פרומקין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפק' התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1991 ולביטול הודעת איסור שימוש לרכב שהוגשה לפי סעיף 57ב לפק' התעבורה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות מכוח סירוב למסור דגימת נשיפה.

האירוע היה ביום 6.8.11 בשעה 02:45. באותו מועד נעצר המבקש. מפיו נדף ריח אלכוהול והוא הודה כי שתה בירה בשעה 22:30 ובבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות. למבקש בוצעו מספר בדיקות נשיפה החל מהשעה 03:07 ולפי פלטי הנשיפה, הנשיפות נפסלו עקב נפח נשיפה לא מספיק או עקב נשיפה אסורה.

לפי חומר הראיות, המבקש טען במועד ביצוע הבדיקה כי הוא אינו מסוגל לנשוף אויר בכמות גדולה יותר מהאויר שנשף ולכן לא הצליח בבדיקה. במהלך התחקור שנערך לאחר כשלון בדיקת הנשיפה, טען המבקש כי הוא מבקש לעשות בדיקת דם, כאשר התחקור החל בשעה 03:45. במעמד השימוע שנערך בשעה 03:40 טען המבקש כי הוא חולה אסטמה ולכן לא הצליח בנשיפה.

ב"כ המבקש טען כי המבקש חולה אסטמה והגיש מסמכים רפואיים בעניין זה. לטענתו, אין לומר כי המבקש סירב למסור דגימת נשיפה, אלא ניסה לנשוף אך לא הצליח עקב מצבו הרפואי.

כי בנסיבות מקרה זה, בהן המבקש עתר לבדיקת דם וטען כי הוא סובל מבעיה רפואית, היה מוטל על השוטר להיענות לבקשה או לחילופין לנמק מדוע מסרב להיעתר לה. לעניין זה, מסתמך ב"כ המבקש על הנוהל המשטרתי הקובע כי שוטר רשאי לדרוש מנהג החשוד כשיכור נטילת דגימת דם בנסיבות בהן החשוד ביקש מיוזמתו כי תבוצע לגביו בדיקת דם.

ב"כ המבקש הפנה גם לפס"ד עפ"ת 37606-11-10 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, שם קבע כב' הש' סטולר כי:

"למערער הייתה אפוא צפיה מוצדקת, שהשוטר יפעל בהתאם להנחיות ר' מחלקת התנועה לפיהן הכלל הוא שיש לעשות שימוש במכשיר הינשוף אך יחד עם זאת השוטר המפעיל רשאי לדרוש מנהג נטילת דם לבדיקה. כאשר הנהג מבקש שיעשו לו בדיקת דם לגילוי ריכוז האלכוהול בדמו, היה על השוטר המפעיל לשקול ביצוע בדיקה כאמור. מהראיות שהיו בפני בית משפט קמא עולה, כי למרות בקשתו של המערער לעבור בדיקת דם, חלף בדיקת הינשוף, הדבר כלל לא נשקל. מכל מקום לא ניתנו על ידי אנשי המשטרה כל נימוק ענייני מדוע החליט שלא להיענות לבקשת המערער."

ב"כ המשיבה טענה כי אין לקבל את הבקשה היות וחומר הראיות מצביע כי המבקש היה נתון תחת השפעת אלכוהול בניגוד לתקנה 26(2) לתק' התעבורה ודי בכך כדי להותיר את הפסילה על כנה.

היא הצביעה על הודעתו של המבקש, לפיה שתה 1/2 ליטר בירה, ריח האלכוהול שנדף מפיו, התנהגותו העליזה והאינדיקציה לשכרות שנמצאה על פי בדיקת הנשיפון.

עוד הוסיפה כי במקרה דנן השוטר התרשם כי המבקש הכשיל באופן מכוון את בדיקת הנשיפה על ידי כך שהפסיק לנשוף באופן יזום.

מבחני הביצוע הכלולים בבדיקת המאפיינים היו תקינים, אך לא ניתן לומר כי לא נמצאו כל סימנים לביסוס הטענה כי המבקש היה נתון תחת השפעת אלכוהול.

עם זאת, אני סבורה כי לכאורה היה מוטל על אנשי המשטרה להתחשב בטענתו של המבקש כי הוא לא הצליח בבדיקה עקב בעיה רפואית, בפרט שבעת התחקור טען המבקש כי הוא השתמש במשאף בשעה 22:30. ייתכן כי העובדה שאנשי המשטרה לא נענו לבקשתו של המבקש כי תיערך לו בדיקת דם, היה בה כדי למנוע מהמבקש להוכיח כי בפועל הוא אינו שיכור.

בבוא היום יוחלט אם יש מקום להרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות או בנהיגה תחת השפעת אלכוהול אך בשלב הנוכחי יש לתת משקל לטענה כי המבקש סובל ממחלת האסטמה ולכן לא הצליח בבדיקת הנשיפה והוא ביקש כי במקומה תיערך לו בדיקת דם.

בנוסף, עברו התעבורתי של המבקש תקין וכולל 2 הרשעות בלבד, שהאחרונה שבהן הינה משנת 2002.

לפיכך, אני מורה על ביטול הפסילה המנהלית וביטול הודעת איסור השימוש לרכב.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר ובפקס.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"א, 16 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: