פרץ נ' פרליס

פסק דין

א. רקע וטענות הצדדים:

בפניי תביעה לתשלום דמי תיווך. אין מחלוקת שהנתבע לא רכש את הדירה נשוא הסכם התיווך ושדירה זו נרכשה על ידי עמותת "ניצן", באמצעות סניף רחובות.

התביעה מתבססת על הסכם התיווך החתום הנתבע מיום 12/9/06 ועל טענת התובע כי הנתבע פעל בעצם בשם אחרים, וקידם את העסקה שבוצעה בפועל עם עמותת "ניצן", בסיוע אביו, מאחורי גבו של התובע, ע"מ שלא לשלם דמי תווך, על אף שהתובע היה בפועל, הגורם היעיל בביצוע העסקה.

הנתבע מודה שהוא אכן חתם על הסכם התיווך עם התובע ביום 12/9/06 וכן כי הוא ראה את הדירה באותו מועד. לטענתו, הוא חיפש דירה לצרכיו הפרטיים, מגורי בני משפחתו בלבד. לטענת הנתבע, בהסכם שצורף על ידי התובע לתביעה בוצעומ שינויים ותוספות אשר לא נכללו בהסכם המקורי בשעת חתימתו על ידיו, כך שההסכם המוצג בפני בית המשפט, אינו ההסכם המקורי שנחתם בין הצדדים. ההסכם המקורי נחתם ע"י הנתבע בשמו, בלבד, וללא תוספת פרטיהם של גוף או אדם אחר. ההסכמה הייתה לתשלום דמי התיווך המצויינים על ידו, באם הוא ירכוש את הדירה, וללא התוספות נוספות שהוספו להסכם לאחר חתימתו, בדיעבד, ללא ידיעתו ושלא בהסכמתו.

באשר לטענה הנוספת, כי הנתבע בעצם הוא אשר מסר את הפרטים אודות הדירה לאביו, לצורך רכישת הנכס ע"י עמותת ניצן, הנתבע הכחיש זאת נחרצות, וטען כי לאביו נודע על הדירה ממקורות אחרים לחלוטין ופנה אליו רק לאחר שראה את הדירה, בעקבות פרסומה בעיתון על ידי הכונס, ורק בשלב זה שמע אביו של הנתבע לראשונה מבנו (הנתבע), שהוא כבר ראה את הדירה. יתרה מכך, הנתבע המליץ לעמותת ניצן (באמצעות אביו), שלא לרכוש את הדירה בגין חריגות בניה שהוא גילה שקיימים בה.

מטעם התובע העידו התובע (ע.ת. 2) ואחיו, מר אלעד פרץ (ע.ת. 3). מטעם הנתבע העיד הנתבע (ע.ה 4), אביו (ע.ה. 5), עו"ד משה אבידר – כונס הנכסים (ע.ה. 2 להלן: הכונס) והגב' אירית ירון, מנהלת עמותת "ניצן"-רחובות (ע.ה. 3) כן העידו שתי המומחיות בתחום הגרפולוגיה שחוות דעתן הוגשו מטעם כל אחד מהצדדים, מומחית התובע, גב' רות הופמן (ע.ת.1) ומומחית הנתבע, גב' מלי קדוש (ע.ה. 1).

ב. תוכן חוזה התיווך (נ/3) בעת חתימתו:

לאחר ששמעתי ושקלתי את ראיות הצדדים, הנני סבורה כי גרסת הנתבע באשר לתוכן שנרשם בהסכם התווך בעת חתימתו, הינה עדיפה על פני גרסת התובע. על פניו, הוספו פרטים שונים להסכם התיווך (נ/3) הנטען על ידי התובע , לאחר חתימת הנתבע על גבי הסכם התיווך, ללא הסכמתו ו/או ידיעתו של הנתבע.

עדות הגרפולוגית מטעם הנתבע, גב' מלי קדוש, הייתה מקצועית יותר ועדיפה בעיני על פני עדות הגרפולוגית מטעם התובע, אשר לא הותירה אותו רושם מקצועי.

לא היה בפי המומחית מטעם התובע או בפי התובע כל הסבר מדוע חוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבע לא הונחה בפניה, בעת עריכת חוות דעתה. אין כל היגיון בהגשת חוות דעת "נגדית", שעה שהצד המזמין אותה אינו טורח להציג בפני המומחה מטעמו את חוות הדעת שכבר הוגש ע"י הצד שכנגד , ושאינה מקובלת עליו.

המומחית מטעם התובע הודתה שאין מתחת לחתימה העליונה של הנתבע במסמך הסכם התיווך כל כיתוב. כן היא אישרה שיש בכך כדי להעיד על כך שהמילה "הסניף" , הוספה בדיעבד, לאחר שהנתבע חתם על המסמך. אין בעובדה שהיא ניסיתה לחזור בה (בסוף עדותה) מן האמור, כדי להעלות או להוריד לעניין אחידות הדעים שהוצגה בעצם על דעת שתי העדות הגרפולוגיות, כאשר הדברים הוצגו ובפניה, במסגרת חקירתה.

עובדות אלה תומכות ומחזקות את גרסת הנתבע. לא ניתן שלא לראות אלא בחומרה רבה הוספת פרטים להסכם תיווך לאחר חתימתו. כן, מקובלת עלי גרסת הנתבע, כי על אף שאכן הוא נהוג לקבל העתק מהסכמים שכאלה, במקרה דנן, באותן הנסיבות שההסכם נערך ברכב מחוץ לנכס, הוא לא נטל את העתקו. גם אם הדבר בוצע בהיסח דעת מטעם שני הצדדים, הרי שאין באמור כדי לגרוע מהחומרה שקבעתי דלעיל, באשר להוספת פרטים שונים בהסכם על ידי התובע, בדיעבד.

