פרי ירוחם נ' שרון דקלה ואח'

פסק דין

העובדות והמחלוקות, בתמצית

1.התובעת הינה חברה להשכרת רכב, כשעל צי רכביה נמנה רכב מס' 35-459-13 (להלן: "הרכב"). ביום 31/10/06 נכרת הסכם שכירות לרכב שמספרו 128735 (להלן: "ההסכם" ). ההסכם נחתם בין התובעת מחד, באמצעות נציגתה הגברת אילנית דוניו (להלן: "אילנית") לבין הנתבעת מס' 1, הרשומה כשוכרת הרכב (להלן: "הנתבעת"). אין מחלוקת כי בעת החתימה על ההסכם לא היה בידי הנתבעת רישיון נהיגה (ראו הפרטים החסרים בהסכם במקום המיועד למספר הרישיון ושנת ההוצאה). לפיכך, נרשם הנתבע מס' 2, מר עודד אופיר (להלן: "עודד") כ"נהג משנה נוסף", ולמרות ביטוי זה אין מחלוקת כי עודד היה למעשה הנהג היחיד הנקוב בהסכם. בהסכם נקבע כי ה"מחיר החודשי" יעמוד על 4,200 ₪. הן הנתבעת והן עודד חתומים על ההסכם. אין מחלוקת כי הנתבעת מסרה את כרטיס האשראי שלה וביום חתימת ההסכם מולא שובר על סך של 4,000 ₪. כמו כן, נותרו בידי התובעת שני שוברים חתומים על ידי הנתבעת, ללא סכום, ראו נספח א' לכתב התביעה.

2.אין מחלוקת כי בעת חתימת ההסכם נכחו במשרדי התובעת הנציגה אילנית; הנתבעת; עודד וכן אדם נוסף בשם יוסף עמר (להלן: "עמר"). לטענת הנתבעת ועודד, עמר הוא האיש שעמד למעשה מאחורי עסקת השכרת הרכב, כל זאת בידיעתה ובאישורה של התובעת ו/או מי מנציגיה, כשחלקה של הנתבעת בעסקה , שהוצגה כבת זוגתו, מתמצה במסירת כרטיס האשראי להבטחת החיובים. אין מחלוקת כי מפתחות הרכב נמסרו לעודד והוא שנהג ברכב עד שלהי חודש נובמבר 2006.

3.בחודש נובמבר 2006 התפטר עודד, לטענתו, מעבודתו כנהג אצל עמר (ראו סעיף 15-16 לכתב ההגנה של עודד). לטענתו של עודד, מר אולג רוזינסקי (להלן: "אולג") החליף אותו בעבודתו כנהג אצל עמר, וביום 26/11/06 דאג עודד לדווח לתובעת על החלפת הנהג ואף שיגר עותק מרישיון הנהיגה של אולג באמצעות מכשיר פקס. להוכחת טענתו זו צירף עודד דו"ח פירוט שיחות ממנו ניתן ללמוד על שיגור הפקס לתובעת, ראו נספח א' לכתב ההגנה של עודד.

4.ביום 9/12/06 אירעה תאונה עם הרכב, עת היה נהוג בידי בנו של אולג, אליאור, הנתבע מס' 3 (להלן: "הנתבע"). על פי הדיווח למשטרה, שנמסר משום מה כשלושה חודשים וחצי לאחר התאונה (ראו נספח ב' לכתב התביעה), התאונה אירעה בשעה 03:30 לפנות בוקר, בכביש חוף גיא בטבריה. ביומן המשטרה נרשם: "נהגתי ברכב. החלקתי בכביש נכנסתי בעץ ונפגעתי. נזקקתי לטיפול רפואי". יש לציין כי בעת התאונה היה הנתבע כבן 18 שנה. הרכב נגרר למוסך ונבדק ביום 31/12/06 על ידי שמאי מטעם התובעת, מר חיים כהן (להלן: "השמאי"). סך הכל העריך השמאי את הנזק, הכולל את התיקון וירידת הערך, בסך של 94,776 ₪ (ראו חוות הדעת של השמאי, סומנה ת/1).

5.לאור השתלשלות הדברים כפי שפורטה לעיל, הגישה התובעת את תביעתה כנגד שלושה גורמים – הנתבעת, מעצם חבותה החוזית כשוכרת והתרשלותה במסירת הרכב לנהג חסר ניסיון כבן 18 (ראו סעיף 6 לכתב התביעה); כנגד עודד, בשל הפרתו את הסכם השכירות והתרשלותו במסירת הרכב לנתבע; וכנגד הנתבע, בשל נהיגתו הרשלנית אשר גרמה לנזק ברכב. סכום התביעה מורכב מסכום הנזק (94,776 ₪ ); חוב דמי שכירות (4,849 ₪); הוצאות גרירה ואחסון (2,265 ₪) ושכ"ט שמאי (3,290 ₪). סך הכל הועמדה התביעה על סך של 105,179 ₪.

6.יש לציין כי לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתובעת קיבלה לידיה את כתב הגנתו של עודד וביררה עימו את גרסתו, ביקשה התובעת למחוק את התביעה כנגדו. חרף התנגדות ב"כ הנתבעת, הוריתי על מחיקת התביעה כנגד עודד כמבוקש (ראו החלטה מיום 26/11/08) וזה האחרון זומן לעדות, לא כבעל דין (ראו עדותו בעמ' 23-27 לפרו' מיום 1/7/10). כך נותרה התביעה כנגד שני גורמים בלבד, הנתבעת כשוכרת והנתבע כנהג בעת התאונה, ובמסגרת פסק דין זה עליי להידרש לשאלת אחריותם בנזק כלפי התובעת, אם מכוח דיני חוזים אם מכוח דיני הנזיקין.

טענות התובעת

7.התובעת ביססה את תביעתה כנגד הנתבעת על דיני החוזים: התובעת הפנתה לעמוד הראשון להסכם, שם נקבע בין היתר ש"הנהג חייב להיות מעל גיל 24, הנהג חייב בנשיאת רישיון שתוקפו לפחות 12 חודשים לפני תחילת השכירות". עוד הפנתה התובעת (בסיכומיה) לסעיף 12א' ולסעיף 16 להסכם, שם נקבע בין השאר ששוכר הרכב (הנתבעת) אחראי לכך שלא ינהג ברכב אדם שלא אושר על ידי החברה, ואם לא פעל כך אזי כל האחריות לתאונה ולנזק תחול על שוכר הרכב. התובעת טענה שהנתבעת הפרה סעיפים אלו בהסכם, בכך שאפשרה לנתבע לנהוג ברכב, כשאין הוא עומד בתנאי הגיל ותקופת הרישיון, ומבלי לקבל את הסכמת התובעת מראש.

8.בסיכומיה טענה התובעת שהנתבעת התרשלה כלפי התובעת בכך שהזניחה את הרכב והפקירה אותו; שידעה, עוד בטרם השכרת הרכב, שעמר עושה שימושים לא כשרים ברכב, ובמעשיה אפשרה מעשים אלו, מבלי לדווח על כך לתובעת. התובעת טוענת שהיה על הנתבעת לדווח לה מיידית על ניתוק הקשר בינה לבין עמר, על היותו נוכל ורמאי (כטענת הנתבעת), ואם הייתה עושה כן אזי הנזק היה נמנע. התובעת טוענת שהנתבעת בחרה לשתף פעולה עם עמר במעשי הרמייה והנוכלות והיא למעשה שותפה למעשיו.

9.בנוגע לנתבע טוענת התובעת שאין לתת אמון בגרסתו כפי שהושמעה בבית המשפט, הן לגבי נסיבות התאונה והן לגבי קשריו עם עמר; התובעת טענה שמדובר בגרסה רצופה סתירות, סדקים ובקיעים; שעולה מהחקירה שהנתבע השתמש ברכב למטרות פרטיות, ככל הנראה ללא ידיעת אביו, ולא בשירות עמר, כפי שטען. התובעת טוענת שהנתבע עצמו הודה שנהג ברכב בזמן התאונה; שהתנגש בעץ וגרם לנזק הנטען ומכלול הנסיבות מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל בנהיגתו ולכן חב בנזק שנגרם בשל נהיגתו הרשלנית.

יש לציין כי התובעת ציינה בכתב תביעתה שהנתבעים הפיקו טובות הנאה על חשבון התובעת.

טענות הנתבעת

10.הנתבעת טוענת כי מעולם לא התכוונה לשכור רכב מהתובעת, שאין בידה רישיון נהיגה והרכב מעולם לא היה בשימושה. הנתבעת טוענת כי נפלה קורבן למעשה נוכלות ורמייה של עמר, אשר הוצג לה על ידי שדכן למטרות נישואין (הנתבעת הינה גרושה עם שני ילדים קטינים ומועסקת כעוזרת גננת). הנתבעת טוענת כי עמר הוצג בפניה כאיש אמיד בעל נכסים רבים ומבוסס כלכלית והוא רכש את אמונה. הנתבעת טוענת כי בחודש אוקטובר 2006 פנה אליה עמר וטען כי רכבו נגנב, כשמסמכיו בתוך הרכב, ובקש ממנה עזרה בשכירת רכב חלופי, בדרך של מתן כרטיס האשראי לביטחון. הנתבעת טוענת שעמר הבטיח לה שלא ירד כסף מחשבונה ושהוא חבר של המנהל בחברת ההשכרה.

11.בנסיבות אלו טוענת הנתבעת כי הגיעה לסניף של התובעת, ביחד עם עמר ועודד, אשר הוצג כנהגו של עמר. הנתבעת טוענת כי עמר זוהה על ידי הפקידה שקיבלה את פניהם (אילנית) כלקוח, ובמענה לשאלתה ענה עמר כי ברצונו לשכור את הרכב לחודש ימים. הנתבעת טוענת כי השוכר האמיתי של הרכב הינו עמר, ומפתחות הרכב נמסרו לעודד כך שלה אין כל זיקה לרכב. הנתבעת טוענת כי ממועד החתימה על ההסכם לא היה לה כל קשר לרכב, ואכן בחודש העוקב לא חויבה בכל תשלום.

12.לטענת הנתבעת, באמצע חודש דצמבר 2006 קיבלה חשבונית הנושאת את השם: "יוסף יזמים בע"מ". הנתבעת פנתה לעמר אשר הרגיע אותה, ובסמוך לאחר מכן נותק הקשר בין השניים. ביום 21/12/06 וביום 24/12/06 (נספח 2 לכתב ההגנה של הנתבעת) חויבה הנתבעת במספר תשלומים לתובעת, בסכום כולל של 3,697 ₪, כל זאת שמסגרת האשראי שלה עמדה באותה עת על סך של 4,000 ₪. או אז הבינה כי עמר הוא נוכל ולכן הגישה כנגדו תלונה במשטרה, ראו נספח 3 לכתב ההגנה.

13.הנתבעת טוענת כאמור כי לא שכרה את הרכב אלא עמר הוא השוכר האמיתי; שלא נהגה ברכב אלא עודד; שלא מסרה את הרכב לנתבע ולא נתנה לו כל הרשאה לנהוג ברכב. הנתבעת טוענת כי מיד עם היוודע דבר ביצוע התשלומים היא התקשרה לתובעת ושוחחה עם הפקידה, ורק אז נודע לה שעמר אכן מסר שיקים שחזרו ושעודד עדכן את פרטי הנהג ברכב. הנתבעת טוענת שלמרות בקשותיה לקבל מסמכים המעידים על כך, התחמקה ממנה הפקידה וסירבה לפטור אותה מהחוב.

14.הנתבעת מעלה שלל טענות נוספות, אם בנוגע לבדיקת השמאי; לגובה הנזק; להיות האותיות בהסכם "אותיות קטנות"; שלכל היותר תקופת השכירות עמדה על חודש ימים; שלחילופין, אין לגבות ממנה אלא את ההשתתפות העצמית בסך 300$ הנזכרת בסעיף 8א' להסכם. בסיכומיה טוענת הנתבעת שבעצם מתן הסכמת התובעת להחליף נהג, מבלי ליידע אותה על כך, פקע ההסכם עימה והיא שוחררה מכל התחייבות. לגבי העילה הנזיקית שנזכרה בסיכומי התובעת (התרשלות באי מתן הודעה בדבר ניתוק הקשר עם עמר), טענה הנתבעת שמדובר בהרחבת חזית אסורה ובכל מקרה דבר זה לא הוביל לנזק שנגרם.

טענות הנתבע