פרוספר ואח' נ' גולדברג

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הרשם אבי זמיר מיום 27/8/2008 בה נדחתה בקשתם של המערערים להאריך מועד להגשת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת רחל עורקבי מיום 14/4/04, שפסיקתא לגביו ניתנה ביום 18/4/2004.

עיקר טענתם של המערערים הוא כי לא ידעו על מתן פסק הדין, אלא לאחר שהחלו בהליכי הוצאה לפועל נגדם. או אז, ביום 27/11/2007, הגישו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" ומשזו נדחתה, הגישו ביום 17/1/2008 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

בהחלטתו של הרשם קבע הרשם מפורשות כי אין מחלוקת שהמערערים היו מודעים לפסק הדין מיום 14/4/04 במסגרתו חוייבו בתשלום הסכומים האמורים.

לא זו בלבד שהמדובר בקביעה עובדתית שאין בית משפט שלערעור מתערב בה, הרי שברור מאליו הוא כי לכל המאוחר משעה שהחלו בהליכי הוצל"פ נגדם, ידעו הם על מתן פסק הדין.

טענה נוספת אותה העלו המערערים היתה כי המועד לערעור החל למעשה מעת שנחתמה הפסיקתא, שכן מפסק הדין שנתנה השופטת קמא, לא ניתן היה להסיק מהו סכום החיוב.

דומה שהדיון בשאלה זו מתייתר, משום שהפסיקתא ניתנה 4 ימים בלבד לאחר מתן פסק הדין, ובין כה ובין כה, המועד להגשת הערעור גם אם החל להימנות מיום חתימת הפסיקתא, חלף ועבר זה מכבר.

מכל מקום, לעניין זה קבע הרשם, כי פסק דינה של השופטת קמא היה ברור והמועד החל להימנות מעת מתן פסק הדין. גם זו קביעה עובדתית שאין להתערב בה.

אין צורך לחזור על ההלכה כי כדי להאריך מועד הקבוע בדין, יש צורך בהוכחת טעם מיוחד להארכתו, כמו גם להראות כי המשיב יכול היה לצפות כי יוגש ערעור.

לא הצלחתי להבין מהו אותו טעם מיוחד עליו מסתמכים המערערים. אם כוונתם היא כי חיובים על פי פסק הדין לא היה ברור, הרי שבוודאי ובוודאי שהפסיקתא היתה ברורה להם והמועד החל להימנות מאותו תאריך. הם טוענים כי דבר הפסיקתא נודע להם רק עם התחלת הליכי ההוצל"פ ובכך למעשה גם לשיטתם, החל להימנות המועד להגשת הערעור. הם לא הגישו ערעור במועד אלא פנו ללשכת ההוצל"פ בטענת "פרעתי". רק משנדחתה טענתם, פנו הם לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

התנהלות בלתי נכונה זו אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד, שהרי היא גם פוגעת בציפיית הצד שכנגד בדבר תום ההליכים נגדם. עצם הפנייה בטענת פרעתי, מצביעה על השלמה עם החיוב שבפסק הדין שלגביו טוען החייב כי פרע את חובו.

משלא הוכח כל טעם מיוחד, ומשלא הוכח כי המשיבים יכולים היו לצפות כי בדעת המערערים לערער על פסק הדין, יש לדחות את הערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערים בתשלום הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום כ"ה אדר תש"ע, 11/03/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

החלטה

ביצוע פסק הדין לעניין תשלום ההוצאות, יעוכב למשך 10 ימים.

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תש"ע, 11/03/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

הוקלד על ידי: עידית סלמונוביץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: