פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו ערעור שהגיש המערער על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 15/11/12 (נפגעי עבודה) ובה נקבע כי למערער 10% נכות לפי סעיף ליקוי 9(1)(ג)(I) החל מיום 3/9/10.

2.המערער הגיש בעבר תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה שהתרחשה ביום 4/3/10, ולאחר הליך משפטי שהתנהל בעניינו (תיק בל 52028-12-10), הוכר האירוע כתאונת עבודה.

3.ביום 5/4/12 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון, כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער בגין התאונה הנדונה, הינה בשיעור 10% החל מיום 3/9/10.

4.על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר וזאת ביום 22/5/12, ובו טען כי הוא זכאי לכל הפחות לנכות שנקבעה על ידי ד"ר כפרי בחוות דעתו (נכות בשיעור 25%) ובהמשך אף טען כי יש הפעיל בעניינו את תקנה 15. ביום 6/9/12 צירף המערער חוות דעת מומחה של פרופ' זגר – קרדיולוג אשר קבע לו 40% נכות וכן קבע כי יש להפעיל את תקנה 15 לאור המעבר של המערער לעבודה בתפקיד מינהלי וירידה בשכר.

5.ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה בשני מועדים (ביום 13/9/12 וביום 15/11/12), דחתה את הערר והשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, ולפיה נקבעה למערער נכות בשיעור 10%.

טענות המערער

6.הוועדה נשוא הערעור ניכתה למעשה מצב קודם בניגוד לאישור ההכרה שניתן ולחוות הדעת שלאורה הוכרה התביעה (חוות דעתו של פרופ' אנדרי קרן), עת אין מחלוקת כי המערער סובל מבעיה בהרפיית שריר הלב ועת היא מבצעת למעשה ניכוי של מצב קודם בניגוד לפסיקת בתי הדין לעבודה בתיקי לב ובניגוד לפסק הדין שניתן בעניינו של המערער שהכיר מפורשות במחלת הלב כנובעת מהאירוע החריג ללא כל סיבות אחרות.

7.הוועדה ניכתה מצב קודם מבלי לערוך חשבון עובר ושב, ומבלי לקיים את הוראות הפסיקה לפיה יש לפרט בנתונים מוכחים מה היה שיעורה של הנכות הקודמת ומבלי לקבוע את הנכות הכוללת מה שהיא עצמה מגדירה כמצב קודם.

8.הוועדה אינה מתייחסת לחוות הדעת בתיק, של ד"ר כפרי ופרופ' זגר, התייחסות עניינית ומנומקת בהתאם לפסיקת בתי הדין. במקרה דנן, הן ד"ר כפרי והן פרופ' זגר נימקו בצורה ברורה ובהירה מדוע יש להעניק למערער את הנכות בגין התיפקוד הלקוי בהרפייה של שריר הלב ומנגד אין נימוק ענייני אלה התייחסות סתמית ולא רצינית.

9.הוועדה אינה מציגה כל סיבה רפואית אמיתית לבעייה בהרפיית שריר הלב, ואינה מציגה כי אכן פגם זה היה קיים טרם האירוע. אין בפנינו איזו שהיא הנמקה בנדון, מטוב ועד רע, ואף לא כל נתון מוכח כלשהו.

10.הוועדה מעניקה סעיף ליקוי שאינו רלוונטי על פי נוסחו ושהינו בלתי אפשרי בנסיבות העניין. הוועדה קובעת סעיף ליקוי המתייחס למצב שבו המערער: "מסוגל לעבודה רגילה ללא הפרעות וללא הגבלות כלשהן"; ובעניינינו אין חולק כי לא כך הוא המצב.

11.הוועדה אינה דנה בתקנה 15 עת המצב העובדתי אינו מנוגד לרשום על ידה, ועת המערער אינו עובד בעבודה מבצעית ואינו יכול לשוב לעבודתו הקודמת במשמרות. הוועדה גם לא התייחסה לערר המערער בנדון.

12.הוועדה הייתה בעלת דעה קדומה שלילית אודות המומחה מטעם המערער, ואף מבצעת ציטוטים חלקיים ומגמתיים מחוות הדעת, ומטעם זה בלבד יש מקום להורות על דיון בהרכב אחר, שכן הוועדה "נעולה" אודות החלטתה.

טענות המשיב

13.הוועדה התייחסה כראוי לשתי חוות הדעת אשר עמדו בפניה ולבעיית ההרפיה בשריר הלב העולה מחוות דעתו של פרופ' זגר, וציינה כי זו אינה קשורה לאוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה (לאור הטיפול המהיר והיעיל שקיבל). הוועדה גם קובעת כי פגיעה זו קשורה לתהליך של סיבות קונסטיטוציונליות שסיבתם אינה ידועה. משקבעה הוועדה את ממצאיה ואת הקשר הסיבתי, אינה צריכה לפרט ולנמק מעבר לכך.

דיון והכרעה

14.בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המל"ל, פד"ע לד 213).

בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81).

15.א.הוועדה אשר בהרכבה ישבו בין היתר מומחים בתחום הקרדיולוגיה,