פרחי נ' עיריית תל אביב יפו

החלטה

1. המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה ובקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. עניינה של הבקשה היה בגבייה בלתי חוקית של ריבית והפרשי הצמדה על ידי המשיבה באותם מקרים בהם היום האחרון לתשלום חובה חל בימי מנוחה, פגרה או שבתון, ואילו בפועל התשלום מבוצע ביום שאחרי המועד הנ"ל.

2. המשיבה הודיעה על חדילת גבייה ביחס לתשלומי חובה שונים בהתאם לס' 9ב' לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"). לכן, הבקשה ביחס לאותם תשלומי חובה נדחתה. נותרה בין הצדדים מחלוקת אחת, ביחס לתשלומי קנסות. המשיבה טענה כי לא ניתן לכלול תשלומי קנסות במסגרת בקשת האישור. בסיכומים שהוגשו מטעמה בהקשר זה, היא טענה כי נושא הבקשה היה תשלום הפרשי הצמדה וריבית, בעוד שקנסות אינם נושאים הפרשי הצמדה וריבית, אלא תוספת פיגור.

3. לגישת המשיבה, יש לדחות את הבקשה ביחס לקנסות גם משום שהמבקש עצמו אינו בעל עילת תביעה אישית בכול הנוגע לתשלום קנסות – הוא אינו טוען בבקשתו כי הוא עצמו שילם קנס שהוטל עליו מייד לאחר המועד האחרון לתשלום שחל ביום מנוחה. עוד נטען כי המבקש אף לא בדק כלל, טרם הגשת הבקשה, איך נוהגת המשיבה ביחס לקנסות המשולמים באיחור, ולא הוכיח לכן כל תשתית ראיתיית שהיא. הודעת המשיבה לבית המשפט בהקשר זה במסגרת ההליך, שניתנה בהתאם להמלצת בית המשפט, אינה יכולה לרפא את הפגם האמור.

עוד ציינה המשיבה כי אין להתיר למבקש לצרף חומר נוסף תוך כדי ההליך, שלא צורף מלכתחילה עם הגשת הבקשה. המבקש צריך היה להוכיח תשתית ראייתית ביחס לתשלום קנסות, וכן עילת תביעה אישית שלו בהקשר זה. הוא לא עשה כן, ואף לא הפנה להוראת החוק מכוחה נגבים קנסות על ידי המשיבה. לכן, לגישת המשיבה, דין הבקשה להידחות ככל שהיא נוגעת לנושא הקנסות.

4. המבקש טען במסגרת סיכומיו כי בהודעת החדילה של המשיבה, היא ציינה כי קנסות אינם נושאים הפרשי הצמדה וריבית, ולכן טענה בלבד היא הטענה שיש לבחון אותה ביחס לנושא הכללת הקנסות בבקשת האישור. המבקש ציין כי עמדת המשיבה היא כי מי שהוטלה עליו תוספת תשלום שכן הוא שילם את הקנס יום לאחר המועד האחרון שחל לתשלום שחל ביום מנוחה – רשאי לפנות למשיבה טלפונית, ולשלם את הקנס בערכו המקורי. אולם, המבקש טוען כי אין זה סביר להטיל אחריות על האזרח לפנות למשיבה, מה עוד שמקבלי הקנסות אינם מודעים לזכותם לפנות באופן זה ולהביא לביטול תוספת הפיגורים.

6.המבקש הוסיף והתייחס ליתר טענות המשיבה. באשר לטענה לפיה הקנסות אינם נושאים הפרשי הצמדה וריבית, הוא טען כי מדובר בטענה מלאכותית. לגישתו, העיקרון של הארכה אוטומטית של התקופה כאשר היום האחרון לתשלום הוא יום מנוחה, חל גם ביחס לקנסות. המבקש כפר בכך כי הוא לא בחן איך נוהגת המשיבה ביחס לתשלום קנסות. לטענתו, הוא הניח כי הכשל אותו הוא איתר לגבי ארנונה חל גם ביחס לקנסות, מה שהובהר בסופו של דבר כנכון. המבקש אף כפר בטענה לפיה אין לו עילת תביעה אישית בנוגע לקנסות.

המבקש ציין כי ענין הקנסות אף נכלל מפורשות בבקשת האישור. לגישת המבקש, המונח ריבית הוא מונח רחב ויכול לכלול גם את המונח "תוספת פיגורים". לכן התביעה מתייחסת וכוללת את תוספת הפיגורים המשולמת במקרה של איחור בתשלום קנס.

7.המבקש טען כי נושא הקנסות כלול בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, משום שמדובר ב"תשלום חובה אחר", ועל כל פנים עניינה של הבקשה הוא לא הקנס אלא רק תוספת הפיגורים לקנס. יוער כי המשיבה לא חזרה בסיכומיה על טענותיה בהקשר זה.

דיון

8.כעולה מטענות הצדדים בסיכומים מטעמם, עולה כי המחלוקת ביניהם מתייחסת לשני נושאים עיקריים – הראשון הוא עילת התביעה האישית של המבקש בנושא קנסות; והשני – אופן ניסוח בקשת האישור בכלל, ובפרט במקרה דנן – בהתייחס לתשלום תוספות פיגורים בגין קנסות. נושאים אלה יידונו להלן.

עילת התביעה האישית של המבקש

9.כידוע, החוק קבע כי תובענה ייצוגית יכולה להיות מוגשת רק על ידי "אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כמפורט בס' 3(א), המעוררת שאלות עובדיות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם, בשם אותה קבוצה" (ס' 4(א) לחוק).

כלומר המבקש – התובע הייצוגי, חייב להיות בעל עילת תביעה עצמאית משלו, כתנאי לכך שהוא יוכל להגיש תביעה ייצוגית בשם הקבוצה כולה.

יחד עם זאת, מהאמור לעיל לא עולה בהכרח כי עילת התביעה של המבקש צריכה להיות זהה לחלוטין לזו של יתר חברי הקבוצה. המסקנה הזו עולה מניסוחו של ס' 4(א) לחוק שצוטט לעיל. הסעיף מדבר על קבוצה החולקת שאלות משותפות מהותיות של עובדה או משפט. הקבוצה לא אמורה לחלוק בהכרח את כל השאלות העובדתיות והמשפטיות. כלומר, תיתכן קבוצה שחלק מהשאלות של עובדה או משפט אינן משותפות לגביה.

10.מסקנה זו מתחזקת נוכח האפשרות שהמחוקק מתייחס אליה בחוק של הגדרת "תת קבוצות" במסגרת הקבוצה שבשמה מוגשת התביעה הייצוגית (ר' למשל ס' 14(1) לחוק בו נקבע כי במסגרת בקשת האישור בית המשפט יגדיר את הקבוצה בשמה מוגשת התביעה הייצוגית, וכן תת קבוצה אם ישנה). קיומן האפשרי של תת קבוצות - שעניינן שונה במידה כזו או אחרת זו מזו, מעיד על כך כי מבקש האישור אינו חייב להיות בהכרח בעל עילת תביעה אישית הזהה בהתייחס לכלל מרכיביה לעילת התביעה של יתר חברי תת הקבוצות האחרות.

11.לכן, בקשה לאישור תביעה ייצוגית יכולה לכרוך מספר תת קבוצות, שכולן יחד חולקות שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט, וישנם הבדלים בין כל אחת מתת הקבוצות לבין הקבוצות האחרות. המבקש המסוים עשוי להיות "חבר" רק באחת מתת הקבוצות ולא באחרות, מה שאינו שולל ממנו את האפשרות לייצג את הקבוצה כולה, למרות שאין לו עילת תביעה שהיתה מאפשרת לו להיות חבר בתת הקבוצות האחרות.

אינני מקבלת אם כן את טענת המשיבה לפיה אין מקום לקבלת עמדת המבקש לגבי תשלום קנסות, רק משום שהמבקש עצמו לא שילם קנס למשיבה – ואינו טוען כי שילם קנס כזה.

ניסוח הבקשה ביחס לקנסות

12.בס' 6 לבקשת האישור הגדיר הבמקש את תשלומי החובה שאליהם מתייחסת בקשתו – "תשלומי חובה שונים, כגון ארנונה, אגרות, היטלים וקנסות". יחד עם זאת, בס' 27 לבקשה, בפרק "סיכום ובקשת סעדים" בקש המבקש בס"ק ד' כי בית המשפט יצהיר כי "המשיבה איננה רשאית להמשיך ולחייב בריבית והפרשי הצמדה במקרה בו המועד האחרון לתשלום החובה חל בימי מנוחה, פגרה או שבתון, ואילו התשלום מבוצע בפועל ביום שלאחר המועד הנ"ל". העולה מהאמור בשני הסעיפים הללו הוא כי הבקשה התייחסה לתשלום של הפרשי הצמדה וריבית בהקשרים שונים ובין היתר בהקשר של תשלום קנסות.