פרי יוסף נ' דביר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 2.2.2010 בהיעדר התייצבות התובע לדיון.

על קוצו של יוד, נפתחה התביעה העיקרית בתיק הוצל"פ שמספרו 01-61013-09-9 שפתח התובע כנגד הנתבע לביצוע שיק בסך 5800 ₪. בין הצדדים נתגלע סכסוך באשר למטרת השיק.

לגרסת הנתבע נמסר השיק בתמורה מראש לשני חודשי שכירות בדירת התובע שבסופו של דבר לא הושכרה לו.

מנגד טוען התובע כי השיק נמסר לו כעירבון למקרה בו יופר זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים בטרם נכרת חוזה שכירות. לכך השיב הנתבע כי התובע הוסיף דרישות מכבידות לתנאי השכירות שלא עלו בקנה אחד עם זכרון הדברים ועל רקע זה לא חתם על הסכם השכירות.

טענת המבקש בבקשה זו, כי לא התייצב לדיון מיום 2.2.2010 בשל מחלה אשר פקדה אותו והקשתה על תפקודו. – אישור רפואי לעניין זה צורף לבקשה לביטול פסק דין!.

לטענת המשיב, לא הודיע לו המבקש על המחלה , גם לא לביהמ"ש. כמו כן לא המציא לו את תצהיר עדותו הראשית כפי שהצטווה לעשות ועיקר עיקרים – אין כל בסיס לתביעה.

דיון

אין חולק כי המבקש לא צרף תצהיר לבקשתו על אף שבקשה לביטול פסק דין צריכה להיתמך בתצהיר. ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית ע"מ 374:

"במקרים נדירים בלבד יעתר בית המשפט לבקשת ביטול בהיעדר תצהיר."

בהקשר זה, יפים דברי בית המשפט בע"א 759/76 פז נ' נוימן פ"ד לא(2) 169, 179 – 180:

"נכון הוא אמנם, שאין בית-משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעיתים קרובות יתייחס לכן בליבראליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. אולם, ... אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה – מקיימן, אינו רוצה – אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרן סתם אין הוא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה, כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן"".

כמו כן, טוב היה עושה המבקש לו היה מגיש לביהמ"ש את אישור המחלה יום קודם לדיון, ביום בו נפל למשכב כך היה חוסך את טרחת הצד השני ואת זמנו היקר של בית המשפט.

עם זאת, לאחר שנוכחתי מאישור המחלה שאכן חלה המבקש ומתוך הזהירות הרבה שנוקט בית המשפט מנעילת שעריו בפני בעל-דין בגין התנהלות דיונית חסרת תום-לב (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577), מוצאת לנכון להיעתר לבקשה לביטול פסק דין מהנימוקים שאפרט להלן.

כאמור .,שעה שפסק הדין שניתן אינו פגום לביהמ"ש הסמכות לבטל מתוך שיקול דעתו תוך הצבת שני מבחנים: סיבת מחדל המבקש להתייצב וסיכוי הצלחת תביעתו.

לשאלה הראשונה, דרישת הנימוק מהמבקש ביטול פסק דין לאור מחדלו אינה גבוהה כך שהמבקש צריך להסביר ולו בדוחק את הסיבות למחדלו. ברע"א 88/72 אברהם אורן נ דניאל מיכאל, פ"מ כו(1) 772. -אכן נוכחתי מאישור המחלה שהציג התובע כי יש ממש בטענתו באשר למצבו הבריאותי ביום הדיון. ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' שסה לופוביץ פ'ד מז(4) 140.

באשר לשאלה השנייה סיכוי הצלחת תביעתו, המבקש טען טענה סתמית כי סיכוייו להצלחה טובים אך לא פירט דבר בגוף הבקשה בעניין התביעה העיקרית. אלא כידוע בשלב הדיון בבקשה לביטול פסק דין אין צורך להוכיח כי התביעה איתנה ובטוחה ודי בכך שהתביעה אפשרית.

מבלי להכריע בשלב זה בתביעה העיקרית, מתצהיר עדותו הראשית, ניתן ללמוד כי סיכוי התובע-המבקש אפשריים לאור זיכרון הדברים מיום 11.2.2009 אשר נחתם בין הצדדים ולפיו: ".. כנגד סכום של 1000 $ ערבון עד לחתימת החוזה... הפרת חוזה זכרון דברים זה יחייב את השוכר ו/או המשכיר בסכום הנ"ל.." לגישת התובע נמסרה ההמחאה כעירבון לשמירת הנכס לנתבע משוכרים אחרים ועל כך הוסכם בזכרון הדברים. משלא הושכר לבסוף הנכס לנתבע עליו לשאת בתשלום.

לסיום אציין כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסודית. בע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, (פס' 16 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס) (21.5.2007) נקבע:

"זכות הגישה לערכאות שיפוטיות הינה זכות בסיסית ויסודית. חשיבותה הרבה של זכות זו נגזרת מן הצורך להבטיח, כי מי שסבור שזכאי הוא לסעד משפטי יוכל להביא את עניינו בפני ערכאות שיפוטיות, על מנת שאלו תכרענה בדבר. בהיעדר אפשרות לפנות לבית המשפט, לא יוכל אדם לזכות בסעד בגין פגיעה באיזו מזכויותיו המהותיות, וממילא לא תהא משמעות אפקטיבית לזכויות אלו".