פרנקס אינטרנשיונל אינק ואח' נ' איי.טי.פי.איסט מד נמבר 1 בי.וי ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתם של הנאמנים של חברת ATP, לסיים סכסוך מורכב מול חברת ישרמאקו וחברת בנדל בפשרה. במסגרת פשרה זו, רוכשות החברות זכויות של החברה לפי מפתח מוסכם, וזאת כאשר התמורה תשמש כדיבידנד לנושים הרגילים; זאת, אף נוכח העובדה כי להבדיל ממרבית תיקי הקפאת ההליכים, לא קיימים בתיק זה נושים מובטחים.אין חולק, כי כ-80% מהנושים מסכימים למוצע, ומעדיפים את האמור לעיל על פני המשך בירורו של סכסוך מורכב, שיתכן שיש לו גם פנים עובדתיות לא מעטות (עניין שהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים, טרם שהגיעו לפשרה), ואשר עלול להצריך דיון חלקי בבית משפט אזרחי.אלא, שבמסגרת הדיון שנערך בפני, התנגד, בכל תוקף, לפשרה בא-כוחן של שלוש חברות הקשורות לחברה בהקפאה, וטוענות לנשיה בה. לשיטתו, הפשרה מזכה את ישראמקו שלא כדין, בעיקר נוכח טענתו שמעשים פסולים שלה תרמו עד מאד לקריסת החברה; הנאמנים נוהגים במרשותיו שלא כדין, וכבר גמרו אומר לבטל את דעתן ולדחות את תביעות החוב שלהן; וכי אין להבדיל בין מרשותיו, שהן נושות "פנימיות" (קרי, נושים נטענים שהם חלק מהתשלובת של החברה חדלת הפרעון) לבין נושים "חיצוניים". מוסיף המתנגד וטוען, כי אין זה ראוי או אפשרי להתיר לנאמנים להתקשר בפשרה כזו שעיקרה מכר, בלא לקיים פרסומים והתמחרות.שמעתי את טענות הצדדים, כמו גם את הטענות והתמיהות שהעלו נושים נוספים.

עניין לנו, בבסיסם של דברים, בסוגיה פשוטה למדי, שעניינה שיקול דעתם של הנאמנים באישור פשרה מול צד ג', נגדו הועלו טענות קשות בגין חבויות לחברה, ואף תרומה לקריסתה באמצעים פסולים.

אלא מאי? טיעונים משפטיים, מפורטים וקשים ככל שיהיו לחוד, וכורח חיי המעשה לחוד. אין צורך להכביר מילים, כי טענות שכאלו, אף אם הן לכאורה מבוססות ורבות משקל, אינן מבטיחות לעולם זכיה בתיק, בוודאי שלא זכיה במלוא הסכומים הנתבעים; עוד פחות מכך, הן מבטיחות כי הזכיה דלעיל, אם תבוא, תהיה מהירה, להבדיל מכזו שתארך שנים רבות של דיונים ותגבה הוצאות רבות, אשר במקרה דנן יוצאו בין השאר על-ידי הנאמנים על חשבון קופת הנושים.יוצא, כי באורח כללי סמכותם של הנאמנים, כמוהם ככל בעל תפקיד אחר בהליכי חדלות פרעון, הינה לשקול את מאזן הסיכוי-סיכון שצופנים הליכים כאלו, כולל האפשרות להתקשר בפשרה אשר אמנם תיתן בידם פחות מכפי שיתכן כי אף הם מאמינים שמגיע להם, אולם יתרונה הוא כי היא מיידית, וודאית, ונטולה צורך בהליכים ארוכים, הוצאות או סיכון להפיכת התוצאה בהליכי ערעור. מאחר והנאמנים קרובים לחברה ומכירים אותה ואת ההליכים, לא אחת, טוב יותר מבית המשפט המצוי רחוק יותר ועוסק בכמות גדולה בהרבה של תיקים, לא בכדי הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יתערב בנקל בשיקול דעתם של הנאמנים, ולא יחליפו בשיקול דעתו שלו, אף אם השופט היושב בדין סבור כי הוא עצמו היה מגיע לתוצאה אחרת. התערבות שכזו בשיקול הדעת, מקומה יכירנה רק מקום בו הוכח כי הוא נגוע בחוסר סבירות קיצוני ובולט על פניו; הנאמנים נחשדים בשיקולים זרים או בפגם מהותי אחר בהתנהלותם, או שחלק משמעותי וגדול מהנושים המהותיים מתנגד נחרצות למהלך, משיקולים הנראים על-פניהם לגיטימיים.

אם לא די בכך, הרי שבנסיבות המקרה, מסכים רוב גדול ביותר (כ- 80%) מן הנושים למהלך; רוב, שעל-פניו עולה אף על זה הדרוש לשם אישור הסדר נושים וכפייתו על המיעוט. יוצא, כי אף לו היינו הולכים לפי ההגדרה המחמירה, ומסווגים את הפשרה כאישור הסדר נושים דה-פקטו, הרי שעדיין אין בכך בכדי להושיע את המתנגדים, הנופלים עדיין מן הסך הקריטי בן ה-25% מערך הנשיה לכאורה, הנדרש בכדי לייצר "גוש חוסם". אעיר; לצורך כך אין אני נדרשת כלל ועיקר לשאלה נוספת שאינה מטיבה בהכרח עם המתנגדים, והיא סיווגם כ"נושים פנימיים". אכן, צודק בא-כוחם של המתנגדים כי אין דין המחיל פסלות או הדחייה גורפת על נושים פנימיים, קרי: חברות קשורות או בעלי שליטה בהם, הטוענים לנשיה שאינה נובעת מהזכות השיורית במניות, אלא לנשיה כספית הנובעת, למשל, מהלוואות בעלים. נכון הוא, כי במצבים מסויימים ניתן להדחות אף נשיה כזו, כך למשל במקרים מסויימים של מימון דק מאד או מעשים אחרים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים מהלך מרחיק לכת שכזה; אולם בוודאי שלא ניתן לעשות זאת אגב אורחא, בדרך של 'מובן מאליו'. אלא, שהדחיה מראש לחוד, וזהירות הנובעת מהבנתם מצבם המיוחד של נושים פנימיים לחוד. בעניין זה, הרי שיש לנקוט זהירות רבה בטענות של נושים פנימיים, אשר לא אחת עולה תהייה, האם האינטרסים שלהם זהים תמיד, ובהכרח, לאלו של הנושים הרגילים, ואינם מושפעים מהקרבה שלהם לחברה; זאת, אף בלא להתייחס לעובדה כי קיים לכאורה גם טעם מסויים לפגם בעצם המצב בו נושים פנימיים,שהם חלק ממסכת הניהול והשליטה בקונצרן טרם הקריסה, מתיימרים להחליט החלטות ולכפות את עמדתם על נושים כספיים חיצוניים,שנפגעו מאותה קריסה עצמה.

כך או אחרת, בנסיבות המקרה, כאשר עניין לנו מניה וביה במיעוט מקרב הנושים אף אם יתקבלו תביעות החוב של הנושים הפנימיים במלואן, הרי אין צורך להאריך ולדון בסוגיה זו, באשר ממילא, ספק גדול אם רשאי מיעוט שכזה לכפות את דעתו על הרוב ועל הנאמנים גם יחד.זאת ואף זאת; גם אם יכולתי לסיים בכך את פסק-דיני, הרי שלמעלה מן הדרוש אעיר כי אף לגופו של עניין, ספק גדול אם טענות המתנגדים "מחזיקות מים". אכן, יתכן כי הם סבורים בתום לב ובכנות מוחלטת, כי הפשרה דלעיל עם ישאמרקו מאפשרת למעוול להנות מעוולתו; אולם אין בכך בכדי לאפשר להם לכפות את הערכת הסיכוי והסיכון שלהם על רוב הנשיה המתנגד לדעתם, או להחליף את שיקול דעתם של הנאמנים.מעבר לכך, הרי חסרון בולט בטענות המתנגדים דלעיל, הינו כי בעודם יודעים אף יודעים לתקוף את ההסדר המוצע, הרי אין בפיהם ולו שמץ של הצעה חלופית ממשית, קל וחומר כזו המתקרבת באיכותה להצעה נשוא הסדר הפשרה. כל שהם שבים וטוענים, הוא כי לא נערכה התמחרות ולא בוצעו פרסומים, אולם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, עניין לנו בשוק ספציפי ומיוחד שמספר ה"שחקנים" בו ספור וידוע, ובקריסה שמזה חודשים ארוכים ידועה ומדוברת בתחום כולו. אי לכך, צודקים הנאמנים בתהייתם עד כמה פרסומים כאלו יועילו,לאחר שנסיונות קודמים למכר כשלו (כשישה חודשים עובר לבקשת ההקפאה ובמשך כששת חודשי ההקפאה); קל וחומר,מקום בו עולות טענות ללחץ זמן. אין לי אלא לתהות, בנסיבות אלו, עד כמה והאם מונעים המתנגדים אך ורק מדאגה כנה לאחוז הדיבידנד נשוא ההסדר, או שמא התנגדותם נובעת משיקולים ואינטרסים אחרים המיוחדים להם, נוכח היותם קשורים לחברה הקורסת. זאת, בעוד הסיכון שהם יוצרים, היה ותתקבל התנגדותם, יפול ברובו על הנושים האחרים, החיצוניים, שלעת-עתה מצפה להם דיבידנד באחוז נכבד ביותר (ובתרחיש מסויים, כמעט מלא) אם תתקבל הצעת הפשרה.

זאת ועוד; אני מודעת היטב לכך, כי ההסדר המוצע לוקה באי-וודאות מסויימת בכל הנוגע לשיעור הדיבידנד, אלא שאי-וודאות זו אינה קשורה להסדר עצמו, אלא דווקא לראשי המתנגדים – וזאת באשר, קבלה או דחייה של תביעות החוב שהגישו הם עצמם תשפיע על אחוז הדיבידנד ל"נושים החיצוניים". כך או אחרת, הרי שאין בשאלה פתוחה זו כדי לשנות את העובדה, כי ההסדר עצמו מקנה לקופה סכום וודאי, והצעה טובה יותר, או אף ראשיתה של הצעה כזו – איין.

סוף דבר; דין הבקשה לאישור הסדר הפשרה להתקבל, ודין ההתנגדויות להדחות.בנסיבות המקרה, נוכח טיב ההליך בו עסקינן ולפנים משורת הדין, אין אני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: