פרנקל(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר של 10 שנים ו- 210 ימים בגין עבירות מרמה, זיוף ועוד מאז 2006.

במהלך מאסרו הוגשו כנגד העותר שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות מרמה בהיקפים נרחבים אותם לכאורה ביצע בתקופת מאסרו הנוכחי, תוך שימוש בטלפון הציבורי שבבית הסוהר.

עקב כך הוחלט בחודש מרץ 2013 לשלול ממנו ביצוע שיחות טלפון על יסוד מידע מודיעיני ועמדת משטרת ישראל למשך חודש ולהאריך תקופה זו למשך חמישה חודשים נוספים..

כנגד אותה החלטה הגיש העותר עתירה (עת"א 43505-04-13) ובתום הדיון בתום אותה החלטה נקבע כי טרם שלילת טובת ההנאה הנ"ל, היה על שב"ס לבצע לעותר שימוע, השימוע לא בוצע ועל כן בוטלה אותה החלטה. ההחלטה בעתירה הנ"ל ניתנה ביום 16.06.13.

בפני עתירה נוספת של העותר כנגד החלטה של המשיבים מיום 16.06.13 לשלול ממנו שיחות טלפון או להגביל אותן. לטענת העותר עושים המשיבים שימוש לרעה בהליכים המנהליים. העותר פירט את ההליכים הקודמים שהתקיימו בעתירה הנ"ל וטען כי עוד לא יבשה הדיו על ההחלטה בעתירה הנ"ל ובאותו יום סמוך לשעה 13:00 נקרא העותר להתייצב בפני מפקד האגף שלו אשר אחז בידו טופס שלילה מוכן ומלא המודיע לעותר על שלילה חדשה רטרואקטיבית מיום 18.04.13 ועד ליום 24.09.13. העותר נשאל מה יש לו לומר על השלילה החדשה, הוא ביקש לעיין בהחלטה ולאחר שעיין בה אמר כי היא אינה כדין ואינה עומדת בהוראות פקנ"צ 4.17.00 הואיל שהוא לא עבר שום עבירות משמעת. כמו כן לפי פקנ"צ 4.36.00 מפקד המחוז אינו מוסמך לשלול שיחות טלפון מעבר לחודש ימים שכבר חלף. דבריו נרשמו והוא קיבל עותר מהחלטת ביהמ"ש בעתירה. כמו כן זומן באותו יום בשעת ערב לראיון בפני מנהל בית הסוהר אשר הודיע לו כי הוא אינו מראיין אותו אלא מודיע לו על שלילה חדשה רטרואקטיבית מיום 18.04.13.

לטענת העותר תמה השלילה בת חודש הימים שהוטלה עליו (שרק לאחריה מוסמך מפקד המחוז להאריך את משך השלילה) כבר בחודש אפריל 2013, ועל כן לא ניתן היה להאריך אותה לאחר מתן החלטת ביהמ"ש בעתירה הנ"ל בחודש יוני 2013, אלא היה על גורמי שב"ס לפעול לפני הוראות פקודות הנציבות מבראשית: "ז"א תחילה לשלול את הקשר הטלפוני למשך חודש ימים ממועד קיום השימוע והלאה (החלטה צופה פני עתיד ולא פני עבר) ולקראת תום החודש, ככל שיש כוונה להאריך את תוקף השלילה, אזי הגורם המוסמך (מפקד המחוז) הוא זה שיחליט לאחר עריכת שימוע לאסיר".

לא כך נהגו המשיבים ועל כן יש לבטל את החלטתם.

בתשובה לכתב העתירה טענו המשיבים כי ביום 25.03.13 שלל מנהל בית הסוהר שיטה טובת הנאה של שיחות טלפון מהעותר למשך חודש, על רקע המשך עיסוקו בפלילים ושלילה זו הוארכה ביום 18.04.13 למשך 5 חודשים נוספים על ידי מפקד המחוז.

לטענת המשיבים החלטות אלה אומנם בוטלו אולם בית המשפט לא שלל את האפשרות כי מפקד המחוז ישוב וידון בבקשה על פי הנוהל התקין, היינו קיום חובת השימוע.

לטענת המשיבים ביום 16.06.13 רואיין העותר על ידי מפקד האגף וניתנה לו הזדמנות להעלות את טיעוניו לעניין הארכת השלילה. טיעונים אלה הועברו למפקד המחוז אשר החליט על המשך השלילה של שיחות הטלפון לעותר. החלטת מפקד המחוז להחיל את השלילה באופן רטרואקטיבי מיום 18.04.13 נעשתה על מנת שלא לפגוע בעותר שריצה כבר חלק מתקופת השלילה. נוכח האמור לעיל, מדובר בהחלטה חוקית שנעשתה בסמכות ועל פי הנוהל התקין, בהתאם לפקודות הנציבות 4.36.00 שעניינה קשר טלפוני עם אסירים, ופקודה 4.17.00 שעניינה הענקת טובות הנאה ושלילתן. נטען כי נוכח כתבי האישום התלויים ועומדים כנגד העותר, והמידע המודיעיני בעניינו, הרי שההחלטה בעניינו הייתה סבירה ומתבקשת.

במהלך הדיון הוצגו לעיוני טופס "פנייה להארכת שלילת טובות הנאה מאסיר". בטופס נאמר שלאור המשך תפקודו השלילי של העותר מבוקש המשך תקופת שלילת טובות הנאה ממנו לתקופה נוספת של 5 חודשים. בנימוקים לאותה בקשה פורט כי נעשה על ידו שימוש לרעה בטלפון ציבורי וכי לכאורה ביצע תרגילי הונאה על אזרחים באמצעות טלפון ציבורי. באותו טופס אף נרשמו דברי העותר אשר טען כי לפי פקודה 4.36.00 מפקד מחוז רשאי לשלול טובת הנאה לחודש ימים בלבד ומעבר לזה עליו לפנות לסגן נציב ועל כן ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות והיא בוטלה על ידי ביהמ"ש. עוד הוא טען כי לפי פקודה 4.17.00 לא ניתן לשלול טובות הנאה ללא דין משמעתי. בהמשך הטופס מופיעה החלטת מפקד המחוז, הוא הגורם המוסמך, אשר שלל שימוש בטלפון ציבורי של העותר עד ליום 24.09.13 נוכח הנימוקים שפורטו לעיל.

כמו כן הוצג לעיוני טופס ראיון אסירים מיום 16.06.13 שנעשה על ידי מפקד בית סוהר שיטה אשר הביא לידיעת העותר בשעה 19:30 באותו יום כי נשללו ממנו שיחות הטלפון עד ליום 24.09.13.

דין העתירה להידחות.

ראשית, מסכים אני עם ב"כ העותר כי הארכת תקופת שלילה שנעשתה במקור לפי פקנ"צ 4.17.00 שעניינה שלילת טובות הנאה, ואשר מחייבת קיום שימוע, מחייבת גם היא (ההארכה) שימוע.

ברם , שימוע זה קוים במלואו כפי שעולה מטופס "פנייה להארכת שלילת טובות הנאה מאסיר", אשר הוצג פניי.

עיון בטופס מפריך לחלוטין את טענות העותר כי הוא זומן בשעת צהריים ביום 16.6.13 לצורך הודעה על החלטה מוגמרת. ההחלטה היחידה עליה הודע לו הינה החלטת בית המשפט בעתירה הקודמת שנמסרה לידיו באותו מעמד ששימש גם לצורך שימוע.

הטופס עצמו משמש לראיון בו מוצגת לעותר, בחלקו הראשון של הטופס, הבקשה להטלת סנקציה (המוגשת ע"י גורמי הכלא, ומופנית למפקד המחוז), הלא היא אותה הארכה של תקופת השלילה של טובת ההנאה.

בהמשך הטופס מובאים הנימוקים לאותה בקשה וישנו מקום לקבלת תגובת העותר שנרשמה גם היא בטופס. חובת השימוע קוימה אם כן במלואה, בטרם ניתנה החלטת הגורם המוסמך הוא מפקד המחוז, על גבי החלק הארון בטופס.

גם טופס הראיון הנוסף שנערך בסוף אותו יום תומך בכך כי החלטת מפקד המחוז ניתנה לאחר השימוע , שנערך בשעת צהריים, והודעה לעותר בשעת ערב כפי שצויין בטופס הראיון הנוסף.