פרקליטות מחוז מרכז נ' סנד

החלטה

1.בפני טענת הנאשם בתום עדויות התביעה, כי אין להשיב לאשמה, משום שהתביעה לא הביאה ראיה לכל העובדות המרכיבות את יסודות העבירה ולפיכך עותרת באת כח הנאשם לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב-9/2/10 בשעה 23:30 או בסמוך נהג הנאשם ברכב מ.ר. 6425127, התנגש במשאית שחנתה בשול הכביש, פגע בנהג המשאית שעמד על הכביש בסמוך לתא הנהג וגרם למותו. עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.

3.בהקראה כפר הנאשם באשמה תוך שהוא כופר בפרטים רבים המצויים בכתב האישום.

4.בפרשת התביעה העידו עת/1 אלי מילס. בוחן התנועה שבחן את התאונה, עת/2 יעקב ידגר בוחן התנועה ועת/3 שון אבני ממז"פ.

5.לטענת ב"כ הנאשם, כתב האישום אינו מגלה אשמה מכיוון שהתביעה לא הביאה ראיה, כי הנאשם התרשל וגרם ברשלנותו לקרות התאונה.

תגובת התביעה היא, כי יש לדחות את הבקשה מהנימוקים שהעלתה בטיעוניה כמפורט בתגובתה מיום 16.3.11.

6.כלל בסיסי, במשפט הפלילי קובע, כי באם התביעה לא הביאה ראיה לאחד מיסודות העבירה, כי אז אין טעם להמשיך בהליך משפטי, משום שברור, שבהעדר הוכחה כלשהי לאחד מיסודות העבירה, דינו של הנאשם להיות זכאי.

מאידך גיסא, כאשר יש ראיה כלשהיא לכל יסודות העבירה, שומה על בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות לסתור את ראיות התביעה הן מבחינה עובדתית והן מבחינת משקלה של אותה ראיה שהתביעה הביאה.

רק בתום ההליך המשפטי, בין אם הנאשם הביא ראיות להגנתו ובין אם לאו, עובר בית המשפט לשלב של בחינת מהימנות הראיות, כמותן ומשקלן של ראיות התביעה. מכאן, שכאשר יש בפני בית המשפט ראיות כלשהן על יסודות העבירה, אין מקום לטענת הנאשם, כי אין להשיב לאשמה וכי יש לזכותו כבר בשלב של סיום הבאת ראיות התביעה.

7.העובדות הבסיסיות העומדות מאחורי כתב אישום זה, הינן ברורות והוכחו ולגביהן אין חולק כי הנאשם נהג ברכב פגע במנוח וגרם למותו.

על גבי רכבו של הנאשם היו כתמי דם וממצאים מבדיקות D.N.A התואמים למנוח.

כמו כן, העיד בוחן התנועה, כי שדה הראיה שממנו יכול היה הנאשם להבחין במשאית החונה ובמנוח, כשהוא עומד לצידה של המשאית, הוא מרחק של 370.8 מ' ואם הוא עומד מאחוריה הוא 305.1 מ'.

8.ב"כ הנאשם המלומדת טענה בפני טענות רבות כנגד ראיות התביעה, אולם, כאשר בוחנים אותן , מתייחסות טענותיה למשקל הראיות שהביאה התביעה.

9.טענתה העיקרית של ב"כ הנאשם, היא שלא הובאה ראיה לגבי התרשלותו של הנאשם והיא שגרמה לתאונה. אולם, עצם קרות התאונה ולאור הוכחת שדה הראיה, מהווים הוכחה לכאורה לאחריותו של הנאשם לתאונה. אם הנאשם טוען כי התאונה היתה בלתי נמנעת, מוטלת עליו חובת הראיה של הנסיבות העובדתיות המבססת טענה זו.

משהוכיחה התביעה, ולו לכאורה את אחריותו של הנאשם לתאונה, אין מקום לזיכויו של הנאשם בשלב זה.

10.אשר על כן אני מורה לנאשם להשיב לאשמה.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לצדדים.