פרקליטות מחוז מרכז נ' שאער(אסיר)

גזר דין

הנאשם, יליד 1994, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו- (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג -1973, וכן והחזקת כלים המשמשים להכנת סם לפי סעיף 10 רישא, לפקודה.

כתב האישום המתוקן הוגש במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה לעניין העונש.

העובדות בהן הודה הנאשם הן אלה: ביום 4.11.12, בסמוך לשעה 11:00, בחצר הצמודה לבית ברחוב גלעד 9 בלוד, החזיק כ- 18 גרם נטו של סם מסוג קוקאין ב- 120 אריזות וכ- 55 גרם נטו של סם מסוג הרואין ב- 71 אריזות (11 אריזות הכילו סם בכמות של 8.63 גרם לערך ו-60 אריזות נוספות הכילו סם בכמות של 46.4 גרם לערך), אשר הוסתרו במקומות שונים בחצר. כמו כן, הנאשם החזיק בחצר משקל אלקטרוני, המשמש לשקילת הסמים המסוכנים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של הנאשם, והוא עצור מאז עד לתום ההליכים בעניינו.

לנוכח גילו הצעיר של הנאשם, נערך בעניינו תסקיר חובה של שרות המבחן.

התסקיר מיום 27.6.13, מתאר את תולדות חייו של הנאשם שהוא בן בכור להוריו, אשר להם 8 ילדים. לנאשם אין כל עבר פלילי, ועד למעצרו עבד יחד עם אביו בחברת קייטרינג. בנוגע לעבירה התקשה הנאשם לבחון את הבעייתיות שבהתנהלותו, לא גילה צורך בעריכת שינוי כלשהו ולא הביע נכונות לעזרה טיפולית. הנאשם אף הכחיש בפני שרות המבחן את ביצוע העבירות. לפיכך נמנע השרות ממתן המלצה בעניינו.

ב"כ הנאשם טען כי לדעתו אירעה תקלה תקשורתית כלשהי בין הנאשם לבין קצין המבחן, שכן לא היתה לנאשם כוונה להכחיש את העבירות, אף כי מסר לפי תומו שהסמים היו שייכים לאחר. נטען כי יומיים לפני פגישת הנאשם עם קצין המבחן נרצח בן דודו וייתכן שהיתה לכך השפעה עליו באופן שהתפרש כאי נטילת אחריות. לפיכך נתבקשתי להורות על עריכת תסקיר משלים, וכך הוריתי.

בתסקיר מיום 17.9.13, נכתב כי הנאשם הדגיש שהוא מודה בפרטי האישום והביע חרטה, אך יחד עם זאת התקשה בבדיקה עצמית לעניין התנהלותו הבעייתית. בנוסף, הנאשם ביטא קושי נוכח התמשכות מעצרו והרחקתו מבני משפחתו הממעטים לבקרו. צוין כי התחזקה ההתרשמות שהנאשם אינו בשל להתייחס לקשריו החברתיים הבעייתיים, ונטילת האחריות הינה הצהרתית בלבד. ההערכה היא כי קיימת רמת מסוכנות להישנות הסתבכויות עם החוק בעתיד, והשרות שוב נמנע ממתן המלצה.

בהמשך לאמור, שב ב"כ הנאשם וטען לקיומו של פער בלתי מוסבר בין נטילת האחריות שבאה לידי ביטוי בשיחותיו עם הנאשם, לבין האמור בתסקיר. הועלתה הטענה כי יכול שקשיי שפה הובילו לאותו פער ונטען כי ראוי להורות על מתן תסקיר משלים נוסף, שייערך על ידי קצין מבחן דובר השפה הערבית.

בעקבות האמור, הוגש תסקיר שלישי, אשר בו שב שרות המבחן על עמדתו הקודמת, לאחר פגישה נוספת עם הנאשם. נכתב כי קשייו של הנאשם לא נובעים מקשיי שפה וכי התמשכות המעצר לא הביאה לשינוי בנכונותו להעמיק הבדיקה העצמית. הנאשם ביטא יחס חשדני כלפי השרות, וממשיך למזער את חלקו בעבירות. ההערכה היא כי חזרתו של הנאשם לסביבת מגוריו הטבעית מגבירה את הסיכון להישנות של התנהגות עבריינית. ההמלצה היא להטיל ענישה קונקרטית של מאסר בפועל, אך נכתב כי לחשיפה ממושכת של הנאשם לאוכלוסיית האסירים עלולה להיות השפעה רגרסיבית ארוכת טווח.

ב"כ התביעה טען לחומרת העבירות, וחשיבות האינטרס המוגן על ידן. נטען כי נסיבות ביצוע העבירות הן חמורות במיוחד, שהרי הנאשם החזיק והחביא בחצר כמות גדולה של סמים מסוכנים, מסוגים שונים: הרואין וקוקאין. לטענתו, עצם הטמנת חבילות הסם, הכמות הגדולה שנתפסה, סוגי הסמים, הנחשבים לסמים "קשים", והחזקת המשקל האלקטרוני בחצר יש בהם כדי ללמד על בקיאות, לא מבוטלת, שמגלה הנאשם בתחום הסמים ועל כך שמטרתה של היערכות זו נועדה בסופו של יום לאפשר את הפצת הסם, זאת בניגוד לטענתו של הנאשם כי החזיק את הסמים עבורו ועבור אחרים. עוד טען ב"כ התביעה, כי יש להשית על הנאשם עונש חמור, על אף גילו הצעיר והעדר עבר פלילי, בשל החומרה הנודעת לעבירות הסמים, ובשל העדר נטילת אחריות ממשית. נטען כי נסיבה לחומרה נוספת בעניינו של הנאשם נעוצה בכך שלא שיתף פעולה עם חוקריו ולא מסר את המקור ממנו הגיעו לידיו הסמים. בהעדר המלצה מטעם שרות המבחן, מתחם הענישה ההולם נע בין 24 חודשי מאסר לבין 48 חודשי מאסר, והעונש הראוי לנאשם הוא 36 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס. מטעם התביעה הוגשה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם שייך לשכבת הגיל של "בגירים צעירים" כפי שהוכרה בפסיקה, שכן בעת ביצוע העבירה היה בן 18.5. עובדה זו מובילה למסקנה כי יש ליתן לשיקולי השיקום מעמד של בכורה. עוד נטען, כי העדר המלצת שירות המבחן להליך טיפולי-שיקומי בעניינו של הנאשם לא אמורה להציב את הנאשם ברף האמצע- עליון של מתחם הענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם הן קשות שכן הוריו גרושים והוא גדל ללא דמות אב. לפיכך, לטענת ב"כ הנאשם, המתחם ההולם בענייננו נע בין 18 חודשי מאסר לבין 36 חודשי מאסר.

מתחם העונש ההולם

אין צורך להכביר מילים אודות חומרתן היתרה של עבירות הסמים, אשר מעבר לפגיעתן הישירה באלו הבאים במגע ישיר עם הסם, טמונה בהן פגיעה ארוכת טווח בחברה כולה, הניזוקה מידי סוחרי הסמים והמכורים להם, באופנים שונים.

לנוכח החומרה הרבה הטמונה בעבירות אלה, נפסק לא אחת כי בבוא בית המשפט לגזור את העונש בגינן, עליו להעמיד את האינטרס הציבורי במרכז שיקוליו. בע"פ 5741/11 סוארכה נ' מד"י (20.1.13), אמר בית המשפט העליון:

לא אחת עמד בית משפט זה על כך ש"בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו" (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ''ד נח(2) 734). כך גם בענייננו. הסכנה הטמונה במאות אלפי מנות סם מסוג הירואין היא בגדר "צונאמי" בפלילים, ועל הענישה לתת לכך ביטוי.

חומרה יתרה מיוחסת לעבירות של החזקת סמים, כשהמדובר בהחזקה של סמים ממספר סוגים שונים, המחולקים למנות, כפי שאירע בענייננו. אופן זה של ביצוע העבירה, בצירוף העובדה שנתפס במקום גם משקל אלקטרוני, יש בו כדי ללמד על כוונה של ממש להפיץ את הסם, ועל כן יש לראות את נסיבות ביצוע העבירה כקרובות ביותר לחומרת עבירת הסחר עצמה (ת.פ (ת"א) 40013/08 מד"י נ' גיל (21.9.08)

מסקירת פסיקתו של בית המשפט העליון ניתן ללמוד בבירור כי מגמת הענישה בגין עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בנסיבות הדומות לענייננו מבחינת כמויות הסם, חלוקתו למנות, ונסיבותיו של הנאשם, היא מחמירה. בדרך כלל, מטיל בית המשפט עונשי מאסר למשך מספר שנים:

בע"פ 5374/12 הנ"ל, הורשע הנאשם שהוא אב לשני ילדים קטנים, בהחזקת שלוש אריזות שבהן 60 אריזות של קוקאין במשקל כולל של 43 גרם. בבית המשפט המחוזי, נגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל. הנאשם עירער על חומרת העונש, וטען לנסיבות חיים קשות. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי העונש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת.