פרנצ'י ואח' נ' הולצמן ואח'

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר.

השטר ניתן במסגרת עסקת מכר, שערכו הצדדים ביניהם.

הצדדים ערכו הסכם ביום 29/10/2010 בכתב יד ובו מצויין כי מדובר ב"חוזה מכר רכישת דירה מאדם פרטי".

על פי אותו הסכם, בו נקבעו גם מועדי התשלומים, נקבע כי חוזה המוסכם יחתם עד 14 יום לאחר מועד חתימת זכרון הדברים, עד יום שלישי 9/11/2010.

עוד נכתב בהסכם, כי:

"במידה ואחד הצדדים יתחרט, הוא יפסיד 10,000 ₪".

הצדדים חתמו על ההסכם וכן ניתן שיק על סך של 20,000 ₪.

היום מבקשים ממני המתנגדים לקבל את בקשת הרשות להגן, שהגישו וזאת מאחר שלטענתם, הסכום אותו מבקשים המשיבים, לקבל לידם, חורג מתום לב הצדדים וניסיון להתעשר על גבם מבלי שנגרם להם כל נזק וזאת לנוכח הנסיבות המיוחדות, אשר גרמו לביטול העסקה:

"ואשר היו בידיעת המשיב ואשתו, קודם לחתימה"

היום מסתבר, במהלך הדיון, כי הורי המבקש היו במעמד החתימה על ההסכם וכי הם אלו שחזרו בהם מהסכמתם לתמוך כלכלית בקיום ההסכם.

לטענת המבקשים, יש להפחית את גובה הפיצויים המוסכמים וכי לא נגרם נזק למשיבים, מאחר שהודיעו 3 שעות לאחר החתימה, כי הם חוזרים בהם.

חוזים יש לקיים ומקום שבו הוסכם בין הצדדים, על שיעור פיצויים מוסכמים, הרי שבהתאם לסעיף 15 (א) לחוק החוזים, תרופות בשל הפרת החוזה תשל"א-1970, מקום בו הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים, יהיו הפיצויים כמוסכם וללא הוכחת נזק.

יחד עם זאת, בסיפא של אותו סעיף, נקבע כי קיימת לבית המשפט הסמכות להפחית את הפיצויים, מקום בו נמצא כי הפיצויים המוסכמים נקבעים ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מההפרה.

ודוק, נבחן מצב הדברים במועד כריתת החוזה בראייה כלפי העתיד.

על פניו, הסכום שנקבע אינו חורג מתחום הסביר, וזאת מאחר שסכום המכר הינו 2,400,000 ₪.

יחד עם זאת, לא נבחנות בשלב זה טענות התובעים אשר לפיצוי המוסכם וזאת מאחר שטענות אלה ו טעמים אלו, יבחנו במסגרת ההליך העיקרי.

אשר על כן, ניתנת למבקשים רשות להגן, בשאלת הפיצוי המוסכם והיחס שלו לנזק שניתן היה לצפות במועד כריתת ההסכם.

על אף האמור, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי, במסגרת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת מאחר שמדובר בהסכם בכתב ובטענות בעל פה מולו.

אשר על כן, מצאתי להתנות את מתן רשות להגן בהפקדת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 7,500 ₪.