פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' ויסולי

החלטה

עובדות:

בפני בקשת הנאשם למתן צו להמצאת מסמכים ומוצגים מכח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982(להלן:"חוק סדר הדין הפלילי").

כנגד הנאשם הוגש, בחודש יוני 2005, כתב אישום בת.פ 3240/05 בבית משפט השלום בירושלים, המייחס לו עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת(בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בעקבות החלטה בדבר היעדר סמכות מקומית הועבר הדיון אל בית משפט השלום בחיפה בת.פ. 2162/08 וכתב האישום אף תוקן בהמשך.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 30.5.2002 בסמוך לשעה 20:00 התקשר הנאשם מטלפון שבאזור חיוג חיפה, לטלפון בביתה של השוטרת רס"ב אריקה מזרחי, היא המתלוננת, אשר חקרה יחד עם השוטר פקד שמואל פיאמנטה אירוע של ניסיון פיגוע בשכונת א-טור בירושלים ובמסגרת אותה חקירה נחקרה אישה בשם אתי דביר בחשד שידעה על ההתארגנות לביצוע הפיגוע. לטענת המאשימה הנאשם אמר למתלוננת כי יגיש נגדה קובלנה פלילית ותביעה אזרחית בגין הכאתה של אותה אתי דביר ובסיום השיחה איים עליה שכדאי לה לשמור על משפחתה.

פרשת התביעה, במהלכה העידו המתלוננת-רס"ב אריקה מזרחי וכן-רפ"ק יפה אמיר הסתיימה. פרשת ההגנה נפתחה בעדותו של הנאשם, אולם זו טרם הסתיימה שכן בהחלטתי מיום 18/4/2013 קבעתי, כי יש לאפשר לב"כ המאשימה להגיב לבקשה נושא החלטה זו, כשלנאשם תינתן אפשרות להגיב.

טענות הנאשם:

לטענת הנאשם בבקשה המתוקנת שהגיש, החומר המבוקש בסעיף 14 לבקשה נחוץ לו על מנת להוכיח את טענתו המקדמית בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי כנגדו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, היות ולטענתו מאחורי ההחלטה להעמידו לדין מספר שנים לאחר האירוע נשוא האישום, עמדו שיקולים עוינים אישיים ו/או פוליטיים, המהווים החלה בררנית, פסולה ואסורה של הדין הפלילי.

לטענת הנאשם, הרקע להגשת כתב האישום נגדו ולטענתו דלעיל, היא תביעה בת.א (ת"א) 3451/05 שהוגשה ביום 6.6.2005, כשלוש שנים לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, ע"י המטה למען ארץ ישראל, אשר הנאשם עומד בראשו, כנגד קציני צבא ומשטרה בכירים, כשכתב התביעה הומצא לאחד מהנתבעים - אל"מ יובל בזק בביתו, במסירה אישית ביום 9/6/2005 ע"י אנשי המטה למען ארץ ישראל, בזמן שהנאשם צילם את המסירה במצלמת וידאו.

לדברי הנאשם, כתב התביעה הוגש, בעקבות אירוע שארע בחודש דצמבר 2004, במהלכו קרע במזיד מ"פ פלוגה של צה"ל צינור מים אשר חובר לשני קרוונים חדשים ובלתי מאוכלסים של המטה למען ארץ ישראל, אשר מוקמו זמנית ביישוב יצהר שבשומרון ולאחר שאנשי המטה למען ארץ ישראל ביישוב שיפצו אותם. כתוצאה מהאירוע, כך לגירסת הנאשם, נותקו המים לכל השכונה ובתגובה לכך ביקשו אנשי היישוב מצה"ל לפנות את המבנים בהם ישבה הפלוגה ואשר היו בבעלות היישוב. לטענת הנאשם, בתגובה לדרישת תושבי היישוב לפינוי האמור, כח צה"ל והמשטרה, בפיקודו של אל"מ יובל בזק ובהוראות מפקד פיקוד מרכז האלוף משה קפלינסקי, השמיד בתאריך 03/01/05 את שני הקרוונים החדשים ללא צו הריסה או היתר לכך ומבלי לנסות לפנותם בשלמותם ומבלי לאפשר לאנשי המטה למען ארץ ישראל לפנותם למקום אחר.

לטענת הנאשם, התביעה הנ"ל עוררה זעם רב בקרב בכירי צה"ל אשר קיבלו רושם כי הנאשם איים על הנתבעים בעצם המצאת כתב התביעה לידיהם ועל כן דרשו להתנקם בו. לצורך ביסוס טענתו זו צירף הנאשם מספר כתבות שפורסמו במהלך חודש יוני 2005, כשבחלקן אף מוזכר שמו של הנאשם ובסמוך לאחר פרסומן הוגש כתב האישום נשוא הליך זה נגדו.

לטענת הנאשם, לכתב האישום שהוגש נגדו ישנו קשר ישיר להגשת התביעה לעיל, בין היתר מתוך שאיפה למנוע הגשת תביעות נוספות מצד פעילי ימין וכן מתוך שיקולים פוליטיים שמטרתם להעמיד לדין את ראשי ארגוני המחאה נגד תכנית ההתנתקות ועל מנת לפגוע במחאה.

הנאשם הגיש את הבקשה בה עסקינן, תוך שהוא מבקש הוא ממותב זה להורות לגופים השונים המצויינים בסעיף 14 לבקשה להמציא את המסמכים המפורטים בבקשה, ותוך שהוא מבהיר כי אין לו התנגדות כי מותב זה ידון בבקשה.

הנאשם צירף לבקשתו אסמכתאות לפיהן לטענתו יש להיעתר לבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, היות והמסמכים נדרשים להגנתו, המסמכים אינם נמצאים בידי התביעה, המסמכים נוגעים לבקשת הנאשם למחיקת כתב האישום על הסף ואינם נוגעים לעובדות המתוארות ב"ליבת האישום". לבסוף טוען הנאשם, כי המאשימה עצמה טענה בתשובה לערר להליכים מקבילים שהתנהלו כי את המסמכים המבוקשים יוכל המבקש לקבל במסגרת בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי ולכן היא מושתקת מלחסום בפניו דרך זו.

טענות המאשימה:

לטענת ב"כ המאשימה, הבקשה דנן מהווה ניסיון של הנאשם לעקוף החלטות קודמות של בתי המשפט אשר קבעו כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לאישום שבפנינו.

ב"כ המאשימה התייחס בין השאר להחלטתה של כב' השופטת שרון-נתנאל בבש 2303/08 בהליך בה דחתה את בקשת הנאשם להמציא את המסמכים המבוקשים בבקשה הנוכחית במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת ב"כ המאשימה, הבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי מהווה למעשה בקשה חוזרת לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 כאשר אף ישנה זהות בין חלק מהסעיפים בין בקשה זו לבין בקשה קודמת שהגיש הנאשם בשנת 2008 לפי סעיף 74 לחסד"פ אשר נדחתה, כמו בקשות אחרות שהגיש הנאשם לעיון בחומר חקירה.

לציין, כי לעניין ההליכים שהתנהלו בסוגיית עיון בחומר חקירה, הנאשם לא טען הן בבקשה זו והן בתגובה לתגובת המאשימה כי מותב זה אינו רשאי להיחשף לתוכנן של החלטות או בקשות בעניין עיון בחומר חקירה ואף התייחס בעצמו להחלטתה הנ"ל של כב' השופטת נתנאל תוך שהביע הסכמה כי הבקשה תובא בפני מותב זה, כך שאין מניעה כי אתייחס הן למסמכים נשוא בקשת העיון הנ"ל והן להחלטות שניתנו בהליכים אלה בכלל ובהחלטת השופטת שרון נתנאל בפרט.

ב"כ המאשימה התייחס בתגובתו להחלטת מותב זה מיום 9/1/2012 בה נדחתה בקשת הנאשם לזימון עדים-בקשה אשר התבססה על אותן טענות ועל אותה מסכת עובדתית לכאורית ועל כן ביקש לקבוע כי אין להורות על קבלת אותם המסמכים אשר התבקשו בפועל במסגרת הבקשה הנ"ל לזימון העדים אך תוך שימוש בסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי.