פרידמן(ברנד) נ' רניש ואח'

פסק דין

בהסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות בית המשפט לפסוק כאמור, לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שמיעת טענותיהם של הצדדים.

התובעת שכרה מהנתבעים דירת מגורים בשכונת רמות בירושלים למשך שנה, מיום 1.8.2007 ועד יום 31.7.2008. סמוך לתום תקופת השכירות, נחתם הסכם נוסף, שעל-פיו הוארכה תקופת השכירות בשנה נוספת, עד יום 31.7.2009. שכר הדירה במהלך כל תקופת השכירות היה בסך $770.

בכתב התביעה טוענת התובעת שורה של טענות ומצביעה על נזקים כספיים שונים, שלטענתה נגרמו לה במהלך תקופת השכירות של הדירה וכתוצאה ממנה, העולים לסכום של 27,545 ₪.

לאור הסכמת הצדדים שפסק הדין יינתן כאמור, על דרך הפשרה, נדון בקצרה בנזקים הנטענים ובתשובות הנתבעים, וככל שתתקבל טענה מבין טענותיה של התובעת, הסכום שייפסק ייקבע על דרך האומדנא. כל זאת כמפורט להלן:

א.שכר דירה עבור חודשים אפריל 2009 עד יולי 2009 – 12,520 ₪ (על-פי השער היציג ביום 2.2.2009 - $1 = 4.065 ₪)

בהסכם הנוסף, שהאריך את תקופת השכירות הסכימה התובעת לכך שאם תרצה להפסיק את השכירות קודם למועד שנקבע, כי אז, כלשון התחייבותה, "אדאג לשוכר מחליף לשביעות רצונו של המשכיר, ואשא באחריות עד תום החוזה ביולי 31 2009".

לטענת התובעת, משהחליטה לעזוב את הדירה בסוף חודש מרץ 2009 פרסמה את עובדת היות הדירה עומדת להשכרה באתר האינטרנט "יד 2" ופעלה בדרכים שונות למציאת שוכר חלופי. היא אף ראיינה מספר דיירים פוטנציאלים, אך לטענתה, לא עלה בידה למצוא שוכר חלופי, מאחר שהנתבעים הערימו קשיים. כך למשל, הנתבעים סירבו להשכיר את הדירה לאישה שביקשה להפעיל במקום משפחתון ולשלם שכר דירה בסך 3,500 ₪ בחודש. כך הגם שבסופו של דבר אמנם הושכרה הדירה למשפחה, אך האישה מפעילה בדירה משפחתון.

הנתבעים טענו שהתובעת לא מצאה שוכר מתאים. מבין אלו שמצאה אחת אכן ביקשה להפעיל בדירה משפחתון, והם סירבו לכך, ואילו אדם נוסף שמצאה התובעת אינו עובד, ולא הצליח להראות שיוכל לעמוד בתשלום שכר הדירה. בסופו של דבר הושכרה הדירה החל מיום 1.9.2009 תמורת 4,000 ₪. אכן נמצאה משפחה שעמדה להפעיל במקום משפחתון, אך הדבר לא היה בהסכמת הנתבעים, ובכל מקרה, בסופו של דבר אותה משפחה חזרה בה, והדירה הושכרה לשוכר אחר.

אין חולק שעל-פי ההסכם היה על התובעת למצוא שוכר חלופי לשביעות רצונם של הנתבעים. ככל שהדברים אמורים בהתנגדות הנתבעים לשני השוכרים הפוטנציאליים כאמור, נראה שהתנגדותם להשכיר את הדירה כדי שתשמש למשפחתון או לאדם שספק אם יעמוד בתשלומים, היא סבירה בנסיבות העניין. מכאן שאין לומר שהנתבעים הערימו קשיים לא סבירים למציאת שוכר חלופי, או שלא היו זכאים למלוא שכר הדירה עבור כל התקופה שנקבעה בהסכם. לפיכך, התביעה ככל שהיא מתייחסת לשכר הדירה עבור ארבעת חודשי השכירות האחרונים, נדחית.

ב.ארנונה – 1,765 ₪

לא ברור למה מתייחסת התביעה להחזר ארנונה, וזאת בשל היעדר פירוט בכתב התביעה ובכתב ההגנה. ככל שההחזר הנתבע מתייחס לארבעת חודשי השכירות האחרונים, כי אז מן הטעמים שלפיהם התובעת לא זכאית להחזר עבור שכר הדירה לתקופה זו, כך גם אינה זכאית להחזר הארנונה ששולמה על-ידה בשל תקופה זו. לפיכך התביעה נדחית גם בעניין זה.

ג.ניקיון – 1,460 ₪

התביעה בעניין זה מתייחסת לניקיון הדירה בעת כניסת התובעת לדירה. לטענת התובעת, הדירה התקבלה במצב מלוכלך מאד, שהצריך עבודת ניקיון יסודית של עובדת ניקיון ושלה עצמה. כן מתייחס סכום זה לעבודות ניקיון שנעשו על-ידי התובעת לאחר נזילה והצפה שהתגלו בדירה.

הנתבעים חולקים על הטענה שהדירה לא הייתה נקייה בעת שנמסרה לתובעת. הם אף תמכו את טענתם במכתב שנשלח על-ידי התובעת אליהם בדוא"ל, שבו פורטו מספר פגמים שמצאה התובעת בדירה ושלטענתה הצריכו תיקון, אך לא כללו את הצורך בניקיון הדירה. יחד עם זאת, לא חלקו על כך שהיו הצפות ונזילות בדירה, אך טענו שהנתבע עצמו ניקה זאת.

ככל שהדברים אמורים במצב הדירה בעת קבלתה, טענות התובעת נסמכות על דבריה בלבד, אולם אין בטענות הנתבעים בהכרח כדי לסתור זאת. לא אחת קורה שלמראית עין בית נראה נקי, אך פתיחת ארונות ומגורים בדירה, מגלים שהניקיון לא היה, אלא למראית עין. בנוסף לכך, הנתבעים לא הכחישו את הנזילות שהיו בדירה, וכידוע, גם במקום שבו הנזילות הן רק במקום אחד (במטבח), גורר הדבר לכלוך רב בכל הבית. יחד עם זאת, נראה שהסכומים הנתבעים בעניין זה הם גבוהים, ואולי אף מופרזים. לפיכך, ועל דרך האומדנא, אני מעמידה את הסכום שהתובעת זכאית לו בשל עניין זה, על סך 500 ₪.

ד.סיוד – 1,400₪

עמדות הצדדים בעניין הוצאות הסיוד היו שונות ומנוגדות. התובעת טענה שקיבלה את הדירה בעודה במצב שלא סויד, ואף טענה שלא יתכן שהדירה סוידה, מכיוון שהיא נכנסה לגור בה יום אחד לאחר שהדיירת שקדמה לה עזבה את הדירה. מנגד טענו הנתבעים, שהדירה נמסרה לתובעת בעודה מסויידת, ואף הביאו עמם לשם מתן עדות את האדם שסייד את הדירה, והגישו את עמדתו בכתב.

בנסיבות אלו, איני מוצאת סיבה להעדיף דווקא את עמדתו של צד אחד על פני רעהו. לפיכך המסקנה שאליה הגעתי היא, כי עניין זה לא הוכח כנדרש על-ידי התובעת, ומטעם זה התביעה בעניין זה נדחית.

ה.פיצוי עבור ביטול – 1,000 ₪