פרסום לפיו מתקני לונה פארק מהווים סכנה בטיחותית אינו הוצאת לשון הרע.

א.    א.     רקע

1.  תביעה כספית בסך 100,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע, שהגישה התובעת חברה המפעילה שירותי לונה פארק ניידים  (להלן: "התובעת"), כנגד הנתבעים - המוציאה לאור של מקומון בעיר דימונה,  וכנגד העורך בפועל החתום על הכתבות נשוא הנדון והעורך האחראי של המקומון (להלן: "המקומון" ו"העורך" בהתאמה).

2. רקע התביעה הינו כתבה שפורסמה בגליון המקומון מיום 30.9.05 (גליון 292), הן בעמ' השער והן בעמוד הפנימי בו, ובה הושמצה התובעת לטענתה, ללא אחריות, תוך סילוף עובדות ומבלי לקבל את תגובתה, כשתמצית הנטען לפיה הוא שמתקני התובעת מיושנים ומהווים סכנה בטיחותית.   רוח הכתבה ועיתוי פירסומה פגעו בתובעת לטענתה וגרמו לה נזק כספי ממשי, תוך ירידה משמעותית בהכנסותיה וירידה משמעותית בהיקף המבקרים באתר, דרישת החזר כספי של מנויים שנרכשו ותוך גרימת עגמת נפש רבה.

    בנסיבות אלה טוענת התובעת, כי המדובר בפרסום בזדון, ללא בסיס ותוך פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שצברה במשך שנות פעילותה.

3. בהגנתם כופרים הנתבעים בנטען. תמצית טענתם היא כי פרסום הכתבה אינו בבחינת לשון הרע, שכן מכילה היא עובדות נכונות אשר מציגות עמדות מצד תושבי העיר שפנו למערכת המקומון בעניין זה, ובצדן הבעת דעה וביקורת ציבורית הוגנת ולגיטימית המותרת להם כנותני שירות ציבורי, ולחילופין עומדות להגנתם טענות הגנה שונות הקבועות בחוק - אמת הפרסום ותום הלב בלא כל כוונת פגיעה בתובעת. בנסיבות אלה יש לדחות את נסיון התובעת למנוע ביקורת ציבורית לגיטימית ולפגוע בחופש הביטוי.

4. לאחר שכשלו הליכי גישור אליהם הופנו על ידי הצדדים, ולאחר שהגישו הם תצהירי עדות מטעמם, נשמעו כלל העדים מטעם הצדדים בישיבת 22.4.09, באי כוחם סיכמו טיעוניהם ובהתאם ניתן פסק דין זה. 

ב. המחלוקת

5. המחלוקת נשוא עניינו היא, האם המדובר בהוצאת לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), וככל שאכן כך, האם זכאים הנתבעים להגנות החוק?

ג. הראיות

6. מטעם התובעת העיד הבעלים והמנהל מר שלמה בניטה. כן צירף לתצהירו עותק מהכתבה וכן אישורים ורשיונות שונים הנוגעים לניהול העסק.

    מטעם הנתבעים העידו עורכי המקומון - הנתבע 2 - מר שי מלול והנתבע 3 - מר שלום זרח וכן שני תושבי העיר, מר אילן ביטון ומר גבי אסולין.

ד. ד.   דיון

7. דעתי כדעת הנתבעים לפיה אין יסוד לתביעה. להלן נימוקי:

  המסגרת הנורמטיבית

8.  הגדרת "לשון הרע" מפורשת בסעיף 1 לחוק:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1)     להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,  לבוז או ללעג מצדם.

(2)     לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3)     לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.