשימתי.

המשיב נפסל מנהלית למשך 90 ימים, ובקשה זו הוגשה בטרם הסתיימה הפסילה המנהלית. הדיון בבקשה נדחה בהסכמה, ועד עתה פסול המשיב למשך כחמישה חודשים.

בבקשה טענה המבקשת כי המשיב נהג בחוסר מיומנות ובחוסר תשומת לב לתנאי הדרך, לא שם ליבו לכך שנהג באזור חשוך בשטח בנוי ולא האט את מהירות נסיעתו, לא שם ליבו לתמרור שהזהירו כי הוא מתקרב למעבר חצייה, לא האט את מהירות נסיעתו לפני מעבר החצייה, לא הבחין מבעוד מועד בהולכות הרגל החוצות את מעבר החצייה ולא נקט באמצעי זהירות שיאפשרו להן להשלים בבטחה את חציית מעבר החצייה.

עוד נטען כי בהודעותיו השונות מסר המשיב שתי גרסאות סותרות. בוחן התנועה מצא כי ניתן היה למנוע את התאונה לפי כל אחת מהגרסאות.

ב"כ המשיב טען, כי המשיב לא נהג במהירות מופרזת ואירוע התאונה נעוץ בשדה ראיה בעייתי ובחשכה ששררה במועד התאונה. לטענתו, בוחן התנועה ערך חישוב לקוי ושגוי של שדה הראיה, בעוד שעל פי טיוטה שנערכה על ידי מומחה מטעם ההגנה, עולה כי התאונה הייתה בלתי נמנעת.

הוא הוסיף כי לאחר התאונה התקינה עיריית תל אביב רמזור לפני מעבר החצייה, דבר המעיד כי לפני התאונה לא היה תמרור נאות על מנת להתריע על קיומו של מעבר החצייה. לדבריו, יש לייחס לשמרטפית תרומת רשלנות נכבדת לאירוע התאונה.

בעניין המסוכנות, טען ב"כ המשיב כי נסיבות התאונה ואופן נהיגתו של המשיב מעידים על העדר מסוכנות מצידו, אלא המשיב הינו נהג נורמטיבי וסביר,שאין לחובתו עבר תעבורתי מכביד.

נבהיר כי בא כוח המשיב לא חלק על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לבין מותה של המנוחה.

דיון והכרעה:

א. המסגרת הנורמטיבית על פי סעיף 46 ב' לפקודה :

הוראת סעיף 46 ב' לפקודה קובעת בנוסחה לאחר החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), תשס"ז-2007, כך:(א)הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג

אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו.

(ב)בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.