פרליס נ' בבאני ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.9.12 בסמוך לצומת בית דגן.

2.התובע טען כי נסע בנתיב השמאלי כדי לפנות שמאלה, אופנוע שעקף אותו משמאל סטה לפניו לתוך נתיבו, וכדי לא לפגוע בו בלם התובע את רכבו והנתבע שנסע אחריו לא שמר מרחק, לא הספיק לבלום ופגע ברכב מאחור.

3.הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") טען כי נסע בנתיב השמאלי ורכב התובע היה לפניו בנתיב האמצעי ומימין לו, וכי בשל סטיית אופנוע לנתיב נסיעת התובע – סטה התובע שמאלה לנתיב נסיעת הנתבע, חסם את מסלול נסיעת הנתבע וגרם בכך לתאונה.

4.במהלך הדיון העידו שני הנהגים ולא היו עדים נוספים לאירוע. הנתבע הגיש טופס הודעה על מקרה התאונה, ובשל טעות טופס זה סומן כמוצג במהלך הדיון ועל כן יסומן כעת נ/1. הנתבע אישר בעדותו את הגרסה המפורטת בטופס זה.

דיון והכרעה

5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, ולאחר שהנהגים הדגימו בפניי את גרסותיהם בעזרת מכוניות צעצוע, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך יש לדעתי לקבל את התביעה במלואה, הכל כפי שיפורט להלן:

6.ראשית, הנתבע הדגים את התרחשות התאונה במהלך הדיון בשני אופנים שונים בתכלית. תחילה הראה את רכב התובע סוטה בזווית של 45 מעלות לתוך נתיב נסיעת הנתבע, ופגיעת רכב הנתבע במרכז צדו השמאלי של רכב התובע. רק לאחר שבית המשפט העיר לנתבע שהדגמה זו אינה תואמת את מיקום הנזק ברכב התובע, הוא שינה את ההדגמה והראה כי רכב התובע נכנס כולו לתוך נתיב נסיעת הנתבע, התיישר בנתיב ורק אז בלם ולכן פגע בו הנתבע מאחור. בשל שינוי מהותי זה בהדגמת התאונה, מצאתי את עדותו של הנתבע בלתי מהימנה.

7.שנית, גם במבחן הסבירות קשה לקבל את גרסת הנתבע: הנתבע טען שהתובע עקף את האופנוע שהיה בסמוך לו מצד שמאל, ואז חזר לנתיב האמצעי. זאת, כאשר התרשמתי שהתובע אכן בקש לפנות שמאלה בצומת ובנסיבות אלו אין כל הגיון בכך שיחזור לנתיב האמצעי רק על מנת לעבור שוב לנתיב השמאלי לצורך הפנייה שמאלה.

8.שלישית, הנתבע התרעם על כך שהתובע ציין בכתב התביעה שנסע בנתיב השמאלי כדי לפנות שמאלה, בעוד שבעדותו מסר שהיה בנתיב השני משמאל ורצה לעבור לנתיב השמאלי לצורך הפנייה. עמדת הנתבע היתה כי יש בכך חוסר עקביות בנוגע למיקום התובע בנתיב נסיעה זה או אחר.

מנגד, הנתבע עצמו בטופס ההודעה נ/1 ציין כי "נסעתי בנתיב השמאלי ביותר" ובמהלך עדותו מסר כי "אני הייתי בנתיב השמאלי ביותר לנסיעה ישר, לא בנתיב השמאלי שפונה שמאלה". אם כן מדובר בהצגת דברים דומה מטעם שני הנהגים, ולפיכך אין לראות בכך שינוי גרסה מטעם התובע, מבלי שהדבר במקביל ייזקף גם לחובת הנתבע.

9.רביעית, בהתאם לגרסה השנייה שהציג הנתבע בהדגמת התאונה, נכנס התובע כולו לתוך נתיב נסיעת הנתבע, ורק לאחר שהתיישר בנתיב בלם באופן פתאומי. אם כך היה הדבר, הרי שבמהלך הסטייה של רכב התובע לפני הנתבע היתה לנתבע שהות מספקת כדי להאט את רכבו ולפתוח מרווח מתאים בינו ובין רכב התובע שנכנס לפניו, ובמקרה כזה הבלימה של רכב התובע צריכה להביא למצב שבו הנתבע מספיק לבלום אף הוא. נראה כי מדובר במקרה קלאסי של אי שמירת מרחק.

10.חמישית, לא מצאתי סיבה לקבל את גרסת הנתבע לפיה התובע ורוכב האופנוע "נלחמים בעקיפות". מדובר בצומת מרכזית בשעת בוקר עמוסה וכפי שנכתב בהודעת הנתבע נ/,1 התאונה התרחשה ב-08:00 בבוקר. בנסיבות אלו יש להניח כי היו מכוניות רבות בכביש ואין כל ראייה לטענה שהתובע סטה מנתיב לנתיב, מספר פעמים, רק לשם השתובבות. זאת ועוד, מאחר והנתבע הבהיר כי ראה את אותה תחרות עקיפות בין התובע לאופנוע, לא ברור מדוע לא יכול היה לשמור מרחק גדול מהרגיל ולהימנע מלהתקרב לסיטואציה שהוא תיאר אותה כמסוכנת.

11.לאור מקבץ האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל את התביעה ובנסיבות שתוארו אין להטיל על התובע אשם תורם כלשהו.

הנזקים:

12.התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, על פיה עלות תיקון הרכב היא בסך של 13,236 ₪. כן העריך השמאי כי נגרמה לרכב התובע ירידת ערך בשיעור של 11.6% כתוצאה מהתאונה, ועל בסיס שווי הרכב, מדובר בנזק בסך 2,992 ₪. הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית ולא טענו בכתב ההגנה טענות מנומקות כנגד הנזקים שנקבעו בחוות הדעת שהגיש התובע.

על כן אני מקבלת את הנזקים שנקבעו במלואם ולסכומים אלה אני מוסיפה את שכר השמאי ששילם התובע בסך 600 ₪.

13.לא ברור מדוע התובע העמיד את תביעתו על סכום גבוה מזה, ועל כן נדחית יתרת סכום התביעה.

סוף דבר