פרי נ' ואח'

החלטה

בפני בקשה להצהיר על התיישנות עונשים (קנסות בגביה) ברשימה של דו"חות, המפורטים בבקשה שבפני.

לטענת המבקש מעולם לא קיבל דוחות אלה, ומשהתיישנו הוא מבקש לקבוע כי לא ניתן לפעול לגבייתם.

לא אוכל להידרש לבקשה זו מפאת חוסר סמכות עניינית.

בית המשפט העליון פסק, כי הערכאה המוסמכת בשאלת התיישנות העונש בגין דוחות, וממילא ביכולת לאכוף ולבצע את גבייתם, הוא בית המשפט האזרחי המוסמך לדון בענין (ראה: ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל) על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בעת האחרונה (רע"פ 101/08 אורליה משי נגד מדינת ישראל (החלטה מיום 17.4.08) וכן ברע"א 2747/08 יעקב שאוליאן נגד רונית חורש (החלטה מיום 21.8.08).

אמנם, הושמעה דעה בבית משפט המחוזי דכאן, כי לערכאה הדיונית, קרי, בית המשפט השלום לתעבורה, ישנה סמכות מקבילה, לזו האזרחית, להידרש לסוגיית התיישנות העונש, במקרים בהם ניתן להכריע בכך (עפ"ת (מחוזי חיפה) 30484-09-10 יוסף אברבנל נגד מדינת ישראל (2010). ברם, בענין פסי הנ"ל, התייחסה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן לכך ושללה זאת במפורש וקבעה:

"אין בית המשפט לתעבורה מוסמך לדון בטענת התיישנות של קנס שנגזר על פי פסק דין שנתן ושל קנס שהוטל על פי הודעת תשלום קנס, שכמוהו כעונש שנגזר בבית המשפט לתעבורה" (שם, פיסקה 4 לפסק הדין).

טעם הדבר הוא בכך שהקנס שהוטל על הנאשם, כמוהו כעונש שגזר בית המשפט, ואין בית משפט שסיים מלאכתו נדרש לפסק דין שנתן בהעדר הסמכה חוקית מפורשת, ואין כזו בחוק. עוד קבעה, כי אין זה ראוי שבית משפט שגדר סמכותו טיפול בעניינים פליליים בלבד, יטפל בהוצאה לפועל של הקנס, ובקשה להצהיר על התיישנותו של עונש קנס, היא במהותה בקשה לסעד הצהרתי שעפ"י סעיף 25 לחוק בתי המשפט, נתונה רק לבית המשפט האזרחי, זו ההלכה המחייבת ערכאה זו, וזאת גם הדעה הרווחת בפסיקה (ראו לאחרונה: עפ"ת (מחוזי נצרת) 44286-08-11 יאיר ישעיהו נ' מדינת ישראל, (2011); רת"ק (מחוזי י-ם) 20709-09-10 עיריית ירושלים נ' קתרין אן קינג-יערי,(2011).

בהעדר סמכות, אני דוחה את הבקשה.

המבקש רשאי כמובן להעלות את טענותיו בפני הערכאה המוסמכת.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: