פרידמן נ' שונייקו

החלטה

תביעה כספית על סך של 94,362 ₪, בטענה למתן הלוואה, אשר לא הוחזרה.

בכתב התביעה נטען, כי בחודש אפריל 2005 הנתבע ביקש מהתובע הלוואה בסך של 20,000 $ לצורך רכישת רכב מסוג לינקולן. התובע ביקש מאחיו שיעביר לנתבע את הכסף, ובנוכחות התובע, אחיו והנתבע, הועבר לידי הנתבע סך של 28,000 ₪. כמו כן העביר התובע לנתבע, בנוכחות אחיו, סך של 24,000 ₪. בחודשים אוקטובר, נובמבר 2005 נמסרו לידי הנתבע סכומים נוספים, בסך של 8,000 ₪ ושל 2,500 ₪. כך גם נטען, כי התובע מסר לנתבע סכום נוסף בסך של 24,000 ₪.

לפי טענת התובע, הסכום הכולל שהועבר לנתבע כהלוואה עומד על סך של 88,000 ₪, שהם כ- 20,000 $, לפי שער הדולר בתקופה הרלבנטית.

עוד נטען, כי הנתבע רכש את הרכב והביאו לישראל, אך לא החזיר לתובע את ההלוואה שקיבל ממנו.

הנתבע הכחיש בכתב ההגנה קבלת כספים מהתובע. לטענת הנתבע, הוא הועסק על ידי התובע ואף לא קיבל ממנו את מלוא שכרו. הנתבע שיתף את התובע בכוונתו להביא לישראל רכב, והתובע עודד אותו והבטיח לעזור. לאחר שניסיונות למכור הרכב בישראל לא הצליחו, הרכב הועבר ללטביה.

מטעמו של התובע הוגש תצהירו וכן תצהיר של אחיו. התובע פרט בתצהירו את הרקע למתן כספי ההלוואה לנתבע, וכן את סכומי הכסף שהועברו לידי הנתבע, לרבות המועדים והמקומות. לתצהירו של התובע צורף תרגום של תמליל הקלטה. לפי הנטען, המדובר בשיחה שבה השתתפו גם התובע והנתבע, ואשר במהלכה הודה הנתבע בחובו לתובע והצדדים דנו בפריסת החזרי התשלום ובניסיון לנסח הסדר בעניין החזר החוב.

אחיו של התובע מסר בתצהירו כי לפי בקשת התובע הוא הוציא כספים מחשבון הבנק שלו ומסר אותם לידי הנתבע.

מטעמו של הנתבע הוגש תצהירו וכן הוגשו תצהירים של בני משפחתו, ובכלל זאת אשתו והוריה. לגרסת הנתבע בתצהירו, הוא לא קיבל הלוואה כלשהי מהתובע. הטענה הכללית העולה מתצהירי הנתבע ועדיו הינה, כי הנתבע היה אדם אמיד ועל כן לא נזקק לקבלת הלוואה מהתובע.

בדיון שנערך בפניי העידו הצדדים והעדים מטעמם ונחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיריהם.

עדותם של התובע ואחיו עשתה רושם של עדות מהימנה. התרשמתי כי שני עדים אלו ביקשו להעיד לפי מיטב ידיעתם ובניסיון להביא את הדברים, כפי שהתרחשו בפועל. מנגד, עדותו של הנתבע היתה בעייתית, ונמצאו בה סתירות בנושאים שונים. עדי הנתבע, בני משפחתו, לא היו יכולים לתרום באופן משמעותי לבירור המחלוקת. הרושם הכללי שהתקבל על יסוד העדויות שהובאו בפניי היה, כי יש להעדיף את עדותם של התובע ואחיו על פני עדותו של הנתבע.

אחיו של התובע עמד בעדותו על האמור בתצהירו, לפיו העביר כספים, אותם הוא משך מחשבון הבנק שלו, לידיו של הנתבע.

התובע הסביר בעדותו את הרקע להיכרות בינו לבין הנתבע וכן את הרקע לבקשת הנתבע לקבלת ההלוואה. לפי עדותו של התובע, בשלבים הראשונים של העברת הכספים, הוא לא ביקש מסמך בכתב, אך בשלב מאוחר יותר הוא ביקש מהנתבע להעלות את המוסכם ביניהם על הכתב, אלא שהנתבע התחמק.

התובע התייחס בעדותו לקלטת שאת התמליל שלה הגיש. לעדותו, מתוך השיחה ביניהם עלה כי הנתבע הודה בכך שעליו להחזיר את הכסף. התובע ביקש מהנתבע, באותה שיחה, שיחתום על הצהרה בעניין זה לפיה מתחייב להחזיר הכספים.

התובע הסביר, כי האדם בשם דניס, אשר נוכח בשיחה שהוקלטה הוא קרוב משפחה של הנתבע. אדם זה ביקש לתווך בין הצדדים.

לשאלות בית המשפט, התובע מסר פרטים ביחס לאותו מפגש וקולות הרקע שנשמעו בהקלטה. לדבריו, באותו מפגש הנתבע לא היה מוכן לחתום על ההצהרה והצדדים דנו בניסוח המסמך. בחקירה חוזרת הבהיר, כי לאחר המפגש השניים פנו לעו"ד כדי שהנתבע יחתום על התצהיר אך ברגע האחרון הנתבע קם והלך.

התובע הציג משיכות של כספים מחשבון הבנק שלו וכן של אחיו בסכומים התואמים חלק מהעברות הכספים לנתבע. לעדותם של התובע ואחיו, חלק מהעברות הכספים היו ממש בתוך סניף הבנק.

הנתבע מסר בעדותו, כי השניים אכן הגיעו למשרדו של עורך הדין, אך לדבריו, הכוונה היתה לנסח חוזה לשותפות בפתיחת חנות נעליים.

לעדותו של הנתבע, דניס הוא בעלה של אחות אשתו. מכך עולה, כי אכן מדובר בקרוב משפחה של הנתבע, ועל כן היה זה הנתבע שיכול היה להביאו למתן עדות. הנתבע הודה כי נערכה שיחה בינו לבין הנתבע בנוכחות דניס. לטענתו, נושא השיחה היה אי תשלום שכר עבודה על ידי התובע לדניס. הנתבע הכחיש, כי בשיחה שהוקלטה אוזכר נושא החזר הלוואה שלקח מהתובע.

הנתבע נשאל לגבי המסמכים הקשורים לרכב שהביא לישראל, כגון מסמכי הביטוח. הנתבע לא ידע לומר היכן בדיוק שילם את תשלום הביטוח עבור הרכב.