פרץ נ' סקרבניק ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בגין נזק שנגרם לתובע שהיה לקוח של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), עורך דין במקצועו, עקב רשלנות מקצועית נטענת על ידי הנתבע.

התביעה נגד הנתבעת 2, חברה לביטוח (להלן: "הנתבעת"), הוגשה מכח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציאה לנתבע.

הנתבעת אינה כופרת בהוצאת הפוליסה.

א. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1.התובע שכר את שירותיו של הנתבע בתחילת שנת 2008, לצורך רכישת זכות לדיירות מוגנת בחנות ברחוב רבי עקיבא 33 בבני ברק (להלן: "החנות" או "הנכס").

2.ביום 11.5.08, ערך הנתבע חוזה בין הדיירים היוצאים, רבקה ורפאל והבפור (להלן: "הדיירים היוצאים"), לבין התובע ושותפו לעסקה, מר מאיר יעקב חיים רבין, לפיו הוסכם כי הדיירים היוצאים מכרו את זכותם לדיירות מוגנת בחנות, לתובע ולשותפו, תמורת סך של 260,000 ₪, כולל חלקו של בעל הבית .

3.זמן מה לאחר כריתת החוזה הסתבר לתובע כי הדיירים היוצאים לא מעוניינים בקיום ההסכם, ולפיכך פנה התובע, פעם נוספת, לנתבע, כדי להתייעץ איתו בדבר הגשת תביעה לאכיפת ההסכם לבית הדין בשכירות.

4.הנתבע הגיש עבור התובע ושותפו בקשה לאישור דייר נכנס על-פי סעיף 86 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר" ו"התביעה")) נגד בעל הנכס והדייר היוצא. במסגרת זו, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני (להלן: "הבקשה") האוסר על הבעלים להשכיר את הנכס עד להכרעה בתובענה. הצו התבקש שלא במעמד צד אחד, אולם עם הגשת הבקשה, ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד (להלן: "הצו"), בכפוף להפקדת ערבויות.

5.התובע ושותפו הפקידו את הערבויות, הצו נכנס לתוקף, והומצא לנציג הבעלים, לדייר היוצא וכן לד"ר אליהו שיפר, אשר חברה בשליטתו ובניהולו, חב' א.ר.ט.ל.ש בע"מ, התקשרה עם בעלי הבית והדיירים היוצאים בהסכם מיום 30.7.08 כדיירים מוגנים, במקום הדיירים היוצאים.

6.על פי ההסכם של חב' א.ר.ט.ל.ש עם בעלי הבית, רשאית הייתה חב' א.ר.ט.ל.ש להשכיר את החנות בשכירות משנה חופשית, והיא כרתה, ביום 20.8.08, הסכם להשכרתו כאמור לחברה בשם מ.מ.צ'יינג' בע"מ, בו צוינו התביעה והבקשה לצו מניעה זמני, ונכתב כי חב' א.ר.ט.ל.ש אינה סבורה שיש להליך בסיס משפטי, אך אם הדבר יגרום קושי לשוכר החופשי, תבוטל השכירות. תחילת השכירות החופשית שהיתה אמורה להתחיל ביום 21.8.08 התעכבה נוכח אי הידיעה של הצדדים בדבר גורלה של הבקשה לצו מניעה זמני.

7.ביום 26.8.08 מסר התובע, בעצמו, לד"ר שיפר, שהוא עו"ד ורופא שיניים, במרפאתו, את צו המניעה הזמני.

8.בעלי הבית עתרו ביום 31.8.08 לביטול צו המניעה הזמני, ולחילוט ערבויות, וד"ר שיפר וחב' א.ר.ט.ל.ש עתרו ביום 3.9.08 לצרפם כצד לדיון.

9.בית הדין לשכירות (כבוד השופטת ע' ברקוביץ) קבע דיון בצו המניעה הזמני ליום 2.10.08, וכן קבע כי באותו מועד תידון גם בקשת ההצטרפות של ד"ר שיפר וחב' א.ר.ט.ל.ש.

10.בפתח הישיבה ביום 2.10.08, הסכים התובע למשוך את הבקשה לאישור דייר נכנס וד"ר שיפר וחב' א.ר.ט.ל.ש עתרו להוצאות.

11.בית הדין לשכירות קבע, בין היתר, כי הגשת הבקשה לצו מניעה, כמו גם הבקשה לפי סעיף 86 לחוק הגנת הדייר, לא היו סבירות בנסיבות העניין. מי שזכאי להגיש בקשה להעברת זכות שכירות מוגנת הוא הדייר היוצא, כך שלא היה מקום להגשת ההליך על ידי התובע. לפיכך קבע כי בעל הנכס זכאי להוצאות שנגרמו לו ואלה יחולטו מהעירבון. אשר לד"ר שיפר וחב' א.ר.ט.ל.ש, קבע בית הדין, שהם לא היו צד להליך ולכן אין מקום להורות על חילוט העירבון לטובתם ואף לא לזכותם בהוצאות, אך אם יגישו תביעה כספית, זו תידון לגופה.

כן חייב בית הדין לשכירות את התובע לשלם לבעל הבית הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.

12.ביום 15.12.08 השכירה חב' א.ר.ט.ל.ש את החנות בהסכם שכירות משנה חופשית למאן דהו אחר (כאשר תחילתה של השכירות מתחילת נובמבר 2008), לאחר שהשוכר הקודם לא היה מעוניין עוד בשכירות.

13.ביום 1.1.09 הגישו ד"ר שיפר וחב' א.ר.ט.ל.ש. תביעה כספית נגד התובע ושותפו (ת.א. 150100/09), בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הגשת התביעה והבקשה והוצאת הצו.

14.ביום 24.9.09 התקיים דיון בתביעה בת.א. 150100/09, בו ייצג הנתבע שלפני את התובע שלפני, כנתבע, והצהיר לפרוטוקול: