פריגת נ' איילון חברה לביטוח ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 14.8.12 בסך 9,625 ₪.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג יונדאי 35- IX- INSPIRE מ.ר. 39-205-76 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 2 הינו מורה לנהיגה ועורך דין במקצועו שהיה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג סובארו אימפרזה מ.ר. 78-465-64 (להלן: "רכב הנתבעים").הנתבעת 1, העניקה לרכב הנתבע 2 כיסוי ביטוחי בהתאם לחוזה ביטוח שנכרת ביניהם.

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 14.8.12 בשעה 13:55 בעת שהחל בנסיעה לאחור לצורך כניסה למקום חנייה בכביש המצוי בסמוך לבית מגוריו ברח' מצרי טירן בירושלים בעת שכבר נמצא בזווית חדה והיה מצוי בשליש מאורכו בתוך החנייה, רכב הנתבעים שהינו רכב לימוד נהיגה שהיה נהוג על ידי תלמיד לא הספיק לבלום את רכבו ופגע ברכבו מאחור (להלן: "התאונה"). בטופס "הודעה תאונת דרכים" שהוגש למגדל חברה לביטוח בע"מ (ת/3) נמסרה הגירסה כדלקמן: " התאונה הייתה בחניה באתי להתיישר ולסיים את החניה ואז הופיע רכב צד ג' ונכנס בפגוש האחורי שלי". לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי רכב שבדק את רכב התובע ביום 9.9.12 ( סמוך לחודש לאחר קרות האירוע).

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, עת נסע הנתבע 2 עם רכבו ברחוב מיצרי טירן בירושלים אחרי רכב התובע כאשר רכב התובע עצר בפתאומיות את רכבו , הנתבע 2 עצר אחרי רכב התובע כשלפתע וללא כל התרעה מוקדמת החל רכב התובע לנסוע לאחור וזאת על מנת להיכנס לחנייה ותוך כך פגע ברכב הנתבע 2 בחזית ימין. עוד נטען, כי הנתבע 2 הינו מורה ללימוד נהיגה וכי ברכבו היה תלמיד נהיגה ולא סביר כי בעת שיעור נהיגה לא ישמר מרחק מרכב שנוסע לפניו ו/או שלא יבחין ברכב אשר מנסה להיכנס לחניה ויפגע בו.

4.ביום 6.2.14 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, הוגשו ראיות נוספות בדמות תמונות מקום התאונה, נזקי הרכבים המעורבים והודעות הצדדים שנמסרו לחברות הביטוח (ת/3, נ/1, נ/2, נ/3, נ/4).

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפני ועיינתי בראיות שהוגשו במהלך הדיון ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

ראשית ועיקר, אין חולק, כי התאונה אירועה בעת שרכב התובע נסע לאחור. בעדותו, אישר התובע, כי התאונה אירעה בעת שביקש להיכנס למקום חנייה בסמוך לביתו והחל בנסיעה לאחור לצורך כך.

בעדותו התובע ציין, כי היה עייף ולא ראה את רכב הנתבעים שהיה אחריו בעת נסיעתו לאחור (פרוט' בעמ' 1 שורות 23-24). די בכך בכדי ללמוד על היעדר זהירות מספקת בנהיגתו זאת בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לפיה, "נוהג רכב לא יסיעו לאחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה". מכאן, כי על רכב התובע שנסע לאחור הייתה מוטלת האחריות לזהירות יתרה על מנת למנוע כל סיכון או הפרעה או הטרדה או פגיעה ברכבים הנוסעים בכביש.

שנית, לגירסתו, התאונה אירעה בעת שכבר הספיק להיכנס באופן חלקי למקום החנייה. דא עקא, כי הראיות אינן תומכות בגירסה זו. עיון בתמונות שצולמו מיד בסמוך לאחר קרות התאונה המתארות את כלי הרכב המעורבים במצבם בעת קרות התאונה ( ת/1, ת/2 ו- ת/4) מפריך טענת התובע, כי כבר הספיק להיכנס ולו באופן חלקי למקום החנייה. מראיות אלה עולה באופן חד משמעתי, כי התאונה התרחשה במרכז נתיב התנועה (יוער, כי התמונה המצויה בחלק השמאלי תחתון של נ/2 צולמה ביום 6.2.14 ולא במועד התאונה ואין ללמוד ממנה אודות נסיבות קרות התאונה). עוד עולה, כי רכב התובע שביקש להיכנס לחנייה ביצע פנייה רחבה.

שלישית, עדויותיהם של נהג הנתבעים, מר עומר סמום והנתבע 2 נמצאו עדויות קוהורנטיות שנתמכו אף בהודעות שנמסרו לחברת הביטוח (נ/1 , נ/2, נ/3, נ/4). על פי עדויותיהם עולה, כי הם הבחינו ברכב התובע כאשר עצר לפניהם ועל כן, בלמו את רכבם עד כדי עצירה מוחלטת. גירסה זו לא נסתרה ובשים לב לכך, כי עסקינן בכלי רכב ללימוד נהיגה בו הן לנהג הרכב והן למורה היושב לצידו קיימת אפשרות לבלימת הרכב לא סביר בעיני, כי שניהם לא שמו לב לעצירת רכב התובע לפניהם.

6.נוכח האמור, הנני סבור, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח גרסתו לפיה, רכב הנתבעים לא שמר מרחק, פגע בו בצידו האחורי והסב לו נזקים. משכך, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובע לשאת בהוצאות ההליך בסך 500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: