פרח חוסין(המנוח) נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה הגנת "פעולה מלחמתית", ע"פ הוראת ס"ק5 (א( לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - .1952 הוחלט לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים.

2.התביעה הינה תביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף, אשר הוגשה ע"י עזבונה ויורשיה של המנוחה פאטמה פרח חוסין ז"ל, תושבת העיר עזה, אשר נהרגה, לטענת התובעים, כתוצאה מירי של חיילי צה"ל. התביעה הוגשה בבית המשפט השלום בחיפה, והועברה לבית משפט זה, בהתאם להחלטת כב' השופטת א. פריאל מיום 23.10.12.

3.בכתב התביעה, תואר האירוע כדלקמן: "ביום 15/10/04 בשעה 17:05 או בסמוך לכך, עת שהתה המנוחה בביתה... אז כוחות צה"ל ירו לעבר הבית, כתוצאה מכך נפגעה המנוחה דבר שגרם להריגתה על המקום".

בתצהירי העדויות הראשיות של עדי התביעה, תואר האירוע, בנוסח אחיד, כדלקמן: " הנני להצהיר בזאת כי במהלך פלישת צה"ל לצפון עזה בחודש אוקטובר 2004, צה"ל השתלט על הבית שלנו המורכב מ-3 קומות, למשך שלושה ימים, החל מיום שלישי 12/10/04 ועד ליום חמישי 14/10/04 ובשעות הלילה הוא עזב את הבית.

הנני להצהיר בזאת כי במהלך ההשתלטות על הבית, החיילים הכניסו את כל המשפחה לחדר אחד והם הפכו את הבית למוצב צבאי.

ביום 15/10/04, צה"ל יצא מצפון עזה ובזמן יציאות כוחות צה"ל משם הם התחילו בירי מסיבי ואקראי גם ע"י החיילים והטנקים וגם מהאויר.

הנני להצהיר בזאת כי באותו יום 15/10/04 בסמוך לשעה 17:05 בערב או סמוך לכך ישבתי אני, אבי , אמי, סבתא המנוחה פאטמה ו-7 מהאחים שלי והם, פאטמה, אחמד, אריג, רים, מוחמד, כפאיה, ומחמוד מסביב לאוכל לסעוד בחדר הצפוני של הבית, ממתינים לשמיעת "אלאדאן" כדי לשבור את הצום ונתחיל לאכול, אז פתאום שמענו קול של ירי מסיבי וגם יריות על קירות הבית הצפוניים".

4.המבקשת טענה בבקשתה, כי המעשה בגינו נפגעה המנוחה לטענת התובעים, בא בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".

הנתבעת טענה, כי היא פטורה מאחריות בנזיקין, בגין המעשה המיוחס לה בכתב התביעה, מכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על – ידי פעולה מלחמתית של צבא – הגנה לישראל".

5.התובעים טענו בתשובתם לבקשה, בין היתר, כי הירי ממנו נפגעה המנוחה לא היה מוצדק, וכי החיילים אשר ירו על הבית, לא היו נתונים בסכנה. בהתייחס לפסיקה עליה נשענה הבקשה, נטען, כי אינה מצדיקה קבלת הבקשה בענייניו, שכן פסקי הדין המוזכרים בבקשה, התייחסו "... לארועים שהתרחשו ו/או בוצעו מכלי נשק בעלי אופי מלחמתי כגון טילים או פגזים...".

6.אין ספק, כי הכל, לרבות בית המשפט מצטערים צער עמוק על מות המנוחה, ועל כאבם וסבל של בני המשפחה.

7.עם זאת, ההכרעה בשאלת החבות בנזיקין, אינה יכולה להעשות, אלא בגדר הוראות הדין הרלוונטיות, ובענייננו – הוראות חוק הנזיקים האזרחיים, הפוטר כאמור את הנתבעת מאחיות, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית".

8.עדי התביעה כולם, מתארים התרחשות אשר נמשכה שלושה ימים, במהלכה פלשו כוחות צה"ל לצפון רצועת עזה, כאשר בין היתר, השתלטו על בית המנוחה והפכו אותו למוצב צבאי, ובצאתם מן השטח החלו "... בירי מסיבי ואקראי גם ע"י החיילים והטנקים וגם מהאויר".

העדים מתארים אפוא, מבצע צבאי, במסגרתו נכבש למעשה, חלקה הצפוני של רצועת עזה, ואשר הסתיים ביציאת הכוחות מן השטח, תוך ירי מסיבי מכלי נשק שונים, לרבות טנקים ומטוסים.

סבורני, כי ירי (מסיבי) כמתואר, במסגרת מבצע ממושך ונרחב כאמור, אינו יכול להתפש, אלא כ"פעולה מלחמתית", גם ע"פ הפרשנות המצומצמת ביותר, של הגדרת המונח בהוראת החוק הרלוונטית שצוטטה לעיל.

סבורני גם, כי פסקי הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, עליהם נשענה הנתבעת, תומכים במסקנה האמורה, ואיני מוצא מקום לאבחן ענייננו, בשל סוג הנשק ששימש לירי, כנטען בתשובה.

טענות התובעים, לפיהן הירי לא היה מוצדק בנסיבות, אין בהן להוביל לדחיית הבקשה, באשר שאלות חוקיות המעשה, על פי המשפט הבינלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות, משאלת היות המעשה בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון ואח' (ניתן ביום 3.1.12), בס' 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה].

מכאן שיש לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף.

9.אשר לשאלת החיוב בהוצאות הנתבעת בגין התביעה, הרי על אף הצער העמוק על מות המנוחה ז"ל, וסבלה של המשפחה, הרי שיש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות משפט, בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחה בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת"א (מח' ב"ש) 5193-08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.12). לכך יש להוסיף, כי כפי ששמענו מב"כ התובעים בהליך אחר, הרי שבמקרים רבים, ממומנות הערובות המוטלות על תובעים, בהליכים דומים (משמשות לעיתים לתשלום הוצאות הנתבעת), ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, אשר אף מעסיק את ב"כ התובעים. בנסיבות העניין, וכאשר הדיון בתביעה מסתיים, ללא צורך בשמיעת ראיות, יעמוד סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת על 10,000 ₪.