פרחן ואח' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006.

רקע והשתלשלות ההליך

ביום 27.4.17 הגישו המבקשים, רפאל פרחן (להלן: "מבקש 1"), משה מנחם וזיו דיין (להלן: "מבקשים 2 ו-3", המבקשים"), בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, שירביט חברה לביטוח בע"מ ואיי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "משיבה 1","משיבה 2","משיבה 3", "המשיבות"), בגין גבייה ביתר, בניגוד לדין, של ריבית (דמי אשראי) בקשר עם פריסת הפרמיה השנתית לתשלומים, תוך הטעיית המבקשים והפרה של הדין.

תמצית בקשת האישור בנוגע למשיבה 3- המבקשים הם אזרחי ותושבי מדינת ישראל. המשיבה, חברה בעירבון מוגבל, בעלות רישיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), ומנהלת בפועל חברת ביטוח בישראל. מבקשים 2 ו-3 תובעים את משיבה 3.

מבקש 2 התקשר עם משיבה 3 בפוליסות לביטוח דירה כדלקמן:

1. פוליסה לתקופת הביטוח שהייתה מיום 31.10.14 ועד ליום 31.10.15. נקבעה פרמיה שנתית בסך של 678 ₪.

   1. פוליסה לתקופת הביטוח שהייתה מיום 1.11.15 ועד ליום 31.10.16. נקבעה פרמיה שנתית בסך של 743 ₪.

   2. פוליסה לתקופת הביטוח שהייתה מיום 1.11.16 ועד ליום 31.10.17. נקבעה פרמיה שנתית בסך של 768 ₪.

      ביחס לשלושת הפוליסות, מבקש 2 ביקש לשלם את הפרמיה ב-12 תשלומים חודשיים באמצעות כרטיס אשראי. משיבה 3 חייבה את מבקש 2 בריבית בסך של 17 ₪, 19 ₪ ושוב 19 ₪ בגין הפוליסות האמורות בהתאמה, כך שסכומי התשלום הכולל היו 695 ₪, 762 ₪ ו- 787 ₪ בהתאמה. לפי הצהרתה של משיבה 3 שיעור הריבית היה 2.5% "המהווים 4.6% ריבית שנתית". בפועל כפי שנראה שיעור הריבית היה גבוה בהרבה.