פרץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

התובע הועסק במשטרת ישראל כשוטר מוסף זמני – מכח סעיף 25 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – פקודת המשטרה) - בתפקיד של רכז בטחון שוטף (להלן – רב"ש) של הישוב צוריאל, בו התגורר. התובע הועסק במשך תקופה של כ-34 שנים, ברובה במשרה חלקית. שכרו שולם לו בהתאם להיקף משרתו. התובע טוען כי בפועל עבד משרה מלאה. הוא עותר לתשלום הפרשי שכר לכדי שכר משרה מלאה בגין שבע שנות עבודתו האחרונות וכן עותר הוא כי יוצהר שהועסק במשרה מלאה לאורך כל תקופת שירותו. המדינה מכחישה את טענות התובע ואת הסעדים הנתבעים על ידו.

לא היתה מחלוקת על העובדות הבאות, ואלה נוסחו ברשימת המוסכמות בדיון מיום 16.12.12. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו הועסק התובע, כאמור לעיל, על ידי הנתבעת כעובד שכיר בתפקיד של רב"ש הישוב צוריאל; תקופת ההעסקה השתרעה החל מיום 28.4.1985 ועד 31.8.2009; שכרו של התובע שולם בהתאם לתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת; לתובע הותר לעסוק בעבודה נוספת בשכר על פי אישורים שניתנו לו במועדים שונים; במקביל לעבודתו כרב"ש, ולאורך כל תקופת ההעסקה, טיפל התובע במשק החקלאי שלו במושב צוריאל. כן מוסכם כי התובע פרש לגמלאות ביום 31.8.2009 באופן שחלות עליו הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970. לא היתה מחלוקת כי במהלך תקופת ההעסקה לא עתר התובע לבית הדין לעבודה או לערכאה שיפוטית אחרת, בנוגע להיקפי המשרה שבגינם שולם לו שכר; הוסכם כי נעשו פניות מטעמו של התובע בענין היקף המשרה.

באשר להיקפי המשרה אשר נקבעו על ידי המדינה בנוגע לתובע – לא היתה מחלוקת כי בתקופה שבין 28.4.85 ועד 31.1.87 - הועסק במשרה מלאה; בתקופה 1.2.87 עד 31.12.96 – הועסק ב-3/4 משרה; בתקופה 1.1.97 ועד 30.11.03 – הועסק בחצי משרה; בתקופה 1.12.03 עד 11.7.06 – הועסק ב-3/4 משרה; בתקופה 12.7.06 עד 31.8.06 – הועסק במשרה מלאה; בתקופה 1.9.06 עד 17.3.08 – הועסק ב-3/4 משרה; בתקופה 18.3.08 עד לפרישתו ביום 31.8.09 – הועסק במשרה מלאה. התובע, כאמור, טוען כי עבד בפועל במשרה מלאה במהלך כל התקופות הנ"ל.

העידו בפנינו התובע וכן רפ"ק עוזיאל אליהו ממשמר הגבול (להלן- מג"ב), אשר כיהן משנת 2007 ואילך בתפקיד מפקד חבל בירנית, בו היה אחראי על הישוב צוריאל. בתפקידו זה שימש כאחראי על התובע מטעם משמר הגבול (להלן –אליהו). מטעם המדינה העיד רפ"ק מאיר מנקר, קצין אמ"ש מג"ב צפון (להלן – מנקר), שהינו תפקיד שלישותי, אשר לא שימש בתפקידו זה במהלך התקופה בה הועסק התובע על ידי המשטרה.

לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות.

במסגרת תפקידו היה התובע אחראי לריכוז נושא הבטחון בישוב צוריאל. פעילות זו כללה פעולות בתוך הישוב עצמו – כגון ביקורת במחסן נשק, סיור בשטח הישוב, ותדרוך שומרים בישוב וביקורת עליהם. היא כללה גם פעילות מחוץ לישוב – הקרויה "תא שטח" - בה נדרש התובע לבצע סיורים מחוץ לישוב, למשל בשטחים חקלאיים (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול; עדות אליהו בעמוד 15 לפרוטוקול). בתפקידו כרב"ש כפוף היה התובע למשטרה – וקיבל הוראותיו ממפקד החבל של משמר הגבול (עדות אליהו בעמוד 14 לפרוטוקול). על פי עדותו של התובע- שלא נסתרה- שונה בשנת 2004 מעמדו של הישוב צוריאל מישוב קו עורף לישוב קו עימות (עמוד 12 לפרוטוקול). בשל שינוי זה, נוספה לתובע אחריות מסויימת בתחום הצבאי-בטחוני, למשל הקמת כיתת כוננות וטיפול בכלי הנשק הצבאיים שלה, תוך שאיש קשר מהצבא פועל בענין זה ישירות מול הרב"ש ותוך שהתובע ממשיך להיות כפוף למשטרת ישראל (עדות אליהו בעמוד 14 לפרוטוקול).

התברר בפנינו, וכך אנו קובעים, כי לאורך כל תקופת ההעסקה היה התובע מודע להיקף המשרה אותו מייחסת המדינה למשרתו. התובע אינו טוען שלא היה מודע לכך כי היו תקופות בהן הועסק במשרה חלקית. להיפך, מתצהיר התובע עולה כי התובע היה מודע לכך היטב ואף ביקש מרעייתו לפנות בענין זה בשנת 2004 לדרג הפיקודי במשטרת ישראל (סעיפים 7-8 לתצהיר התובע). על כך שהתובע היה מודע לכך כי הוא מועסק במשרה שנקבע לגביה על ידי המדינה שהיא משרה חלקית – ניתן ללמוד גם מסיכום הראיון שנערך לו על ידי קצינת משאבי אנוש במג"ב, פקד פרל, בשנת 2000 שם ביקש התובע כי היקף משרתו יועלה למשרה מלאה (סעיף 13 ונספח ד' לתצהיר מנקר).

במהלך תקופת העסקתו, לא עתר התובע לבית הדין לעבודה בענין היקף משרתו. יש לדחות את טענת התובע כי היה מנוע מלעשות כן לאור היותו שוטר (סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן; סעיף 14 לתצהירו). אנו קובעים כי לא היתה, מבחינה משפטית, כל מניעה שהתובע יעתור לבית הדין לעבודה בענין זה בתקופה בה הועסק על ידי המדינה. היחסים בין התובע למדינה היו יחסי עובד-מעביד. בעניינים הקשורים לשכר או עניינים אחרים שאינם נזכרים בסעיף 93א לפקודת המשטרה - כגון פיטורי שוטר - מוסמך היה בית הדין האזורי לעבודה לדון (בג"צ 727/85 קרחילי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 589, פסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ברק (1987)). העובדה כי התובע לא עתר במהלך תקופת העסקתו לבית הדין לעבודה בענין חלקיות משרתו אלא תחת זאת המשיך לעבוד – יש בה ללמד כי הסכים בהתנהגותו לקביעת המעסיק בכל אותן תקופות בהן היה היקף המשרה פחות ממשרה מלאה. לטעמנו, לא רק הסכמה בהתנהגות לתנאי ההעסקה יש כאן – אלא יש בהתנהגות זו ללמד כי בפועל לא הועסק התובע במשרה מלאה.

באותן תקופות בהן קבעה המדינה כי היקף משרתו של התובע יהיה חלקי – נעשתה הקביעה על ידי המדינה בצורה מודעת ומפורשת. לא מדובר היה בקביעת היקפי משרה שנעשתה בשל טעות או השמטה מצידה של המדינה. הדבר עולה ממסמכים שהוצגו בפנינו וכן מהעדויות ששמענו. כך, למשל, בהחלטה מחודש 12/96 של משמר הגבול בדבר הפחתת היקף המשרה ליותר מ-300 רב"שים ברחבי הארץ (נספח ג' וסעיף 9 לתצהיר מנקר). אליהו העיד כי החלטה זו של המדינה נעשתה במסגרת רה-ארגון שבמסגרתו בוטלו משרות בעורף אשר הוסבו לצרכים אחרים במערכת (עדותו בעמוד 17-18 לפרוטוקול). העובדה כי היקפי משרתו של התובע נקבעו בצורה מודעת ומפורשת על ידי המדינה עולה גם מתשובתו מחודש 12/04 של נצ"מ גביע לפניית רעייתו של התובע בענין היקף משרתו (נספח ו' וסעיף 19 לתצהיר מנקר). במכתב זה מסביר נצ"מ גביע כי בעבר הוחלט על ביטול משרות הרב"שים בעורף. בהמשך, הוחלט להחזירם בעקבות יציאת צה"ל מלבנון, וזאת בהיקף של מחצית המשרה. מאוחר יותר, כך מסביר נצ"מ גביע, הועלה היקף המשרה לחלקם ל-3/4 משרה, וביניהם התובע. במכתב מוסבר כי נכון לאותו מועד אין כוונה להעלות את המשרות מ-3/4 משרה למשרה מלאה וכי מתרחש תהליך קיצוץ תקנים משמעותי ביותר כך שצריך לשמור על הקיים. כמו כן ניתן להפנות למסמך רפ"ק מאיר עמר משנת 2004 (נספח ז' לתצהיר מנקר) שם הועלה, תוך פירוט שמי, היקף המשרה של מספר רב"שים – ביניהם התובע - מחצי משרה ל-3/4 משרה.

קביעת היקף המשרה היא חלק מהפררוגטיבה של המעסיק. ככל שהתובע סבר כי עבודתו בפועל הינה בהיקף גדול מזה שקבעה לו המדינה – היה עליו לעתור לבית הדין לעבודה או לחילופין להתפטר. לא היה עליו לעשות דין לעצמו ולעבוד מעבר להיקף המשרה המאושר, מבלי שקיבל אישור לכך מהמדינה. נטעים כי בדברינו אלו אין כדי ללמד כי אנו קובעים שהתובע אכן עבד בהיקף משרה מלאה כטענתו. בענייננו, לא נטען וממילא לא הוכח, שניתן לתובע אישור לעבוד בהיקף משרה השונה מהיקף המשרה שקבעה לו המדינה. ההיפך הוא הנכון. סירובה של המדינה במהלך תקופת ההעסקה להיעתר לפניית התובע ולפניות של אחרים מטעמו – כגון פניית ראש עיריית מעלות תרשיחא מחודש 3/06 (נספח ה2 לתצהיר התובע) - להגדלת המשרה, מצביע על כך כי אישור כזה לא ניתן על ידי המדינה. סירוב מפורש כזה של המדינה ניתן לגזור, למשל, ממכתבו מחודש 12/04 של נצ"מ גביע לרעייתו של התובע, שם הובהר מפורשות שאין כוונה להעלות את היקף משרתו של התובע למשרה מלאה. מעת שהתובע לא נקט באף אחת מפעולות אלו במהלך תקופת העסקתו – היינו לא התפטר ולא עתר לבית הדין לעבודה – אין מקום כיום, בדיעבד, לבוא ולשנות את תנאי חוזה ההעסקה בין הצדדים. בהתנהגותו זו של התובע יש כדי ללמד כי הסכים לתנאי ההעסקה באותן תקופות בהן היה היקף המשרה חלקי.

לא שוכנענו כי בתקופות בהן קבעה המדינה כי התובע מועסק במשרה חלקית, היתה משרתו בפועל בהיקף גדול מזה שקבעה המדינה. לתצהירו של מנקר צורפו דו"חות שכותרתם "דו"ח תעסוקה מגויס" לתקופות 10-12/04, 1/05, 3/05, 2/06, 5/06, (נספח ח') (להלן- הדו"חות). התברר בפנינו כי בדו"חות אלו אין פירוט של כל שעות עבודתו של התובע, אלא מדובר בדו"חות המפרטים רק את הפעילות מחוץ לישוב שמטרתה מניעת פעילות פלילית. אלא שהפעילות מחוץ לישוב אינה משקפת את כלל עבודתו של הרב"ש, שכן זה נדרש גם לפעילות בתוך הישוב המצוי באחריותו (עדות אליהו בעמוד 15-17 לפרוטוקול). לא הוכח בפנינו מהי כמות השעות המשקפת את העבודה בתוך הישוב, שאותן יש להוסיף על הכמות הנזכרת בדו"חות, וזאת כדי לשקף את מלוא שעות עבודתו של הרב"ש. אליהו העיד כי כיום, רב"ש במשרה מלאה מורשה לבצע 32 שעות של פעילות מחוץ לישוב. אליהו אינו יודע מה היתה כמות השעות המקסימלית מסוג זה שהותרה בתקופה לגביה קיימים הדו"חות ביחס לתובע (עדותו בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 17-21; עמוד 17, שורות 5-7). מנקר השלים את המידע החסר בענין זה עת העיד כי בתקופת העסקת התובע, נדרש רב"ש שהועסק במשרה מלאה לבצע כ- 56 שעות של פעילות מחוץ לישוב; מי שהועסק ב- 3/4 משרה נדרש לבצע "שלושים וכמה שעות" של פעילות כזו; ומי שהועסק בחצי משרה נדרש ל- 16 שעות של פעילות זו (עמוד 27 לפרוטוקול). הדו"חות מתיחסים לתקופה בה הועמדה משרתו של התובע על היקף של 3/4 משרה. עיון בדו"חות מעלה כי כמות השעות שננקבה בהם נעה בטווח של 32-40 שעות – היינו, היקף המתאים לעבודה ב- 3/4 משרה. מכאן, שמהדו"חות עולה כי התובע לא עבד במשרה מלאה. גם אם ניתן היה להסיק מסקנה כזו – ואנו סבורים שאין מקום לכך – אין בכך כדי להכשיר ביצוע עבודה בהיקף שלא אושר על ידי המעסיק. חלקם של הדו"חות נושאים חתימת מפקד חבל בירנית, אולם מכך אין ללמוד כי ניתנה לתובע הוראה מראש, או שניתן אישור בדיעבד לבצע את הפעילות בכמות השעות הנזכרת בדו"חות. בענין זה לא הובאה בפנינו ראיה על ידי התובע.

התובע הציג ארבעה דו"חות שעות של רב"ש היישוב אלקוש - הסמוך לצוריאל - הנושאים כותרת "דו"ח תעסוקה" והמתיחסים לחודשים 5-7/08 ו- 9/12 (ת/1). נטען כי מדובר ברב"ש שהועסק במשרה מלאה. מתברר כי מדובר בדו"חות המפרטים את הפעילות מחוץ לישוב אלקוש. אנו קובעים כי בדו"חות אלו אין ללמד כי התובע הועסק בפועל במשרה מלאה בתקופות בהן שולם שכרו לפי היקף משרה חלקי. ראשית, דו"חות אלו מתייחסים לתקופה בה שולם שכרו של התובע בהיקף של משרה מלאה כך שאין חפיפה – לענין ציר הזמן – והדבר פוגע ביכולת להשוות. שנית, באשר לדו"חות הנ"ל לחודשים 5-6/08, שם נרשם היקף של 26-35 שעות, הסביר מנקר כי ככל שרב"ש אלקוש הועסק במשרה מלאה, הרי מדובר בכמות שעות נמוכה ממה שאמור היה לבצע וכי מדובר ב"תקלה" (עדותו בעמוד 26 לפרוטוקול). חיזוק לכך שמדובר בהיקף שעות שאינו משקף בהכרח משרה מלאה ניתן למצוא בדו"חות לחודשים 7/08, 9/12 (ת/1) שם ננקבה כמות של 53.5 ו- 48.3 שעות בהתאמה. מכאן, ככל שהתובע מבקש ללמוד מדו"חות חודשי 5-6/08 (ת/1) כי רב"ש במשרה מלאה מבצע עבודה מחוץ לישוב – בתא שטח – בהיקף דומה או אף נמוך מזה שביצע התובע לפי דו"חות השעות שלו לשנים 2004-2005 (נספח ח' לתצהיר מנקר), הרי אין בדו"חות של רב"ש אלקוש להוות נתון אמין להשוואה או להסקת מסקנות. שלישית, דו"חות השעות של רב"ש אלקוש (ת/1) הוגשו מבלי שרב"ש אלקוש העיד לגבי עריכתם או תוכנם, וגם בכך יש להביא למסקנה כי אין לבסס על דו"חות אלה טענה לפיה עבד התובע בפועל משרה מלאה גם בתקופה בו שולם שכרו לפי היקף משרה חלקית.

במהלך תקופת העסקתו, נעשו פניות של צדדים שלישיים בענין היקף המשרה של התובע. התובע הציג בפנינו מכתב מיום 5.3.06 של ראש עירית מעלות תרשיחא המופנה לשר לבטחון פנים (נספח ה2 לתצהיר התובע) וכן מכתב מיום 7.12.05 של רס"ן קריאף מצה"ל המופנה למספר בעלי תפקידים בצה"ל (נספח ה1 לתצהיר התובע). לטעמנו, במכתבים אלה אין כדי ללמד כי התובע הועסק במשרה מלאה. באשר למכתבו של ראש העיריה, נכתב בו אמנם שהתובע "ממלא את כל חובותיו ומקדיש שעות רבות כפי שנדרש מרב"שים במשרה מלאה..." אלא שלא ברור על מה נסמכת אמירה זו של ראש העיר. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי ראש העיר היה הממונה על התובע בתפקידו כרב"ש. באשר למכתבו של רס"ן קריאף, יש בו המלצה להגדיל את משרת רב"ש צוריאל למשרה מלאה. אלא שהמלצה זו נסמכת על מטלות שמטיל צה"ל על הרב"שים בישובי קו העימות. כפי שהוברר בפנינו, תפקידו של הרב"ש בישוב קו עימות אינו מתמצה רק בביצוע מטלות המוטלות עליו על ידי צה"ל, אלא הוא נדרש גם לבצע מטלות המוטלות עליו על ידי המשטרה, למשל בתחום מניעת עבריינות פלילית (עדות אליהו בעמודים 14-15 לפרוטוקול). מכאן, שגם אם דרישות צה"ל מהתובע היו דומות לדרישות מרב"שים בישובים בהם משרת הרב"ש היא משרה מלאה, אין הדבר מביא בהכרח למסקנה כי דרישות המשטרה מהתובע היו דומות לדרישות מרב"שים בישובים אחרים בקו העימות. בענייננו הוכח ההיפך: מעדותו של אליהו עלה כי המטלות שהוטלו על התובע בנוגע לפעילות מחוץ לישוב היו בהיקף נמוך מזה שהוטל על רב"שים בישובים סמוכים, דבר שהתבטא במשרתו החלקית של התובע (עמוד 19 לפרוטוקול).

ככלל, תפקיד הרב"ש הוא תפקיד שניתן לבצעו גם במשרה חלקית (בג"צ 2656/00 לוטן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 753 פסקה 6 לפסק הדין (2001) (להלן – ענין לוטן)). התובע לא הוכיח בפנינו את טענתו לפיה במהלך כל תקופת העסקתו עבד במשרה מלאה. הוא אינו מפרט בתצהירו את שעות העבודה המדויקות בהן טוען כי הועסק, אלא מסתפק בטענה כללית על עבודה במשרה מלאה מבלי שזו מכומתת או מפורטת (סעיף 5 לתצהירו). הוא אינו מציג דו"חות שעות כלשהם המשקפים את כלל שעות עבודתו. בעדותו בפנינו לא יכול היה התובע ליתן פרטים נוספים באשר לשעות ההעסקה, על אף שנשאל על כך מפורשות (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 31). אליהו הסביר בעדותו בצורה מפורשת כי התובע עבד במשרה חלקית. הוא הסביר כי כאשר משווים את תפקידו של התובע לתפקידם של הרב"שים בישובים חורפיש ואלקוש – כולם ישובים המצויים תחת פיקודו של אליהו – מתברר כי בכל הקשור להכנת הישוב לאירוע פלילי או בטחוני – אין הבדל בין הרב"שים, אלא שקיים הבדל בכל הנוגע לפעילות הרב"ש מחוץ לישוב. על פי אליהו, בהשוואה זו באה לידי ביטוי חלקיות משרתו של התובע (עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול). מנקר בעדותו הסביר כי לאחר שהוגשה התביעה כאן, ערך בדיקה שהעלתה כי התובע עבד בפועל בהתאם להיקפי המשרה שאושרו לו בכל זמן נתון (עמוד 26 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף כי התובע לא הוכיח בפנינו – על דרך ההשוואה – כי היקף עבודתו בפועל היה זהה להיקף העבודה של רב"ש ביישוב אחר המועסק במשרה מלאה. כך, למשל, לא הובאה עדות של רב"ש אחר. נטעים כי הנטל בענין זה מוטל על התובע.

התובע טען כי בשנת 2004 שונה מעמדו של הישוב צוריאל מישוב קו עורף לישוב המצוי בקו עימות (עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול). עדותו זו לא נסתרה ואף זכתה לחיזוק מעדותו של אליהו אשר העיד כי כאשר מונה לתפקיד מפקד החבל בשנת 2007, היה הישוב במעמד של ישוב קו עימות (עדותו בעמוד 14 לפרוטוקול). התובע טען כי שינוי הגדרה זו הוסיף לתפקידו כרב"ש מטלות נוספות, שכן נדרש מעתה להיות בקשר עם הצבא – ולא רק עם המשטרה (עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול). בעדותו אישר אליהו את דברי התובע (בעמוד 14 לפרוטוקול). טענת התובע היא כי הגדילו את משרתו בפועל ממועד זה, אך לא את שכרו. אנו דוחים טענה זו של התובע וקובעים כי אין בה להוכיח את טענתו כי במהלך כל תקופת העסקתו הועסק במשרה מלאה. עיון בהיקפי המשרה שקבעה המדינה לתובע מעלה כי ביום 1.12.03 – בסמיכות זמנים למועד לגביו טוען התובע כי שונה מעמדו של הישוב לישוב קו עימות – הועלה היקף המשרה של התובע מחצי משרה ל-3/4 משרה. יתרה מזו, החל ממועד זה ואילך הוגדל בשתי תקופות מובחנות היקף המשרה לכדי משרה מלאה והתובע לא שב עוד להיקף של מחצית המשרה, אשר היה היקף המשרה שנקבע לתקופה 1/97 עד 11/03. הנה כי כן, רואים אנו כי שינוי מעמדו של הישוב מישוב קו עורף לקו עימות, הביא את המדינה להגדיל את היקף משרתו של התובע. משכך, טענתו של התובע לפיה השינוי במעמדו של הישוב לא בא לידי ביטוי בשכרו – נדחית. אשר על כן, שינוי מעמדו של הישוב לישוב קו עימות אין בו כדי להוכיח את טענתו של התובע לפיה עבד במשרה מלאה במהלך כל תקופת העסקתו. להיפך. יש בה להצביע כי בתקופה שלפני שינוי מעמדו של הישוב נדרש התובע לעבודה בהיקף פחות ממשרה מלאה – דבר שיש בו לפגוע בטענתו הגורפת של התובע בתביעתו לפיה עבד במשרה מלאה לאורך כל תקופת העסקתו.

קבענו לעיל כי התובע לא עבד במשרה מלאה לאורך כל תקופת העסקתו וכי לא הוכח בפנינו כי עבודתו בפועל היתה בהיקפים גדולים מהיקפי המשרה שאושרה לו. מכאן יש לעבור ולבחון את השאלה, האם קביעת המדינה בדבר היקפי משרה חלקיים פסולה מטעם כלשהו. בענין זה יש להפנות לטענת התובע, לפיה הופלה לרעה בהשוואה לרב"שים שהועסקו בישובים סמוכים, אשר היקף משרתם היה מלא. ככלל, בית הדין לא יכנס לנעלי המעסיק ויקבע במקומו את היקפה של המשרה או גובה השכר המשתלם, וזאת לאור העובדה כי מדובר בעניינים שהם במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק. במיוחד כך היכן שמדובר בתנאי העסקה הנקבעים על ידי המשטרה באופן חד צדדי, בהינתן שקביעה חד צדדית שכזו היא ממאפייני יחסי עובד-מעביד שבין שוטר למדינה (ע"ע (ארצי) 1093/00 טרר – מדינת ישראל, פסקה 11 לפסק הדין (9.6.2003)). המבחן בו יש לבחון את החלטת המשטרה להעסיק את התובע במשרה חלקית הוא מבחן ההגינות והסבירות.