התובע הינו משוכנע שאין המדובר בצירוף מקרים והנתבע ואביו פעלו "לעבוד עליו" ולשלול ממנו את הזכאות לתשלום דמי תיווך . התובע הינו סבור שסמיכות הזמנים בין חתימת הסכם התיווך עם הנתבע והצגת הדירה בפניו, לבין מועד הרכישה של הנכס על ידי אגודת "ניצן" בסיוע ובנוכחות מטעם אבי הנתבע, הינן עובדות שאינן רק זועקות דרשיני אלה אף מדברות בעד עצמן. התובע אינו נותן כל אמון בגרסת הנתבע ובני משפחתו. עמדתו זו גלשה וניכרה היטב באופן של התנהלות ישיבת ההוכחות בפניי. בא כוח הנתבע, מצא לנכון אף להעלות ולהדגיש את העובדה שאשת הנתבע שימשה בתור הדוברת של עמותת "אילן", ואת העובדה שדודו של הנתבע הינו בעל מעמד ושרת בתפקידים ציבוריים שונים. אודה כי לא ירדדתי לסוף דעתו, בכל הקשור לטענתו כי יש בעובדות אלה (אודות אשת הנתבע ודוד), כדי לתמוך בגרסתו אודות המעין קנוניה הנטענת שנרקמה כנגדו, בין האב והבן (הנתבע).

משגמל התובע בליבו ש"עבדו עליו" , נפרצו כל הגדרות מבחינתו, אולם , יש לאמר מיידית, בקול ברור,איתן וצלול, שאין בתחושה זו, כדי להצדיק את ביצוע השינוי של הסכם התיווך ומיותר לציין, שאין זו הדרך המשפטית המוכרת בדין, לשיפור עמדות.

על כל האמור אוסיף ואציין כי הנני סבורה ש"החיזוק" שנעשה בכיתוב של נ/3 על ידי התובע, לא היה תמים ככל שהוא בוצע תוך כדי הכללת תוספות שלא היו כלולות בהסכם המקורי, בעת חתימתו. כאשר התובע התבקש במסגרת חקירתו לערוך כתב "מחוזק" דומה (ראה נ/1 ו- נ/2), ב"כ הנתבע לא האיץ בו (כטענת בא כוחו), אלא אמר לו "תחזק תחזק". איני שוללת את השפעת ההתרגשות, שעה שהעד מתבקש לבצע פעולה שכזו לכתוב , בהישען על לדוכן העדים, אולם, מאידך, התנאים של חיזוק כיתוב על גבי דוכן העדים, הינם, מבחינה פיזית, נוחים בהרבה מהתנאים של חיזוק כיתוב הנערך בתוך רכב. הדיוק העולה מחלקי נ/3, שהיו כתובים במקור וחוזקו, מלמד, על פניו, על כך שהחיזוק בוצע בקפדנות יתר, ובמחשבה תחילה, תוךצ כדי מאמץ וניסיון לעלות בדיוק על אותיות כיתוב המקור, כך שהכתב לא יזוהה ככתב שעברחיזוק לעין לא מקצועית. קשה להאמין שהחזרה המושקעת הזו שבוצעה על המלל שבהסכם התבצעה בתוך הרכב, בחטף, בעת שהצדדים ישבו ברכב מחוץ לנכס , על מנת לצאת ולבקר בו.

אין זה מחובתי לקבוע מילה במילה, מה הוּסף למסמך המקורי בדיעבד, ודי בעובדה שהוכח שיש פרטים ומלל לא בטל, שהוסף, לאחר חתימתהנתבע וללא ידיעתו והסכמתו, כדי להטות את הכף לטובת הנתבע וכדי לקבל את גרסתו כי פנייתו לתובע בוצעה בשמו בלבד, ללא אזכור אגודת "ניצן" והגב' אירית ירון, ואף מבלי שהייתה לו כל כוונה לבדוק את הדירה בעבור מי מהם, באותו מועד.

ג. טענת התובע כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה :

אקדים ואציין כי בהתחשב בקביעותיי דלעיל, הרי שמבחן במאזן ההסתברות הכללי בבחינת גרסאות הצדדים, נוטה לטובת הנתבע. יש לבחון בחשדנות גרסתו של עד שאינו נרתע מלהציג הסכם נטען, שהוא בעצם ביצע בו שינויים לאחר חתימתו. במקרה דנן,בכל הקשור למחלוקת אודות ההשתלשלות שהוביל ה לרכישת הדירה ע"י עמותת ניצן, אין המדובר בעדות יחידה של הנתבע כבעל דין. מטעם הנתבע העידו בנדון גם אביו, וגם העו"ד ששימש ככונס הדירה, , וכן הגב' אירית ירון, מנהלת "ניצן" רחובות.

לכאורה, ניתן היה לגבש סברה (כפי שקרה לתובע), כי מטבע הדברים, הנתבע כנראה התנדב ומסר לאביו מידע אודות הדירה וע"י כך, התאפשר לאגודת "ניצן" להכיר את הנכס ולרכוש אותו. מכאן נולדה טענת הנתבע כי הוא היה הגורם היעיל בעסקה.