פרץ נ' חברת אל יעד ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית שהועמדה על סך של 346,012 ₪, ותביעה כספית שכנגד שהועמדה על סך 93,699 ₪.

התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" בלבד) מר נפתלי פרץ, בעליו של עסק לביצוע עבודות בנייה ושיפוץ, ביצע עבודות, אשר כללו הקמת מחיצות גבס, בניית תקרות, סינרי גבס ותעלות פח לתאורה, בשנים 2003-2004 בקומה השנייה של בית החולים "כרמל" בחיפה. הסכם לביצוע העבודות נכרת אל מול הנתבעת (והתובעת שכנגד) מס' 1, אשר הייתה קבלן ראשי בפרויקט בבית החולים. לצורך השלמת התמונה יצוין, כי הנתבעת מס' 2 הינה בעלת המניות בנתבעת ובתובעת שכנגד מס' 2. להלן, לשם הקיצור, יכונו שתי החברות הנתבעות והתובעות שכנגד "הנתבעות", וככל שיתייחסו הדברים לנתבעת מס' 1 לבדה תוכנה זו "הנתבעת").

הנתבע מס' 3 הוא בעליהן של שתי הנתבעות, ובהסכמת הצדדים נמחקה התביעה כנגדו.

עניינה של תביעת התובע הוא בדרישתו להשלמת תמורת עבודתו, כאשר יתרת התמורה עומדת לטענת התובע על סך של 319,503 ₪. בנוסף טוען התובע, כי עיכוב השלמת התמורה גרם לו לעיכוב בבניית ביתו הפרטי, דבר שגרם לנזק של 27,000 ₪ בדמות דמי שכירות שבהם נאלץ לשאת עד להשלמת בניית הבית, ואשר היו נחסכים ממנו לו היו הנתבעות נמנעות מהלנת שכרו.

טענות הנתבעת בתביעה שכנגד הינן כדלקמן:

הנתבעת טוענת, כי העבודות שביצע התובע בוצעו ברשלנות, והנתבעת נאלצה לתקן את העבודות בעצמה ועל חשבונה. בסך הכל שולמו על ידי הנתבע 350,803 ₪. בנוסף הנתבעת נדרשה, על פי תחשיבה לשלם 346,979.13 ₪ בלבד, ועל כן שילמה הנתבעת תשלומי יתר בסך 3,824 ₪, אשר אותם היא תובעת כעת.

כן טוענת הנתבעת, כי תקרות המגשים שהותקנו על ידי התובע הותקנו בצורה רשלנית, מה שהביא את הנתבעת לשלם לקבלן משנה אחר סך של 74,896 ₪, עבודות שבוצעו על ידי "פועלים מרומניה".

בנוסף תובעת הנתבעת 20% עמלה, על פי החוזה בין הצדדים (סעיף 3.7 לנספח התנאים הכלליים), כפיצוי בעקבות החלפת תקרות המגשים, סכום העולה לכדי 14,979.2 ₪ נוספים.

בסופו של דבר, הרושם שקיבלתי מן הצדדים בקדמי המשפט שנוהלו בהליך היה, כי מדובר בתיק אשר יכול להיות מוכרע בדרך של "דיון סופי" בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, בכפוף לזכות הצדדים לשאול שאלות הבהרה באשר לחוות דעת המומחה.

דא עקא, שעיכובים שונים, ביניהם הצורך בהחלפת זהותו של המומחה, עמידת הצדדים על חקירת המומחה על חוות דעתו ועל דיון הוכחות מלא, הביאו לכך שמזלו של התיק לא שפר עליו והתיק התנהל משך זמן רב בהרבה משצפיתי.

במהלך הדיונים בפניי התברר לי ראשית, כי מאחורי הטענות "היבשות" בתיק מסתתרות תחושות קשות ביותר, בעיקר מצד התובע, אשר חש כי נגרם לו עוול על ידי הנתבעת שעיכבה את תשלום שכרו, לטענתו, לריק.

כן התברר לי, כי למרות שעיקרה של המחלוקת הוא בשאלות טכניות-מקצועיות, הקשורות בהערכת שוויה של עבודה שבוצעה, ובהערכת קיומם או אי-קיומם של ליקויים בעבודה זו, עדיין נותרות כמה סוגיות, שעליהם חלוקים הצדדים חזיתית, וכוונתי בעיקר, אך לא רק, לשאלת הערכת מחיר "הסינרים", המחייבות הכרעה משפטית, בשים לב לקביעות המומחה בחוות דעתו.

על כל פנים, נקודת המוצא של פסק דין זה תהיה בקביעות שניתנו על ידי מומחה בית המשפט המהנדס דן לופו בחוות דעתו, קביעות שעליהן גם נחקר חקירה מקיפה על ידי שני הצדדים בדיון ביום 20.2.2011. אציין כבר כעת, כי המומחה לא מצא לחזור בו מקביעותיו המקצועיות בחוות הדעת, קביעות שלטעמי גם לא נסתרו על ידי הצדדים, ולטעמי גם לא ניתן על ידי מי מהצדדים טעם לסטות מהעקרונות המנחים ומן הקביעות כעולה בחוות דעתו של המומחה. ביום 17.3.2011 ניתנה חוות דעת משלימה של המומחה, בהתאם להחלטתי ממועד הדיון ביום 20.2.2011, בחוות דעת זו התייחס המומחה למסמכים נוספים שהועמדו לבחינתו, אך גם לאחר בחינת מסמכים אלה, נותרה עמדתו, כעולה מחוות דעתו הראשונית, בעינה.

חוות דעתו של מומחה בית המשפט

חוות דעתו של המומחה לופו, אשר הוגשה ביום 2.5.2010, כוללת בחובה את הקביעות הבאות:

נקודת המוצא לחוות הדעת היא מסמך טבלת חישוב (נספח ו 3 לתצהיר התובע) שנערכה ע"י מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, משה גולדשטיין, על סכום 405,050 ₪ (ללא ניכויי הנתבעת). אציין, כי מדובר במסמך מפורט כתוב בכתב יד, המסכם את העבודות המבוצעות. משאושר המסמך ע"י גולדשטיין, מנהל הפרויקט, ונמצא אותנטי, אכן הוא צריך לשמש בסיס להערכת העבודות המבוצעות.

ההפרש בין חשבונות התובע והנתבעות נובע רובו ככולו מהמחלוקת באשר לכמות הסינרים שביצע התובע בפועל, כמו גם ממחלוקת (קטנה יחסית) באשר לגובה הניכויים שיש לבצע מן החשבון, בגין הוצאות שבהן נשאו הנתבעות.

בנוגע לניכויי הנתבעת, מאשר המומחה, עבודות מנוף שבוצעו על ידי הנתבעת, בשווי של 6,100 ₪, ועבודות ניקיון בסך 5,430 ₪. הסכום שנותר להכרעת בית המשפט הוא בסך 5,420 ₪, כאשר המומחה איננו יכול להכריע האם מדובר בשווי חומרים שנקנו על ידי התובע, או על ידי הנתבעת. באשר לסינרים, עיקר המחלוקת, מאשר המומחה כי בוצעו 1691.40 מ' של סינרים, כגרסת התובע, ולא 327 מ' בלבד כגרסת הנתבעות.

עם זאת, המומחה סבור, שלא כטענת התובע, כי בכמות כה גדולה של סינרים יש להעמיד את מחירו של כל סינר על סך של 35 ₪ (ולא 45 ₪ כדרישת התובע).