פרץ מזרחי מריה נ' קוקוי ואח'

פסק דין

1.זוהי תובענה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

2.התובעת, ילידת 12.12.1955 נפגעה בתאריך 12.04.2008 בתאונת דרכים, כאשר במהלך נסיעתה באוטובוס לעבודתה וכתוצאה מבלימת האוטובוס, נפלה התובעת לרצפת האוטובוס ולטענתה, נגררה בין מושבי האוטובוס וידה, כתפה וגבה נפגעו [להלן: "התאונה"].

3.הנתבע 1 הינו נהג האוטובוס בעת קרות התאונה והנתבעת 2 הינה המבטחת.

הגם שבכתב ההגנה היתה הכחשה כללית בדבר הכיסוי הביטוחי, הרי שטענה זו נזנחה ואין מחלוקת של ממש ביחס לחבות. מכל מקום, לטענות וראיות התובעת לעניין זה לא הובאו כל טענות או ראיות מנגד ולפיכך, אני קובע כי על הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מהתאונה, אשר הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לאור האמור, הדיון להלן יתמקד בשאלת הנזק.

4.התובעת הובאה לחדר מיון, שם אובחן שבר דחוס בחוליה 1L. התובעת אושפזה עד ליום 14.04.2008 [3 ימי אשפוז].

על פי מכתב השחרור, במהלך האשפוז טופלה במנוחה ותרופות נגד כאבים, הוזמן מחוך ואיתו ירדה והחלה להלך בעזרת הליכון.

התובעת שוחררה עם הוראות בדבר שימוש במחוך בזמן הליכה, טיפול נגד כאבים, ביקורת במרפאה האורטופדית ו-30 ימי חופשת מחלה.

5.התובעת היתה באי כושר מלא, על פי תעודות אי כושר אשר הוגשו עד לתאריך 12.07.2008 [משך 3 חודשים].

6.התאונה הינה גם תאונת עבודה. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה נכות זמנית של 20% מיום 13.07.2011 ועד ליום 21.05.2009.

הוועדה הרפואית קבעה נכות צמיתה בשיעור של 5% החל מיום 22.05.2009.

הוועדה הרפואית קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 והוסיפה: "מדובר במגבלה קלה ביותר שלא מונעת חזרתה".

ערר אשר הגישה התובעת לוועדה הרפואית לעררים נדחה.

במסגרת הערר העלתה התובעת טענות בקשר לפגיעה בכתף והוועדה הרפואית לעררים קבעה לעניין זה: "הוועדה מבהירה כי עניין הכתף הועלה לראשונה שנה לאחר הפגיעה ואין לקשרו לתאונה הנדונה".

לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

7.ב"כ התובעת טוען כי למרות החלטת הוועדה הרפואית, יש לקבוע כי התובעת נפגעה גם בידיה ובכתפיה בתאונה, לאור מסמכים רפואיים ועותר לכך שהנכות התפקודית אשר תיקבע על ידי בית המשפט תתייחס גם לפציעה של התובעת בכתפיה.

ביחס לנכות התפקודית נטען כי עובר לתאונה היתה התובעת פעילה ביותר, מתעמלת ורוקדת וכתוצאה מהתאונה היא מתקשה בביצוע פעילות הדורשת תנועת גב ולמרות אחוזי הנכות אשר נקבעו לתובעת, אין ביכולתה לעבוד בשום עבודה הדורשת מאמץ פיסי ולבטח לא בעבודת נקיון.

התובעת עבדה עובר לתאונה כחדרנית במלון.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרפואיים, באתי למסקנה כי את הנכות התפקודית יש להעריך על בסיס הנכות הרפואית ולא מצאתי תימוכין לטענה כי היא עולה על הנכות הרפואית.