פרידמן נ' מוחמד זעתר מסעיד ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית על סך 249,205 ₪. לטענת התובע בשנת 2003 טיפל בעניינם של תשעה עובדים אשר פוטרו מעבודתם בעיריית מעלה אדומים ופנו אל התובע על מנת שיפעל למימוש זכויותיהם. התובע הגיש בשמם תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. בהמשך פנו אל התובע עובדים נוספים אשר בקשו שייצג אותם באותו עניין ולבסוף הוגשה התביעה בשמם של כשבעים עובדים ובהם הנתבעים.

בכתב התביעה פירט התובע את השתלשלות ההליכים המשפטיים בעניינם של הנתבעים ולטענתו הוסכם על כך ששכר טרחתו יעמוד על כ- 20% מכל סכום שייפסק לטובתם. ביום 15.3.05 נחתם בין הנתבעים, שיוצגו על ידי התובע, לבין עירית מעלה אדומים הסכם פשרה שלפיו יקבלו 2,500,000 ₪. עוד הוסכם כי העיריה תשתתף בשכר הטרחה שחבים הנתבעים לתובע בסך של כ- 350,000 ₪. לטענת התובע עובדים שפוטרו קיבלו את התשלום מיידית ובאשר לאלה אשר המשיכו לעבוד הוסכם כי יקבלו את הזכויות המגיעות להם בתום עבודתם. עוד סוכם בהסכם הפשרה כי הנתבעים לא יפוטרו במהלך 5 שנים. העיריה אף הסדירה את זכויותיהם העתידיות של העובדים בשווי 600,000 ₪ לשנה.

התובע הוסיף כי קיים מספר רב של פגישות עם עובדים שונים עד אשר אישרו את ההסכם ולאחר מכן נתגלעה מחלוקת בינו לבין העובדים בעניין זכאותו לקבלת שכר טרחה עבור הזכויות שנוספו וכן עבור השגת ההתחייבות לא לפטרם במהלך 5 שנים.

בעוד שלטענת התובע הוא זכאי לשכר טרחה עבור כל הזכויות שהשיגו העובדים הרי שעמדת הנתבעים הייתה כי התובע כלל לא ייצג אותם בעניין אלא מדובר במחווה מצדו כלפיהם שכן העיריה קישרה בין המשא ומתן על הסדרת התביעה לבין עניין זה בנוסף לכך חלקו הצדדים באשר למועד תשלום שכר טרחתו של התובע מתוך סכום הפיצוי אשר נפסק לטובת העובדים באופן שהנתבעים סרבו לטענת התובע לשלמו מיידית וטענו כי עליהם לשלמו לתובע רק כאשר עם קבלת התשלום בפועל.

מכאן, דרישת התובע בכתב התביעה לתשלום סכום השווה ל- 10% מסכום הפיצוי המפורט ביחס לכל אחד מהנתבעים. התובע מדגיש בכתב התביעה כי 'תביעה זו מתייחסת אך ורק לתביעת התובע עבור שכ"ט המגיע לו עבור זכויות העבר של הנתבעים ואינה מתייחסת לתביעת התובע עבר שכ"ט המגיע לו עבור זכויות לאחר חתימת ההסכם'.

בהתאם להחלטה מיום 15.1.10 הבהיר התובע כי דרישת שכר הטרחה נשוא התביעה אינה מבוססת על הסכם בכתב והוסיף כי משהתברר לו כי 'אין הנתבעים ממהרים לשלם את שכר הטרחה' החתימם על 'הוראה בלתי חוזרת' לפיה על העיריה להעביר לתובע 10% מהסכום נטו המגיע לכל אחד מהנתבעים על פי הסכם הפשרה הנ"ל.

בבקשה טוענים הנתבעים כי עניינה של התביעה הוא זכות עתידית המוכחשת על ידי הנתבעים ועל כן הוגשה התביעה טרם זמנה ובטרם התגבשה עילת התביעה ודינה להידחות או להימחק על הסף מחמת חוסר עילה. לטענתם, מדובר בהתחייבות לכאורה לתשלום עתידי השנוי במחלוקת אשר המועד לתשלום איננו בשליטת הנתבעים שכן סוכם בהסכם הפשרה כי 'הסכום לו יהיה זכאי כל תובע בגין העבר ישולם לכל תובע עם סיום עבודתו מכל סיבה שהיא, כשהוא נומינלי' (נספח א' לבקשה, סעיף 8).

בתגובה לבקשה טוען התובע כי מעולם לא היתה הסכמה כי עליו להמתין לקבלת שכר טרחתו וכי מטרת החתמת הנתבעים על ההוראות הבלתי חוזרות היתה מניעה של התחמקות צפויה של חלק מהנתבעים מתשלום שכר טרחתו. אותן התחייבויות הן בטוחה לצורך גביית שכר טרחתו.

לאחר שעניינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף. המבחן לקיומה של עילת תביעה הוא האם כתב התביעה אכן מגלה עילה והבחינה נעשית על יסוד האמור בכתב התביעה:

"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה."

(א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 167 וההפניות שם, ההדגשה שלי – א.ד.).

לפיכך, יש לבחון את שאלת הסילוק על הסף בהנחה שהתובע יוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה:

 "העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל "העובדות המהותיות" אשר פירש בו בהתאם לתקנה 9 (5) ותקנה 71..." (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 384).

עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא מגלה עילת תביעה. התביעה מפורטת וכוללת דרישת תשלום פרטנית לכל אחד מהנתבעים. מובהר בכתב התביעה כי הוא מתייחס לזכויות שכבר התקבלו, אם אם התשלום לא בוצע בפועל, ולכן עולה לכאורה כי טענת התובע היא שאין מדובר בהכרח בזכות עתידית אלא בזכות קיימת שהתגבשה אך שמועד התשלום מצד העירייה לכל אחד מהנתבעים טרם הגיע (השווה ע"א 3553/00 אלוני נ. זנד טל מכוני תערובת בע"מ , פ"ד נד (3) 577, 590 (2003)). משטוען התובע כי הוא זכאי לשכר טרחה ללא קשר למועד התשלום לכל אחד מהנתבעים– אין מקום לסילוק התביעה על הסף. השאלה האם אכן צמחה לו זכות לשכר טרחה כבר עתה תידון מטבע הדברים במהלך ניהול ההליכים אך על פני הדברים עיון בכתב התביעה מעלה כי הוא מגלה עילה וכי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בטרם תתברר.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף.

הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית: התובע עד ליום 3.10.10; הנתבעים עד ליום 15.11.10. התיק לעיוני עם השלמת הגשת ראיות הצדדים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תש"ע, 30 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: