פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

רקע ותיאור ההליך עד כאן:

בזמנו סוכם על פיצול דיוני כאשר קודם תינתן הכרעה במחלוקת המשפטית, ורק לאחר מכן בפלוגתא העובדתית (ראה להלן). יש לקרוא אפוא פסק דין זה ברצף להחלטה המפורטת מיום 19.10.09 שנתנה בשאלה המשפטית וסקרה המחלוקת. לשם הקריאה הרציפה והקלת ההתמצאות אחזור להלן בקצרה על חלק מן המחלוקות והטענות שנסקרו באותה החלטה.

1. מדובר בתביעה בעילה נזיקית כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: ' מל"ל ') , המסבה יהבה על טענה להפרת חובתו של המל"ל ליידע התובעת בדבר זכותה להגיש תביעה לקצבת זקנה, החל מהגיעה לגיל פרישה (כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] – להלן "החוק"). גיל הפרישה הרלבנטי לתובעת היה גיל 60, אליו הגיעה בתאריך 11.3.03. מאז היתה זכאית לקצבת זקנה. אלא שחצי שנה קודם לכן (לערך) החלה לקבל קצבת שארים. לטענתה (שכפי שיבואר, מקובלת עלי) גרסה בשגגה שאין היא זכאית לשתי קצבאות במקביל היינו שארים וזקנה גם יחד. ראה עמ' 7 לישיבת ההוכחות. בעדותה (בעמ' 8) ציינה כי הניחה שקצבת השארים תתוחלף בקצבת זקנה, אך העיקר הוא הבנתה השגויה שאין זכאות לשתי קצבאות בו זמנית. לא זה היה המצב: לו היתה מוגשת התביעה לתשלום קצבת זקנה למל"ל במועד, היתה התובעת זוכה לקצבת שארים וגם קצבת זקנה, בניכוי סכום מסוים; שכן מחצית מקצבת השארים שהשתלמה לה – היתה מנוכה במקרה שכזה (ראה סע' 261 לחוק). כלומר אין הפסד "מלא" בגובה מלוא קצבת הזקנה שלא השתלמה אלא הפסד חלקי. לא ארחיב בענין שיעור הגמלה שאבד, לנוכח ההסכמה הדיונית שתפורט בענין גובה הנזק, קרי, שעור ההפסד.

מכל מקום, בשל אותה טעות ביחס לזכאותה, הגישה התובעת התביעה לקצבת זקנה בסופו של יום רק ב 16.4.07.

לנוכח סע' 296 לחוק אין למל"ל שיקול דעת לאשר התביעה למעלה מ 12 חודש רטרואקטיבית מיום הגשתה. לפיכך אישר התביעה רק מ 1.4.06. לתובעת לא היתה טענה בהקשר זה, להבדיל מביקורת על ההסדר שנקבע בסע' 296 לחוק, שכן ראויה או לא, מדובר בהוראת חוק מחייבת. אלא שהתביעה כאמור גרסה שיש למלל חובת יידוע של המבוטח בדבר זכותו להגיש קצבת זקנה, עובר לגיל הפרישה. חובה אותה הפר במקרה זה, ולו קוימה, היתה התביעה מוגשת במועד ולא היה נגרם הפסד בשל המשטר הקבוע בסע' 296 לחוק.

2. זכות להגיש תביעה לחוד, ובדיקת הזכאות ושיעורה לחוד. בדיקת הזכאות לקצבאות וההענקות השונות שבחוק ושיעורן נעשית ע"י המל"ל עת מגיש המבוטח תביעה – על גבי טופס ייעודי מתאים, בצירוף הנתונים שעליו להמציא (או שדורש המל"ל שימציא כדי להמשיך הטיפול בתביעה). על פי רוב לא ידון המל"ל בתביעה לגמלה או הענקה שלא הוגשה: עיין בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), תשנ"ח-1998 . תנאי הזכאות שונים ותלויים בסוג הקצבה או ההענקה הסוציאלית בהן מדובר – במקרה זה כאמור קצבת זקנה. יש להוסיף שהניסיון מלמד שחוק הביטוח הלאומי (על תקנותיו) אף משתנה לא אחת מבחינת היקף הזכאות לקצבאות והענקות שונות בעין או בכסף, ואף מבחינת תנאי הזכאות. עם זאת, ביחס לכלל שמל"ל לא יבדוק ולא יטפל

בתביעה שלא הוגשה - מן הראוי להזכיר בקצרה אף נוסח תק' 5 לתקנות שאזכרתי כעת:

" (א)על אף האמור בתקנה 1 רשאי המוסד לשלם גמלה מסוג מסוים בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע, אף אם לא הוגשה לו תביעה.

(ב)המוסד רשאי לעשות שימוש במאגר מידע לצורך הוכחת זכות לגמלה, לצורך אימות פרטים ומסמכים המוגשים למוסד לענין תשלום גמלה, וכן לצורך שיפוי מעביד ששילם גמלה.

(ג)בתקנה זו, "מאגר מידע" - כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ואשר נמצא ברשות המוסד. "

הביטוי "רשאי" בתק 5(א) האמורה התפרש ע"י ביה"ד הארצי לעבודה כמקנה למל"ל שיקול דעת במובן החזק. כלומר "רשאי" משמע "לא חייב". נקבע שהמל"ל חייב להפעיל שיקול דעת אם להפעיל את הסמכות לשלם גמלה גם בלא שהוגשה תביעה, כאשר מצויים בידיו מלוא הנתונים. אך אין כאן חובה שזכות מקבילה בצידה של המבוטח שכך יעשה, היינו שהמל"ל יקבל החלטה חיובית לשלם הגמלה אף שלא הוגשה לו תביעה: עב"ל 551/09 המל"ל נ' יחזקאל דניאל (מאגר נבו).

3. הטענה כאמור אינה שהמל"ל לא יישם כהלכה את הוראות חוק הביטוח הלאומי משעה שאישר התביעה לקצבת זקנה רק מ 1.4.06 במקום ממרץ 2003: אלא שהפר חובה שבדין ליידע התובעת בדבר זכותה להגשת תביעה לקצבת זקנה עובר למועד בו הגיעה לגיל פרישה (כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ובסע' 245(2) לאותו חוק). וכי הפרת החובה גרמה לתובעת נזק בשיעור ההפסד בגובה קצבת הזקנה (בניכוי מחצית מקצבת השארים).

כך - לתקופה שממרץ 2003 ועד מרץ 2006. לו יודעה התובעת בדבר זכותה להגיש קצבת זקנה – לא היתה סיבה שלא תעשה כן ואז היתה זכאותה נבדקת על ידי המל"ל, ולא היה נגרם לה כל הפסד.

4. היו אפוא שתי שאלות בהן יש להכריע (שאלה שלישית בדבר כימות הנזק מתייתרת כאמור, לאור ההסכמה הדיונית):

א. שאלה משפטית: האם יש בכלל למוסד לביטוח לאומי חובה ליידע מבוטחים בדבר זכותם להגיש תביעה לקצבת זקנה עובר לגיל הפרישה ואם כן כיצד ובאיזה היקף?

יצוין כי הוכח שהמל"ל נוהג בפועל ליידע המבוטחים בדבר זכותם להגיש תביעה לקצבת זקנה עובר לשני מועדים: גיל פרישה כהגדרתו בחוק, בו הזכאות לקצבת זקנה מותנית גם בנתוני הכנסה; ומאוחר יותר בחלוף כמה שנים בהגיע המבוטח לגיל בו הזכאות לקצבת זקנה כבר אינה תלויה בנתוני הכנסה (המצהירה מטעם המל"ל התייחסה לגיל האחרון בביטוי "הגיל המוחלט"). היידוע נעשה על דרך משלוח שני מכתבי ייזום תביעה בצירוף טופס התביעה. פעם לפני גיל הפרישה ופעם לפני הגיל ה"מוחלט".

אולם טענת המל"ל היתה שמדובר רק בפעולה לשיפור השירות למבוטחים. ולא בחובה שבדין, שהפרתה עשוי שתזכה מבוטח (שניזוק בכיסו כתולדת ההפרה) בדמי נזק בשיעור ההפסד הכספי בגובה הגמלאות ה"אבודות" .

ב. שאלה עובדתית: בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, היינו שיש חובה שבדין (להבדיל מפעולה רצויה גרידא), ליידע זכאים פוטנציאלים על זכותם להגיש תביעה לקצבת זקנה , האם אכן הופרה בפועל אותה חובה? המל"ל טוען שאף בהינתן שיש חובה, לא הפר אותה שכן שלח לתובעת כמנהגו מכתב ייזום תביעת זקנה בינואר 2003, חודשיים לפני הגיעה לגיל פרישה.

5. התביעה הוגשה בתחילה לבית הדין האזורי לעבודה, ואולם המל"ל העלה שם טענת חוסר סמכות עניינית היות ועילת התביעה נזיקית. הטענה התקבלה והתביעה הועברה לבית משפט זה (כך שאף לו היתה הסמכות נתונה במקור לביה"ד לעבודה, רכש בית משפט זה סמכות שמכוח העברה לפי סע' 79 לחוק בתי המשפט). בינתיים גם אושר בביה"ד הארצי לעבודה שאין למערכת בתי הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעות בעילה נזיקית כנגד המל"ל, מקום שהסמכות לא עוגנה ספציפית בחוק (עיין: עב"ל 617/09 המוסד לביטוח לאומי נ' מימון יהודה, פס"ד מיום 29.7.10).