פרידמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ח' טרסי) בת"פ 23530-10-10, שבו הורשע המערער בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- "החוק") ובניסיון לקבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק, ונדון לשלשה חודשי עבודות שירות, ששה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 3,500₪.

כתב האישום

2.המערער התגורר בתקופה הרלוונטית ברחוב האורנים במושב בצרה (להלן- "המגרש"). לקראת סוף שנת 2007 הכין המערער או מי מטעמו תוכנית להרחבת הבניה במגרש. אחד התנאים לקבלת היתר בניה מהועדה המקומית הוא אישור של האגודה השיתופית בצרה (להלן- "האגודה") על התוכנית להיתר בניה (להלן: "התוכנית"). עובר לחודש פברואר 2008 זייף המערער או מי מטעמו את חותמת האגודה ואת החתימה בכתב יד על גבי התוכנית להיתר בניה/התוכנית וביום 11/2/08 הגיש המערער את התוכנית לאישור הועדה המקומית, אולם התוכנית נדחתה, נוכח חשדו של מזכיר האגודה.

3.המערער כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי לא היה לו כל חלק בזיוף חותמת האגודה או החתימה הידנית, והוא אף לא ידע שהן מזויפות. לטענתו, כאשר קיבל את התוכנית בחזרה לידיו ממזכיר האגודה, התנוססו עליה החותמת והחתימה שבמחלוקת, כך שהתוכנית הוגשה לועדה המקומית בתום לב.

הכרעת הדין של ביהמ"ש קמא

4.ביהמ"ש קמא קבע כי אין ראיה ישירה המפלילה את המערער במיוחס לו, אולם הראיות הנסיבתיות מחייבות מסקנה אחת ויחידה והיא שהמערער ביצע את המעשים המיוחסים לו.

5.ביהמ"ש קמא מפרט את ההשתלשלות העובדתית של הדברים כך:

(א)המערער, על מנת לקבל אישור הועד המקומי ואישור האגודה להגשת התוכנית לועדה המקומית, פנה תחילה לוועד המקומי ולאגודה, וקיבל אישורים של שניהם בכתב, כי אין לו כל חוב כלפיהם.

(ב)אח"כ הגיש המערער את התוכנית לועד המקומי, וקיבל חתימתו עליה.

(ג)אח"כ פנה המערער למזכיר האגודה, מר יואל פירסט (להלן: "פירסט"), ומסר לו את התוכנית, לצורך קבלת חתימת האגודה עליה. המערער העיד (ת/7) כי פירסט אמר לו בהזדמנות זו, כי לדודו, הרשום כבעל מחצית הזכויות בנכס, יש חוב כספי לאגודה, ולכן עליו (פירסט) לבדוק עם היועמ"ש של האגודה אם ניתן לאשר את התוכנית.

כראיה לכך שהחוב אינו שלו, אלא של בעל היחידה הנוספת שעל המגרש, הצביע המערער על העובדה שהועד המקומי והאגודה, אישרו לו בכתב, שהוא אינו חייב כל חוב.

(ד)כעבור מספר ימים הגיע המערער לאגודה בכדי לבדוק אם התוכנית אושרה ובשיחה שניהל עם פירסט בהזדמנות זו, אמר לו פירסט שלא ידאג, מאחר שאמורה להתכנס ישיבה של האגודה בזמן הקרוב, והוא (פירסט) ידאג לו ויעזור לו לסיים את הענין (ת/7).

(ה)התוכנית הוחזקה במשרדי האגודה במשך כשבועיים ימים.

פירסט העיד כי הוא הביא את התוכנית בפני הנהלת האגודה, אולם היא נדחתה, עקב קיומו של החוב, הנזכר לעיל, בקשר למגרש.

(ו)פירסט העיד כי הוא החזיר את התוכנית למערער, כשהיא לא חתומה, ואמר לו שהאגודה מסרבת לחתום, בגלל קיומו של חוב כאמור לעיל. המערער העיד כי כאשר פירסט החזיר את התוכנית לידיו, היא נשאה חותמת וחתימה של האגודה. פירסט החזיר אותה לידיו, בפגישה שארכה שניות מעטות, ולא אמר לו בהזדמנות זו דבר. כ"כ העיד כי אינו יודע מי חתם על התוכנית מטעם האגודה.

(ז)כעבור מספר ימים הגיש המערער את התוכנית, הנחזית כחתומה ע"י האגודה, לועדה המקומית.

(ח)פירסט העיד כי על תוכנית בניה האגודה חותמת באמצעות שתי חותמות: האחת היא חותמת האגודה והשניה היא חותמת לפיה אין לאגודה התנגדות עקרונית לתוכנית, וחתימות של שלשה מבעלי זכות החתימה באגודה (נזכיר כי על התוכנית נושא הדיון ת/1 יש חותמת אחת וחתימה אחת).

(ט)כעבור זמן מה, מהנדס הועדה המקומית טילפן לפירסט ושאל אותו מדוע יש על התוכנית חתימה אחת מטעם האגודה ופירסט השיב כי האגודה לא חתמה על התוכנית. כשהגיע פירסט למשרדי הועדה המקומית, הוא גילה כי הוא אינו מזהה את החותמת והחתימה המתנוססות על התוכנית, וכי הן אינן שייכות לאגודה או למי ממורשי החתימה שלה. בעקבות זאת שלח פירסט מכתב, שלפיו האגודה לא חתמה על התוכנית. פירסט אישר בעדותו כי במכתבו הנ"ל, לא העלה כל טענה של זיוף.

לאחר שהוברר במהלך הדיון בועדה כי התוכנית אכן נחזית להיות חתומה ע"י האגודה, ולאור מכתבו של פירסט, פנה אחד מחברי הוועדה, ד"ר אבי כהן, למשטרה על מנת שתחקור את האירוע.