ה נתבעים 1 . זיוה רונית דאדי ע"י ב"כ עו"ד שגית שבי טולדנו 2 . חיים חג ' ג ' – ניתן פסק דין
פסק דין
1. זהו פסק דין בתביעת התובע, לחייב את הנתבעת, לשלם לו את התמורה בגין עבודת צילום שביצע עבורה לטענתו. הוחלט לדחות את התביעה נגד הנתבעת, ולהלן הנימוקים.
נגד הנתבע מס' 2 ניתן פסק דין במעמד אחד, בהעדר הגנה מפני התביעה.
2.התביעה הוגשה במקור נגד הנתבעת בלבד, כאשר בהמשך תוקן כתב התביעה, והנתבע מס' 2 הוסף כצד לתביעה.
בכתב התביעה המתוקן, נטען כי הנתבעים התקשרו עם התובע, שהינו צלם במקצועו, בהסכם לביצוע צילומים במסיבת בת המצווה, אותה ערכה הנתבעת לבתה. בסעיפים 3 ו – 4 לכתב התביעה המתוקן, נטען כי הנתבעים התקשרו עם התובע בהסכם, "…ביחד ו/או לחוד…" זה עם זו, בלשון כתב התביעה.
בסעיף 5 לכתב התביעה נטען: "במסגרת החוזה הוסכם, כי תמורת קבלת שירותי התובע, ישלמו לו מי מן הנתבעים סך כולל של 10,000 ש"ח …" . לכתב התביעה צורף כנספח א', מסמך הנושא תאריך 28.12.04, בו פורטו ההזמנה והתמורה הנטענת, כאשר בגוף כתב התביעה נטען, כי המדובר בחוזה שנערך בין הצדדים. בתחתית המסמך נכתב: "אנו החתומים מטה מאשרים בחתימתנו כי קראנו והבנו את ההסכם ואנו מסכימים לתנאי ההתקשרות המצוינים מעבר לדף זה ומהווים חלק בלתי נפרד מתנאי ההזמנה / ההסכם". על גבי השורה האמורה, מופיעה חתימה יחידה, כאשר במהלך הישיבה המקדמית הודה התובע, כי הינה חתימתו. הנתבעת איננה חתומה על המסמך.
התובע טען, כי ביצע את חלקו בחוזה כנדרש, ואולם הנתבעים לא שילמו לו את התמורה המוסכמת. סכום התביעה, נכון למועד הגשתה, 15,691 ₪, והוא כולל את סכום התמורה המשוערכת למועד הגשת התביעה, וכן הוצאות שנגרמו לתובע לטענתו בשל הטיפול בחוב.
3.טענתה המרכזית של הנתבעת, כי לא היא התקשרה עם התובע בחוזה, אלא הנתבע מס' 2, אשר הזמין מהתובע אלבומי תמונות, וצילום מסיבת בת מצווה כיתתית, עבור בתה של הנתבעת - מסיבה שארכה כשעה וחצי. זאת, כמתנה לבתה של הנתבעת, אשר שימשה כמדריכה בחוות סוסים של הנתבע.
הנתבעת טענה כי התמורה המוסכמת, לא עמדה על 10,000 ₪, וכן טענה, כי הנתבע ביצע עבודה גרועה, ובין היתר צילם תמונות מועטות, באיכות גרועה, וכי סרט הווידיאו שצילם לא נערך, וצולם באופן חובבני. עוד טענה, כי לא קיבלה לידיה את אלבומי התמונות, והתוצר היחיד שקיבלה, היה סרט הוידיאו, אותו החזירה לתובע, לצורך עריכה בשל איכותו הגרועה, ולא נמסר לידה שוב. לטענתה, אין בידיה כעת מזכרת מצולמת כלשהי, ממסיבת בת המצווה של בתה.
4.התובע העיד לעצמו, ומטעם הנתבעת, העידו היא עצמה, וכן הנתבע מס' 2, אשר אישר את גרסתה.
הראיות נשמעו היום, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, במהלך הדיון.
לאחר שבחנתי את הראיות, ושקלתי טענות הצדדים, סבורני כי יש לדחות את התביעה.
5.גרסתו של התובע, לעניין יצירת החוזה בינו ובין הנתבעת, לא נתמכה בראיה כלשהי, ומדובר בעדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, עדות שבית המשפט יטה שלא לסמוך עליה ממצא עובדתי, אלא אם שוכנע במהימנותה.
התקשיתי לקבל את גרסת התובע נוכח סתירות וקשיים שעלו בעדותו.
כבר בכתב התביעה עלה קושי, כאשר התובע טען כי ההתקשרות של הנתבעים עמו, נעשתה "... ביחד ו/או לחוד...", וכי התמורה אמורה היתה להיות משולמת על ידי "... מי מן הנתבעים...". על פניה, מדובר בגרסה שאיננה חד משמעית, ויודגש, כי התובע חזר על טענות אלה באופן מדויק, בתצהיר עדותו הראשית.
במהלך הישיבה המקדמית, שהתקיימה בפני כב' הרשמת (כתוארה אז), א. גרבי, טען התובע, לעניין הנתבע מס' 2, בתחילה: "אין לי מושג את הקשר למר חג'ג'. הוא בא איתה פעם או פעמיים לאחר האירוע". בהמשך טען: "לגבי מר חג'ג' הגשתי תביעה כי הוא היה צריך לשלם ולמיטב זכרוני עבר הרבה זמן וקשה לי לזכור את הפרטים. אני אדם עם זיכרון חלש".
בא כוחו של התובע דאז טען בהקשר זה: "כתב התביעה הוגש במקור רק נגד דדי והתיקון הוגש בעקבות הטענות על ידי הגב' דדי שההתקשרות הייתה מול חג'ג' ומרשי אמר שאכן הוא שוחח עם מר חג'ג' שהתחייב לשלם בשמה ועל מנת שלא ליפול לטענות של העדר יריבות התביעה נגד חג'ג' הוגשה".
במהלך הדיון היום העיד התובע: "אין לי מושג מאיפה נפלה ההחלטה לתבוע את חג'ג', אני לא קשור לכך... זה לא שבועה בשקר. כנראה צריך להחתים את עורך הדין שלך על תצהיר, כי הוא כתב דברים והוא כנראה החליט ליתר ביטחון שאם הוא לא יתפוס בה הוא יתפוס בו. אני אמרתי בבית המשפט בפניו שלא רציתי לתובע את מר חג'ג', אני הייתי בשוק".
עדותו של התובע היום, עומדת בסתירה לדברים שאמר במהלך הישיבה המקדמית, לפיהם אמור היה הנתבע לשלם לו. כאשר התבקש ליישב את הסתירה, טען שהחוזה נכרת עם הנתבעת, כאשר מר חג'ג' נטל על עצמו בדיעבד, את ההתחייבות לתשלום, לאחר ביצוע העבודה. דא עקא, טענות אלה לא פורטו בתצהיר עדותו הראשית של התובע, אשר נוסח כאמור באופן שאיננו חד משמעי.
קושי נוסף, עולה מכך שהתובע הציג את נספח א' לכתב התביעה, כחוזה שנערך בינו ובין הנתבעת, ולא גילה בכתב התביעה, כי המסמך כלל אינו חתום על ידי הנתבעת, וכי הוא זה שחתם, במקום שנועד לחתימת הנתבעת.