באנו לכדי מסקנה כי לא נפל כל פגם או פסול בהחלטת המדינה הנוגעת להיקפי משרתו של התובע. ראשית יש ליתן את הדעת כי המדינה ביצעה שינויים תכופים בהיקפי המשרה של התובע. כך, נעשו גם העלאות מחלקיות משרה להיקפי משרה גבוהים יותר ואף למשרה מלאה. מכאן שאין אנו ניצבים בפני החלטות שרירותיות של המדינה, אלא נראה שנעשתה בדיקה תכופה של המצב, תוך התאמתו להיקף משרה ראוי בכפוף לאילוצים השונים. כך, בוצעה הגדלה של היקף המשרה החל מהמועד בו שונה מעמדו של הישוב לישוב קו עימות. כך, במהלך מלחמת לבנון השניה הועמדה המשרה על היקף מלא, ועם סיומה חזרה משרת התובע לעמוד על 3/4 משרה. כך, בעקבות מלחמת לבנון השניה הוחלט על שינוי המשרה להיקף מלא (סעיפים 20-21, 24 ונספח ט' לתצהיר מנקר). אין טענה כי החלטה בדבר היקפי המשרה נתקבלה בחוסר סמכות. התובע אינו טוען, וממילא אינו מוכיח, קיומם של שיקולים זרים או חוסר תום לב בבסיס החלטת המדינה. התברר בפנינו כי המדינה – באמצעות המשרד לבטחון פנים - קבעה את היקפי המשרה של הרב"שים בהתאם לשיקול דעתה, תוך שהיא מביאה בחשבון הן שיקולים בטחונים, הן שיקולים של פשיעה עבריינית, והן שיקולים תקציביים (סעיף 23 לתצהיר מנקר ועדותו בעמוד 24 לפרוטוקול; עדות אליהו בעמודים 15-16 לפרוטוקול). ההערכה המבצעית לגבי היקפי המשרה הנדרשים מהרב"שים נעשית על ידי מספר גורמים – ביניהם מערך היישובים של מג"ב, פיקוד מג"ב, מפקדת מג"ב והמשרד לבטחון פנים (עדות מנקר בעמוד 24 לפרוטוקול). לאור עדותם זו של קציני מג"ב - אנו דוחים את טענת התובע, לפיה במסגרת קביעת היקף המשרה של הרב"ש לא מביאים בחשבון את היקף הפשיעה הפלילית באזור (עדותו בעמוד 11 לפרוטוקול). שיקולים אלה ששקלה המדינה הם שיקולים לגיטימיים. אמנם התברר כי אין מסמך קריטריונים שלאורו מתבצעת קביעת היקף תקן המשרה של הרב"ש. אלא שבכך אין כל פסול שכן הדבר הוסבר בכך שקביעת היקף המשרה מושפעת מנתונים שונים, מבצעיים, שיש לשקלם בכל נקודת זמן (עדות מנקר עמוד 24 לפרוטוקול). בענין זה יש לדחות את טענת התובע כי המקרה כאן דומה למקרה בו ניתנת הטבת מס ליישובים מסויימים ללא קביעת קריטריונים לכך. זאת, משאין קושי לקבוע קריטריון להטבת מס. לעומת זאת, הערכה של מצב בטחוני ופלילי – שהיא הרלוונטית כאן - אינה נעשית בהכרח לפי נוסחה קבועה מראש, אלא היא תוצר של נתונים ושיקולים המשתנים מעת לעת ושל הערכות הגורמים המקצועיים.

טענתו של התובע מתמצית בכך שמדובר בקיפוח ואפליה לרעה שלו לעומת רב"שים בישובים אחרים. אלא שטענה זו יש לדחות. אליהו העיד כי היקף הפעילות בפועל שנדרש מהתובע מחוץ לישוב היה נמוך מזה שנדרש מהרב"שים בישובים הסמוכים - חורפיש ואלקוש (עדותו בעמוד 19 לפרוטוקול). הוא הסביר כי פעילות זו נגזרת מרמת הפשיעה בכל אזור ואזור (עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול). אליהו העיד אמנם כי בישובים הקטנים רמת הפשיעה היתה גדולה יותר מבחורפיש, אך מכאן אין לגזור מסקנה כי בישוב צוריאל דרשו הצרכים המבצעיים רב"ש במשרה מלאה. זאת, משום שלא הוכח בפנינו כלל כי המשטרה הגיעה למסקנה כי הצרכים המבצעיים מצריכים רב"ש במשרה מלאה בישוב של התובע. אליהו לא טען זאת בעדותו. שנית, מדבריו של אליהו לפיהם בישובים הקטנים היתה רמת פשיעה גדולה מזו של חורפיש אין משמעה כי דווקא צוריאל- מבין הישובים הקטנים בחבל- הוא שחייב הפניית משאבים במובחן מהישוב הקטן האחר בחבל- אלקוש. אליהו לא העיד כי דווקא הישוב צוריאל היווה ישוב אשר דרש תשומת לב מיוחדת מבחינת האירועים הפליליים. מכאן שקיימת אבחנה בין הישובים השונים, אף הישובים הסמוכים לצוריאל, בנוגע לצרכים המבצעיים. ההחלטה כיצד להקצות את המשאבים בין הישובים השונים היא החלטה מבצעית של המשטרה, שבית הדין לא יתערב בה. לאור הבדלים אלו בין הישובים, אין מקום לגזירה השווה שמנסה התובע לגזור בינו לבין הרב"שים הפועלים בישובים הסמוכים לצוריאל. ככל שהתובע מבקש לגזור גזירה שווה מרב"שים הפועלים בישובים שכלל לא מצויים בסמיכות לצוריאל כגון עין גב, אפיקים, בית הזורע ועוד (סעיף 7 לתצהירו) – לא הוכח בפנינו כי המאפיינים של ישובים אלו מבחינת הצרכים המשטרתיים והבטחוניים, דומים לצרכים של הישוב צוריאל. זאת ועוד. לתובע אין זכות מוקנית לעבוד במשרה מלאה. לישוב בו הוא שימש רב"ש – צוריאל – אין זכות מוקנית לרב"ש במשרה מלאה. מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי המדינה אבחנה בין הישובים השונים באופן שבחלקם הוצבו רב"שים במשרה מלאה ובחלקם הוצבו רב"שים במשרה חלקית. המשרה החלקית והשינויים שנעשו בהיקפי המשרה, לא היו מנת חלקו של התובע לבדו (נספחים ג', ז' לתצהיר מנקר). משכך, טענת התובע בדבר אפליה פסולה - נדחית. התברר בפנינו – וכך אנו קובעים – כי החלטות המדינה בנוגע להיקפי המשרה הושפעו מצרכי הבטחון והפשיעה הפלילית, כמו גם משיקולים תקציביים (סעיף 5 למכתב נצ"מ גביע – נספח ו' לתצהיר מנקר). מדובר בשיקולים לגיטימיים שהמדינה בחנה לאורך התקופה בה עבד התובע בשירותה, תוך התאמת היקפי המשרה של התובע לתנודות ולשינויים בפרמטרים אלה. שיקולים אלו מצויים בגדרה של החלטת מדיניות מובהקת שבית הדין לא יתערב בה שכן היא קשורה לקביעת סדרי עדיפות על ידי המדינה (ענין לוטן, פסקה 19 לפסק הדין).

אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות המדינה בגין הליך זה בסך 4,000 ש"ח אשר ישולמו לידיה תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לתובע. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.