פריקשנקובה נ' טארונישבילי ואח'

החלטה

בפני בקשה לתשלום תכוף לפי סימן ב לפרק א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

הצדדים הגיעו להסכמה באשר לסכום שישולם, אבל בין המשיבות 3 ו-4 מחלוקת מרתקת אשר תפסה את רוב זמן הדיון. זו תמציתה:

הרכב שבו התרחשה התאונה, הינה מכונית יונדאי אשר לא נשאה תעודת ביטוח חובה משל עצמה.

לבקשה צורפה תעודת ביטוח סחר שהוציאה המשיבה 3. שם בעל הפוליסה "קרדיט קאר", הנהג המורשה ששמו נקוב הוא המשיב 2, ויקטור ג'ראד.

הבקשה עצמה מציינת שהנוהג ברכב בעת האירוע, היה המשיב 1, ואילו המשיב 2 הוא המחזיק או הבעלים או הזכאי להרשם כבעלים של הרכב, והוא שהתיר למשיב 1 את השימוש ברכב.

בבקשה עצמה אין כל התייחסות לנסיבות הנסיעה במובן זה שלא נאמר דבר וחצי דבר באשר להיות הנסיעה, נסיעה במסגרת של ניסיון לבחון את המכונית עובר לעסקת סחר בה, או כל הסבר אחר המקשר את המבקשת עם פוליסת הסחר.

המשיב 1 נתן תצהיר שבו סיפר שהתעניין ברכישת הרכב, ויקטור אמר לו שהוא מתכוון לנסוע למטרות עבודה עם הרכב לאילת ולחזור באותו יום, והוא, שרצה לבדוק את הרכב בנסיעה בין עירונית, ביקש להצטרף לנסיעה ולנהוג בחלק מהדרך. אגב כך, אסף את ידידתו, המבקשת, שהיתה צריכה להגיע לאזור המרכז.

המשיבה 3 טוענת שעל פני הדברים,מתוך המידע שמוצג בפני בית המשפט, לא נקשרה המכונית המסויימת הזו לבעלת הפוליסה, ואין ראיה שמדובר כלל בנסיעה למטרות סחר אשר הפוליסה נועדה לכסות. המשיבה 4 טוענת, שיש די ראיות המוכיחות שמדובר בנסיעה למטרות סחר, ולכן לכאורה, חלה הפוליסה וגם חל העיקרון הכללי לעניין תשלומים תכופים, לפי חוק פלת"ד, שלפיהם תחוב חברת הביטוח שהוציאה את הפוליסה ואם יתברר בסופו של דבר, שאינה נושאת בחבות, היא תהנה מההוראה שבסעיף 5ז לחוק פלת"ד, והיא זכאית להשבת כספים מהמשיבה 4.

בבקשה לתשלום תכוף, על המבקשת להראות זכאות לכאורה לפיצוי בלבד. לא נהוג להכנס לבירור מעמיק של השאלות העובדתיות שבמחלוקת, ההליך אינו הולם ניסיון כזה וגם ההכרעות שבו אינן יוצרות מעשה בית דין. בדרך כלל גם, אין בתי המשפט נדרשים במחלוקת שבין מבטחות, באשר לאחריותן על פי חוק פלת"ד ולחבותן. לכאורה, במקום שבו נראה שיש תעודת ביטוח רלוונטית שהוציאה חברת ביטוח, אשר על פניה נראית כנוגעת לעניין ותקפה, לא יערך הבירור של טענות ההגנה, בנוגע לחבות, במסגרת בירור הבקשה לתשלום תכוף. הקושי במקרה שבפני הוא, שעצם השאלה האם קיימת פוליסה רלוונטית הנוגעת לעניין, היא השאלה שבמחלוקת.

נטען שמר ויקטור ג'ראד, המשיב 2, הוא סוחר רכב, שרכש את המכונית כחלק מקבוצת מכוניות, ביום 11.4.10. התאונה התרחשה ביום 18.8.10, אחרי יותר מ-4 חודשים. נטען שהמשיב 2 התכוון לנסוע לאילת וחזרה, לענייניו שלו, ואגב כך הצטרף אליו המשיב 1 כדי לבחון את האפשרות לרכוש את המכונית.

מכך אני למד שמטרת הנסיעה המקורית של המשיב 2, לא היתה למטרות סחר (והוא התכוון לעורכה ללא ביטוח חובה תקף). הוא התכוון לנסוע לאילת במכונית שבבעלותו יותר מ-4 חודשים, לשם מטרות שאינן מכירת המכונית דווקא. אגב נסיעה זו, טוען המשיב 1 שהתכוון לבדוק את המכונית ולשם כך הצטרף לנסיעה מנתניה לאילת וחזרה. אין זו השעה להביע דעתי באשר לסבירות של טענה מעין זו, אבל לא יהיה זה מחוץ למקום ולזמן לומר, שאם יתברר שזו אמת, מדובר במעשה מאוד יוצא דופן. בדרך כלל, גם נהגים שמבקשים לבחון מכונית לשם רכישה, מסתפקים בנסיעות קצרות יותר. אם לומר את הדברים ברמת הסף, נראה שהנסיעה לא נועדה מראש להיות למטרות סחר, וספק בעיני אם בכלל היתה למטרות סחר.

בעיה נוספת שעולה מתוך הדברים שהוצגו בפני בית המשפט, ושוב רק ברמה של בחינתם לכאורה: ציונו של אדם כמי שנהיגתו מכוסה בפוליסת סחר, עלולה לחשוף את חברת הביטוח לטענה שעליה לכסות את נהיגתו בכל מכונית שהיא, בלי קשר לשאלה מי בעליה, רק בשל הטענה שבנסיעה מסויימת היתה כוונה להציעה לממכר. הפניתי שאלה זו לב"כ המשיבה 4, ונראה שלדעתו, אכן, נושאת המשיבה 3 בחובה לכאורה לפצות כל מי שיפגע בתאונת דרכים, בכל מכונית שבה ינהג המשיב 2, ואשר לגביה יטען שהיא נסיעה למטרות סחר, בלי קשר לשאלה אם יש לאותה מכונית זיקה כלשהי לבעלת הפוליסה, קרדיט קאר. לא נראה לי שזו תשובה משפטית נכונה, ולא נראה לי שהיא משקפת אינטרס ציבורי ראוי, שכן, בוודאי יש בה, אם זה הדין, כדי ליצור תמריץ שלילי לאנשים שעיסוקם סחר ברכב, לבטח בביטוח חובה את המכוניות שבבעלותם הפרטית ואשר בשימושם האישי ואשר אינן חלק מהמלאי העיסקי שלהם.

החשש שזה המקרה שבפני עולה גם מכך שהמכונית שבה התרחשה התאונה , היתה בבעלותו של המשיב 2, פרק זמן של יותר מ-4 חודשים, וגם מפני שהוא התכוון לערוך בה נסיעה פרטית (אפילו אם לצורכי עסקים) במרחק גדול מאוד. מי שמתכוון למכור מכונית, בדרך כלל נזהר שלא להגדיל את הקילומטרז' שלה בצורה כה דרמטית בעת שהיא מהווה חלק מהמלאי שלו.

הסבר ארוך זה, לא בא לחרוץ דין באשר לשאלה שבמחלוקת בין המשיבות 3 ו-4, אלא בא לציין עד כמה רעוע הבסיס אשר על פיו מבקשת המשיבה 4 לקשור את המכונית והנסיעה הספציפית שבגינן הוגשה הבקשה, אל הפוליסה שצורפה אליה.

על פני הדברים, האפשרות שהתאונה קרתה תוך נסיעה למטרות סחר, נראית פחות סבירה מאפשרות שקרתה תוך נסיעה פרטית ללא ביטוח חובה. בנסיבות כאלה, נראה שיש להטיל את מימון התשלום התכוף על המשיבה 4 ולא על המשיבה 3.

שאלה אחת שהטרידה אותי בהקשר זה ואשר היתה עשויה להביא לתוצאה אופרטיבית שונה, זכתה למענה מספק על ידי ב"כ המשיבה 3. לפי סעיף 5ז לחוק פלת"ד, יש לחברת ביטוח אשר תשלם תשלום תכוף, ובסופו של דבר ימצא שאינה חייבת בדין, זכות חזרה כלפי המשיבה 4 בגין הכספים ששילמה. למשיבה 4, אין לכאורה זכות חזרה זהה, סימטרית, אף שלכאורה ניתן לדמיין תשתיות משפטיות אשר יאפשרו לה להגיש תביעה כזו. ב"כ המשיבה 3 הבהיר שהמשיבה 3 מתחייבת להחזיר כספים שתשלם המשיבה 4 , על פי החלטה בבקשה היום, כאילו חלה באופן סימטרי גם עליה, הוראת סעיף 5ז. בכך דומה שסולק הסיכון שהמשיבה 4 תצא כאשר ידיה על ראשה, תשלם סכום אשר בסופו של דבר יתברר שאינה חייבת בו ולא תוכל לקבלו חזרה מאיש.

סוף דבר: מהראיות לכאורה שבפני, נראה לי שיש סבירות גדולה יותר שהתאונה קרתה כאשר נעשה ברכב שימוש ללא כל כיסוי ביטוחי תקף, מאשר מהאפשרות שנעשה בו שימוש הכפוף לפוליסת סחר.

בנסיבות אלה, אני מחייב את המשיבה 4, לשלם למבקשת סך של 30,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11% בתוספת מע"מ על מנת לספק את צרכיה עד ליום 15.1.11. אם תזדקק התובעת לניתוח יחשב הדבר כשינוי נסיבות המצדיק הגשת בקשה חדשה.

ניתנה והודעה היום כ"ו חשון תשע"א, 03/11/2010 במעמד הנוכחים.