פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' ויסולי

החלטה

בפניי בקשה כי אפסול עצמי מלשבת בדין.

בחודש אפריל 2012, בשבתי כשופטת תורנית בעניינים פליליים, קיבלתי לטיפולי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש (להלן: "הבקשה").

ביום 23.4.12 ניתנה על ידי החלטה כדלקמן:

"אני מפנה את הצדדים לכך שמדובר בתיק שהחל עוד במהלך עבודתי בפמ"ח פלילי. למיטב זכרוני לא הייתה לי מעורבות בטיפול בתיק, ועל כן אין מניעה שאדון בו. אבקש כי הפרקליט המטפל יוודא את הדבר עד לדיון שנקבע ליום 29.4.12".

המשיבה הגישה הודעה שבה ציינה כי לא טיפלתי בתיק במהלך עבודתי בפרקליטות. כמו כן ביקשה דחיה של הדיון שנקבע. נעתרתי לבקשה, ודחיתי את הדיון ליום 8.7.12.

בפתח הדיון שהתקיים ביום 8.7.12 טען המבקש כי בהתאם לסעיפים 15(ב)(4) ו-15(ב)(5) לכללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 (להלן: "כללי האתיקה") אני מנועה מלדון בבקשה, הואיל וטרם חלפו חמש שנים מאז סיימתי לעבוד בפרקליטות מחוז חיפה, ועתר כי אפסול עצמי מלדון בה. הוריתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב בנושא זה. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי כי דין בקשת הפסילה להידחות.

סעיף 15 לכללי האתיקה, שעניינו מניעה משבת בדין, קובע כדלקמן:

(א)  שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

(ב)   בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין ביודעו שמתקיים אחד מאלה:

...

(4) בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד;

(5) עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים;

...".

ועדת האתיקה לשופטים, אשר נדרשה לתחולתו של סעיף 15(ב)(4) לכללי האתיקה לגבי שופט אשר טרם מינויו שימש כפרקליט בפרקליטות, קבעה בחוות דעת שמספרה א/10/46 מיום 11.7.10, אשר פורסמה באתר הרשות השופטת, כדלקמן:

"יחד עם זאת מוצאת ועדת האתיקה לציין כי על פניו אין לראות בנסיבות בהן פרקליט עבד בפרקליטות כנסיבות העולות כדי "בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו" כפי האמור בכלל 15(ב)(4) הנזכר, וממילא אין לגזור הימנעות מלישב בדין כעניין אוטומטי, למשך 5 שנים. יחד עם זאת, שורה של נסיבות יכולה להביא לתקופות צינון מסויימות, אם בשל טיפול בעניין קודם, גיבוש מדיניות העומדת לבחינה, היכרות אישית עם העניין או בעלי תפקיד הקשורים בו, ועוד נסיבות שדינן להתברר בכל מקרה לגופו. היקפה של תקופת צינון זו ומהותה הן עניין נסיבתי".

לפיכך סעיף 15(ב)(4) לכללי האתיקה אינו מונע ממני אוטומטית מלשבת בדין, כפי שטוען המבקש. רק בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת תהיה הצדקה כי אפסול עצמי מלדון בעניין המובא בפניי. במקרה זה לא מתקיימות נסיבות כאלה, שכן לא טיפלתי בתיק בעת עבודתי בפרקליטות מחוז חיפה (לילי), והוא אינו מוכר לי מתקופת עבודתי שם.

באופן דומה, אף סעיף 15(ב)(5) לכללי האתיקה אינו מונע באופן אוטומטי משופט ששימש בעבר כפרקליט מלשבת בדין בתיקים שבהם הפרקליטות מייצגת את אחד הצדדים. הפרקליטים בפרקליטות אינם "שותפים". הם אינם מנהלים עסק משותף, אין הם תלויים האחד בשני מבחינה כלכלית, אין להם אינטרס כלכלי משותף, ושכרם מעבודתם כפרקליטים אינו מושפע מפרמטרים כדוגמת גיוס לקוחות, ייצוגו של לקוח זה או אחר וכיוצא בזה. המונח "שותף" בסעיף הנדון מתייחס לעורכי דין מן המגזר הפרטי, שלהם אינטרס כלכלי-עסקי משותף.

אוסיף כי הפסיקה שמזכיר המבקש בסעיף 11 לבקשתו, שעניינה קרבה בין שופט לבין עורך דין המונעת מן השופט לדון בעניינים שבהם מטפל עורך הדין, אינה רלבנטית. ברי כי איני דנה בתיקים שבהם מטפלים פרקליטים שקיימת קרבה בינם לביני, בדיוק כשם שאיני דנה בתיקים של עורכי דין שאינם משמשים כפרקליטים אם קיימת בינינו קרבה. במקרה זה אין בין ב"כ המשיבה לביני קרבה.

נושא תחולתם של סעיפים 15(ב)(4) ו-15(ב)(5) לכללי האתיקה נדון בעבר על ידי השופט רטנר, אשר דחה בקשה לפסול עצמו מלשבת בתיק שהמדינה הייתה צד בו, ויוצגה על ידי הפרקליטות. בהחלטתו קבע השופט רטנר: