פרקליטות מחוז צפון- פלילי נ' קרואני

החלטה

לפני בקשה לפסילתו של המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד גמר הדין, על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

על פי הנטען בבקשה, המשיב גרם לתאונת דרכים בה נהרג אדם. מחומר החקירה עולה, כי ביום 9.11.2009 בשעה 00:10 לערך, נהג המשיב ברכב מסוג "פורד" בכביש 806 מכיוון עילבון לכיוון מג'אר, כשנסעו עמו שני נוסעים. המשיב נסע במהירות מופרזת וביציאה מעקומה שמאלית הוא איבד שליטה על הרכב, סטה לנתיב הנסיעה הנגדי ופגע עם דופן ימין של הרכב בעץ הנמצא בצד שמאל של הכביש. כתוצאה מן התאונה נהרג הנוסע אשר ישב במושב האחורי מצד ימין ברכב ונפצע קשה הנוסע שישב במושב הקדמי לצד המשיב. המשיב נפצע באורח קל.

המבקשת מצהירה בבקשתה כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד המשיב בשל התאונה בה נגרם מותו של המנוח. לטענתה, מצויות בידיה ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, אשר כוללות, בין היתר, חוות דעת של בוחן תאונות הדרכים שטיפל באירוע, הודעת המשיב ונוסעי רכבו אשר קושרים אותו למעשה ולאשמה ומסמכים נוספים. העובדה כי המשיב נסע במהירות מופרזת (על פי קביעת הבוחן 147 קמ"ש) וכן העובדה שהוא עודנו "נהג חדש" אשר מחזיק ברישיון נהיגה פחות משנתיים וכן התוצאות הקשות של התאונה, מלמדות על מסוכנותו של המשיב ועל הצורך להגן עליו מפני הציבור.

בדיון שהתקיים בפני הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי על פי חומר הראיות, לא אותרו ליקויים במקום אשר גרמו לתאונה וכן נבדק הצמיג של רכב המשיב ונמצא כי הוא לא כשל עובר לתאונה אלא נפגע כתוצאה ממנה.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מתוצאותיה הקשות של התאונה, מהמהירות המופרזת בה נהג לכאורה, מאיבוד השליטה ברכב, מסטייתו מנתיב הנסיעה, מהתעלמותו משלט המתריע בפניו על עקומה שמאלה ומכך שהתאונה ארעה בהיותו "נהג חדש".

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בשלב זה, בטרם הוגש כתב האישום, נבצר ממנו לעיין בחומר הראיות ולסתור את טענות המבקשת. המשיב טוען כי הבקשה מתבססת אך ורק על נתון המהירות כמצביע על מסוכנותו, כאשר המשיב כופר במהירות המיוחסת לו וטוען כי הוא נסע במהירות של 70-80 קמ"ש. לטענת המשיב הבוחן שגה בחישוב המהירות וזאת בשני אופנים: ראשית, בכך שהסתמך על מקדם חיכוך של 0.922 שלטענת המשיב "לא נמצא מעולם במדינת ישראל", וכן בכך שעל פי קביעת הבוחן, עליה לא חולק המשיב, המהירות הקריטית לנהיגה בעקומה הרלוונטית, משמע – המהירות שמעליה יסטה הרכב מן העקומה ימינה ולא יצליח לסיימה, הינה מהירות של 106 קמ"ש ומשכך, לא יתכן שהמשיב נהג במהירות המיוחסת לו.

גרסתו של המשיב באשר לסטייתו לנתיב הנגדי הינה שחיה קפצה לכביש. המשיב מוסיף וטוען כי הוא נוהג מזה שנה ושלושה חודשים ואירוע התאונה הוא אירוע יחידי שבו הוא חרג, לכאורה, מהוראות המחוקק ואין מדובר באירוע שמעיד על מסוכנותו.

המשיב טוען עוד כי הבקשה הוגשה לאחר שהסתיימה פסילתו המנהלית, משמע – המבקשת לא סברה שהמשיב מסוכן באופן שיש צורך ברצף של פסילה. פסילתו של המשיב עתה, בטרם הוגש כתב האישום ובטרם בדקה המבקשת טענותיו לעניין המהירות ובטרם נערך לו שימוע, תותיר אותו ללא רישיון חודשים ארוכים.

עיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים ושוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה.

השאלה שעל בית המשפט להכריע בה, בבואו לדון בבקשה מסוג הבקשה דנן, הינה האם נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו של המשיב לשלום ציבור המשתמשים בדרך. השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לבחון את שאלת המסוכנות, הם – האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן והאם עברו של המשיב מעיד על כך שהוא מסוכן.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה –

ראשית, אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיב, לפיה המבקשת טוענת למסוכנות המשיב על סמך מהירות נהיגתו בלבד. נכון יותר לומר כי התרחשות התאונה כולה, כפי שזו עולה מחומר הראיות שבידי המבקשת, אכן מצביעה על מסוכנתו של המשיב. עולה מחומר הראיות, לרבות מן הממצאים המוחשיים שנמצאו בשטח ושעל בסיסם נערך דו"ח הבוחן, כי התאונה ארעה שעה שהמשיב נהג במהירות, סטה מנתיב מסיעתו, איבד שליטה על הרכב והתנגש בעץ המצוי בצידו השני של הכביש. לא היה מעורב בתאונה רכב נוסף ולא נמצאו ליקויים כלשהם, בכביש או ברכב, שהיה בהם כדי לגרום לאיבוד השליטה של המשיב ברכב.

הדברים עולים גם מחקירתו של המשיב, שם, לכאורה, הוא אמר כי באמצע אותה עקומה הוא הבחין בחיה קופצת לכביש ואז "נבהלתי, סובבתי את ההגה לשמאל במהירות ובמכה אחת והרגשתי שהרכב סוטה לשמאל במהירות ואיבדתי שליטה עליו...". "... אני ניסיתי ללחוץ על הברקס אבל אני לא יודע אם לחצתי על הברקס או לא או שאני לחצתי על הגז וברחתי לשמאל"...

יתר על כן, בחומר הראיות קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב אכן נהג בעקומה במהירות מופרזת, כמצויין בבקשה. ראיות אלה כוללות, בין השאר, סימני דחיפה של רכב המשיב וניסוי שנערך במכשיר ויריקום, לפיו חושבה מהירות נסיעתו של המשיב עובר לתאונה. ראיות לכאורה אלה, די בהן לצורך הדיון בבקשה שבפני, ומקומן של טענות המשיב באשר אליהן מקומה להתברר במשפט גופו. מדובר, בשלב זה, בבדיקה ראשונית לכאורית בלבד של חומר הראיות, כשבשלב זה, אין בית המשפט נדרש לבדיקה פרטנית ןמדוקדקת של משקלן, אלא עליו לבחון האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, בעלת סיכוי סביר, לביסוס אשמת המשיב מעבר לספק סביר. תשתית כזו מצויה בחומר בראיות שהובא לעיוני.

זאת ועוד, גם אם יתברר כי יש ממש בטענת המשיב לפיה הוא לא נהג במהירות המיוחסת לו בדו"ח הבוחן, עדיין, מסוכנותו של המשיב נלמדת מקיומן של ראיות לכאורה לעצם סטייתו של המשיב אל הנתיב הנגדי ואיבוד השליטה על הרכב עד להתנגשותו בעץ, ראיות שלכאורה המשיב איננו חולק עליהן. ראיות אלה יוצרות הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות של המשיב, כאשר הנטל להראות שלא התרשל, בנסיבות כאלה, יעבור אל שכמו של המשיב (רע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל דינים (עליון) ל' 402).

יתרה מכך, גם אם נניח שאכן, כגרסת המשיב, הוא סטה עם רכבו בשל כך שהבחין בחיה שקפצה לכביש (גרסה שאיננה עולה בקנה אחד עם העדות שמסר במשטרה חברו של המשיב שנסע עמו), גם בכך אין כדי ליתן הסבר לאיבוד השליטה של המשיב ברכב. מחובתו של נהג לצפות ל"הפתעות" כגון אלה בכביש ולנהוג רכבו באופן שיאפשר לו שליטה עליו, גם אם ייתקל בסיכוני דרך שכאלה (ע"פ 84/85 דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"דמ(3) 141). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בדרך מתעקלת ובשעת חשיכה, כגון במקרה דנן (ת"פ(חיפה) 110/09 מדינת ישראל ננ' משה בן יצחק פרץ, פורסם במאגרים המשפטיים).

נסיבות התאונה, אפוא, כפי שהן עולות לכאורה מחומר הראיות שבידי המבקשת – סטייתו של המשיב למסלול הנגדי ואיבוד השליטה ברכב, עד להתנגשותו בעץ מעבר לצדו השמאלי של הכביש – הן, כשלעצמן, מעידות על מסוכנותו של המשיב כנהג. גם תוצאות התאונה, כפי שהן נלמדות, בין היתר, מתמונות הרכב המרוסק בצידי הדרך, מעידות כאלף מילים על אותה מסוכנות.

יתר על כן, התאונה ארעה שעה שהמשיב עודנו "נהג חדש" וצעיר. העובדה שבמשך התקופה הקצרה מאז קיבל את רישיונו, לא צבר המשיב הרשעות בתעבורה, אין בה כדי ללמד על כך שנהיגתו המסוכנת במקרה דנן, כעולה מאותן ראיות לכאורה, איננה משקפת את דפוס נהיגתו. אדרבא, דווקא משום היותו "נהג חדש" וצעיר, מצופה ממנו כי ינהג במשנה זהירות, בפרט בתנאי דרך קשים של דרך מפותלת ושעת חשיכה. עדותו של המשיב במשטרה, לפיה הוא "נבהל", אולי אף לחץ על דוושת הגז, הסיט את הרכב "במכה" שמאלה ואיבד עליו שליטה, היא כשלעצמה מעידה על המסוכנות הטמונה במשיב ועל כך שמן הראוי שלא ישוב לנהוג עד שיבורר דינו.

באשר למועד בו הוגשה הבקשה – אמנם הבקשה הוגשה כשבועיים לאחר תום הפסילה המנהלית של המשיב, אולם לדידי, ובפרט נוכח ההסבר שנתן ב"כ המבקשת בעניין זה, אין מדובר בשיהוי שיש בו כדי להצדיק את דחיית הבקשה.