פריג נ' אבולעפיה ואח'

פסק דין

התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 22.05.06 היה התובע מעורב בתאונת דרכים, בעת שהיה עובד על משאית אשפה, הנהוגה ע"י הנתבע 1 והמבוטחת ע"י הנתבעת 2. נטען כי המשאית פגעה בגשר והתובע נפגע בגבו התחתון.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע, וטוענים כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים, וכי הפציעה שנפצע לא ארעה באופן ובנסיבות שהתובע טוען להם.

בעדותו בפני טען התובע, כי עבד בפינוי אשפה ועמד בחלקה האחורי של המשאית לפינוי האשפה כשהוא אוחז במוט המיועד לכך ועומד על מעין מדרגה היוצאת מהמשאית. אז, לטענתו, פגעה המשאית בגשר והתנדנדה בחוזקה, אחיזתו במוט התרופפה והוא נפל על הכביש, כשהוא פוגע תחילה באותה זרוע שעליה עמד קודם לכן, ונחבל בגבו.

התובע טען, כי עובד נוסף על המשאית היה עד לתאונה (עמ' 4 שו' 22-23). טענה שעומדת בסתירה לעדותו לפיה העובד הנוסף היה בתא הנהג (עמ' 4 שו' 13, 28). התובע שינה את גרסתו בהמשך, וטען כי הנהג והעוזר לא ראו את התאונה אלא רק ראו אותו לאחריה, על הכביש (עמ' 12 שו' 17).

כך או כך, התובע לא הביא עד כלשהו – לא את הנהג ולא את אותו אדם נוסף להעיד מטעמו.

יוצא, כי עדותו של התובע הן לגבי עצם התרחשות התאונה והן לגבי נסיבות התאונה, היא למעשה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך לעניין הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

בנוגע לעדות כזו קובע סעיף 54 לפקודת הראיות כדלקמן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו...".

במקרה שבפני לא רק שלא מצאתי נימוקים לאימוצה של עדות התובע, ההיפך הוא הנכון.

והשווה: ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו (1) 733.

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכל הראיות ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא ניתן לסמוך על עדותו היחידה של התובע, ואין בידי לקבוע כי הוא הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי פציעתו אכן ארעה בתאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

וראה: רע"א 2176/95 (עליון) זיאד רפיק חלבי נ' קרנית ואח'.

להלן יפורטו הטעמים העיקריים המביאים אותי לידי מסקנה שלא ניתן לסמוך על עדותו של התובע, וכל שכן כאשר היא עדות יחידה של בעל דין.

עדות התובע הותירה רושם בלתי מהימן . לבד מהרושם הבלתי אמצעי שהותיר עלי התובע, עדותו הייתה בלתי עקבית ורצופת סתירות. התובע מסר מספר גרסאות שונות, הסותרות זו את זו, לאירוע התאונה הנטענת ולנסיבותיה, באופן שמערער מאוד את מהימנותו. לפיכך, מסקנתי היא כי לא ניתן לקבוע, על סמך עדותו היחידה של התובע, כי אכן ארעה לו תאונה כנטען על ידו:

בכתב התביעה אין כל תיאור של התאונה, למעט הטענה לפיה המשאית פגעה בגשר וכי התובע נפגע בגבו. אין בכתב התביעה כל הסבר או פירוט באשר לנסיבות שבהן נפצע התובע.

גם בתצהיר התובע אין כל תיאור של נסיבות התאונה. בדיעבד, ולאור הסתירות שיפורטו להלן, נראה כי לא בכדי נמנע התובע מתיאור נסיבות התאונה הנטענת.

מהתיעוד הרפואי שצירף התובע עולה, כי הוא מסר בחדר המיון גירסא, לפיה לא היתה כל חבלה או נפילה, וכי הוא נפגע כתוצאה מטלטלה של הרכב שבו נסע. כך, בגיליון חדר המיון מיום 22.05.06 נכתב בתלונות מפי התובע "כאבי גב תחתון, לדבריו בזמן העבודה עם טלטלה של רכב, ללא חבלה ידועה או נפילה" (הדגש שלי, ה.א.). כך, גם בכל המסמכים הרפואיים שצירף, אין כל אזכור לתיאור שלו לנסיבות התאונה כפי שטען בעדותו בפני.

בטופס 250 שהגיש התובע לביטוח לאומי כנפגע עבודה (מוצג נ/2), נכתב: "תיאור התאונה: לטענת העובד, במהלך עצירה פתאומית כאשר ישב בתא הנהג של המשאית, קיבל מכה בגב" [הדגשה שלי, ה.א.]. התובע אישר בעדותו, כי הכתוב בטופס מבוסס על דבריו למעביד (עמ' 5 שו' 15-26).