פרידמן חנן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

בפניי ערעור הנושה- אגף מס הכנסה על החלטת המנהל המיוחד, שבה נדחתה תביעת החוב מטעמו, לרבות הבקשה להארכת מועד שצורפה לה.

ביום 1.7.05 ניתן צו הכינוס בעניין החייב. צו הכינוס פורסם כדין ביום 17.8.05. תביעת החוב מטעם הנושה נתקבלה במשרדי הכונ"ר במחוז ת"א ביום 23.2.12; תביעת החוב הועברה למשרדי הכונ"ר במחוז הדרום, שם הייתה אמורה להיות מוגשת מלכתחילה, ונתקבלה ביום 9.3.06.

מהותה של תביעת החוב בחובות מס הכנסה לשנים 1999-2004 בסך כולל של 525,279 ₪, מתוכם סך של 159,567 ₪ בדין קדימה.

בהחלטתו מיום 19.2.12, קבע המנהל המיוחד כי לא מצא באיחור בהגשת תביעת החוב אשר נגרם, לטענת הנושה, בעטיו של מחסור בכח אדם משום טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת תביעת החוב. לשיטתו, אירוע המצוי בשליטתו של הנושה אינו יכול לעלות בגדר "טעם מיוחד", בייחוד עת עסקינן ברשות מנהלית המחזיקה במנגנון יעיל להגשת תביעת חוב. בנסיבות אלו, קבע המנהל המיוחד, באיזון בין זכותו המהותית של החייב לסופיות איסוף תביעות החוב וסיום הליכי פשיטת הרגל בהפטרו, בין זכויות נושי החייב ובין זכותו של הנושה הקונקרטי לקבל את כספו, יש לדחות את תביעת החוב בה עסקינן.

למעשה, תביעת החוב הוגשה בהיעדר בקשה להארכת מועד. נוכח דחייתה ע"י המנהל המיוחד בהחלטתו מיום 19.2.12, הוגשה ביום 15.3.12 בקשה להארכת מועד אשר נדחתה ע"י המנהל המיוחד מהטעמים המפורטים בהחלטתו מיום 19.2.12.

לטענת המערער, עקב נסיבות חיצוניות נוצר מחסור בכח אדם במשרדי פקיד השומה, מה שמנע מהנושה את היכולת לעמוד במועדים הקבועים בתקנות פשיטת הרגל. נטען, כי טעם זה עולה לכדי נסיבות חיצוניות אשר אינן בשליטת פקיד השומה וכי לא ניתן להתעלם מהעומס הרב בו נתונה לעיתים רשות ציבורית. לשיטת המערער, הטעמים המיוחדים בעטיים ניתן להאריך את המועד להגשת תביעת החוב אינם בגדר רשימה סגורה וכי נדרש לערוך איזון קונקרטי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב. מעבר לכך, נטען כי אין בקבלת הבקשה להגשת תביעת החוב באיחור כדי לפגוע בתכליות העומדות ביסוד ס' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל. לשיטת המערער, החייב היה מודע לחובותיו, בייחוד עת נתגבשו על פי הצהרותיו של החייב; מה גם, עסקינן בתביעת חוב אשר הוגשה 6 שנים עובר לבדיקתה ודחייתה ע"י המנהל המיוחד. אם כן, לגרסת המערער, אין בהגשתה של תביעת החוב באיחור בנסיבות אלו כדי לפגוע באינטרס החייב לסופיות גיבוש מצבת חובותיו בהליך וכל שכן אין בכך משום צירוף נושה בשלב מאוחר של ההליך באופן שעלול לסייג את ההפטר לו מייחל החייב.

המנהל המיוחד עמד על טיעוניו בהחלטתו והדגיש כי אין לנהוג בסלחנות כלפי רשות מרשויות המדינה, אלא היפוכו של דבר- יש לנהוג עמה הקפדה יתירה בעמידתה בהוראות הדין.

דיון והכרעה

ס' 71 (ב) סיפא לפקודת פשיטת הרגל קובע כדלקמן:

"הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד".

הנה כי כן, תנאי הציב המחוקק להארכת המועד והוא היעדר יכולת מצד הנושה להגיש את תביעת החוב במועד. אין חולק כי הנושה ידע גם ידע במועד על צו הכינוס שניתן להגנת החייב. השאלה היא אפוא, מהן אותן נסיבות בהן ניתן לקבוע כי הנושה "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע לכך; והאם עומס עבודה חריג, כתוצאה מכח אדם חסר, מאיין את יכולתו של הנושה להגיש את תביעת החוב במועד?

בית המשפט העליון ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 21.8.12) (להלן: "פרשת מלונות רותם"), קבע כי אבן הבוחן היא ידיעתו של הנושה אודות מתן צו הכינוס; ככל וידע הנושה על מתן הצו נדרשות נסיבות נדירות כדי שניתן יהא לקבוע כי לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד. הקושי נעוץ במצבים בהם לא נתקיימו נסיבות חיצוניות אשר מנעו את יכולתו של הנושה להגיש את תביעת החוב במועד, אלא שמבחינה סובייקטיבית נבצר מהנושה להגיש את תביעת החוב והתביעה הוגשה באחור קל ביותר. סבורני כי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה המונח לפתחי מגלמות קושי זה. אם כך, נדרש מאיתנו לעמוד על תכלית קציבת המועד להגשת תביעות החוב ולבחון האם יהא באיחור בן ימים ספורים בעטיין של נסיבות סובייקטיביות במשרדי הנושה כדי לפגוע בתכלית זו.

בית המשפט העליון בפרשת מלונות רותם, עמד על תכלית קציבת מועד להגשת תביעות חוב ועל האינטרסים הפועלים בהארכת המועד, בהאי לשונא:

".. התכלית המרכזית העומדת ביסוד כלל זה היא ייעולו וקידומו של הליך פשיטת הרגל (או פירוק החברה). על מנת להשיג מטרה זו קבע המחוקק תקופת זמן להגשת תביעות החוב שבסופה ניתן יהיה לקבוע מהי מצבת החובות (הלכאורית) של החייב ומיהם נושיו. קביעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת להגשת תביעות החוב תורמת אפוא להגברת הוודאות של הצדדים המעורבים בהליך פשיטת הרגל- החייב, הנאמן והנושים- ומאפשרת להם להעריך את מצב הדברים שאיתו עליהם להתמודד במסגרת ההליך. בכך יש כדי לקדם את האפשרות לסיום ההליך כך שהנושים יקבלו דיבידנד, שיכסה ולו חלקית, את החובות המגיעים להם, ואילו החייב יוכל בסופו של דבר לקבל הפטר ולפתוח דף חדש.

14. קביעת היקף החריג הקבוע בס' 71 (ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככל החריג יחול בנסיבות בהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך". (עמ' 10-11).

(ראה גם רע"א 4240/12 זיו בן טוב נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם, ניתן ביום 20.8.12)).

באיזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים, זכויות הנושה העותר להארכת מועד וזכויות החייב, סבורני כי דין הערעור להתקבל.

בתגובת המנהל המיוחד להודעת הערעור, הודיע המנהל המיוחד כי בתיק זה החליט שלא לסטות מההלכה הפסוקה ולהתחיל ולמנות את תקופת מחצית השנה הנדרשת להגשת תביעת חוב מיום פרסומו של צו הכינוס ביום 17.6.05. בנוסף הודיע המנהל המיוחד בתגובתו לערעור כי לא נתן משקל לעובדה שתביעת החוב הוגשה תחילה בכנ"ר ת"א ורק לאחר מכן בכנ"ר באר שבע, ובפועל ציין כי התחשב במועד ההגשה בכנ"ר ת"א – 23.2.06 – כמועד הגשת תביעת החוב.

בנסיבות אלה נמצא כי גם לשיטת המנהל המיוחד איחר הנושה בהגשת תביעת החוב ב-6 ימים בלבד.