פרומצוק נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ועדת רשות לעניין תקנה 17 לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות עבודה), תשט"ז-1956, בהחלטה מיום 26.7.11 החליטה שלא להפעיל את תקנה 15 בעניינו של התובע.

התובע יליד 1951, עבד כאינסטלטור בחברת רוני גל בע"מ ונפגע בתאונת עבודה בכתפו השמאלית ביום 03.09.06.

2.לתובע נקבעה דרגת נכות בשיעור של 30% נכות בוועדה רפואית שהתכנסה ביום 23.7.07 ועדה זו הפעילה את המלצת ועדת הרשות מיום 17.7.07 והפעילה את תקנה 15 כי ועדת הרשות קבעה: "התובע לא חזר לעבודתו, המעביד פשט את הרגל ולאור אופי עבודתו יתקשה לחזור לעבודתו. . ."

3.הוועדה נשוא תובענה זו התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 37881-06-10 מיום 21.2.11 בו קבע השופט סופר בסעיף 16 לפסק הדין:-

"לפי הקבוע בתקנה 15א' לתקנות, הועדה רשאית להפעיל את תקנה 15 "בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע". כמפורט לעיל, ועדת הרשות לא לקחה בחשבון את גילו של התובע במסגרת שיקוליה. על כן, סבורים אנו כי יש להחזיר את הדיון לועדת הרשות שתדון מחדש בעניינו של התובע, תבחן מהותית את הירידה בהכנסותיו ותנמק החלטתה, הן באשר למבחן המקצוע והן באשר למבחן הגיל."

4.הוועדה קבעה שהתובע חזר לעיסוקו ולמרות גילו הוא השתלב חזרה במעגל העבודה ובפרט במקצועו ועל כן אין לכך כל השפעה על הפעלת התקנה. החלטת הוועדה התייחסה לתקופה שהחל מיום 1.1.10.

להלן החלטת הוועדה:-

"התיק נבדק בשנית ע"י ועדת רשות לאחר הופעת עו"ד שני חזן בפני הועדה. מבדיקה נוספת של הכנסות קיימת ירידה של 16%(לאחר נטרול רכיבים כגון: הבראה ופדיון חופשה). הועדה סבורה כי לאור העובדה שלא קיימת "ירידה ניכרת" בהכנסות כמחויב לפי הוראת התקנה וכן לאור העובדה שחזר לעיסוקו, הועדה משאירה בעינה את החלטתה מיום 03.02.10. לעניין סוגיית הגיל- הועדה סבורה כי למרות גילו התובע השתלב חזרה במעגל העבודה ובפרט במקצועו ולכן אין לכך כל השפעה לצורך הפעלת התקנה".

5.תובענה זו מתייחסת לתקופה מיום 1.1.10 ועד ליום 26.3.12, מאחר שבקשה חדשה שהגיש התובע ביום 27.3.12 לפי תקנה 17 להגדלת נכותו עקב ירידת הכנסות נתקבלה על ידי הנתבע.

6.התובע טוען כי לא היה מקום לשלול את תוספת הקצבה בעניינו והוא מבקש להורות על השבת קביעת דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית ולהמשיך לשלם את קצבת נכותו לפי 30%.

לטענתו עבודתו היום שונה מבעבר והוא משתכר פחות. הוא לא חזר לעיסוקו הקודם ולא למקום עבודתו, ובעקבות הנכות והפציעה קיימת ירידה ניכרת בהכנסותיו. לטענתו ועדת הרשות קבעה קריטריונים נוקשים, מספריים, אשר אותם מפעילים כלפי כלל המבוטחים, על פי אותם קריטריונים החליט, כי ירידה של פחות מ-20% אינה מצדיקה הפעלת תקנה 15.

לדעתו של התובע יש לבחון את הירידה בהכנסותיו לעניין הגמלה על פי מבחן הירידה בהכנסות הסובייקטיבי, לכן הירידה בהכנסותיו היא משמעותית ויש לראות בה כירידה ניכרת. לטענתו החלטת הרשות נגועה בפגם של אי סבירות, אי חוקיות, פרשנות בלתי מידתית ובלתי סבירה ובחישוב הירידה בהכנסה הממוצעת יש להצמיד את הסכומים למדד המחירים לצרכן ולא כפי שהצמיד הנתבע למדד השכר הממוצע במשק.

7.הנתבע טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, התובע חזר לעבודה בתחום עיסוקו והסיבה שלא חזר למקום עבודתו הקודם היא שהמעביד פשט רגל. לטענת הנתבע תקנה 17 מופעלת כלפי המבוטחים באופן אחיד וכך גם נהגה בעניין התובע.

הנתבע טוען שאין לחשב באופן שונה את ה"ירידה הניכרת" בהכנסות באופן שתבחן כל מבוטח ומבוטח על פי סך הוצאותיו. רק ירידה בשיעור של 20% ומעלה בשכר תחשב כ"ירידה ניכרת".

בעניין השכר טוען הנתבע שיש לבחון את השינויים בהתאם למדד שמשקף את תנודות השכר במשק, כלומר מדד השכר הממוצע במשק ולא מדד המחירים לצרכן.

8.תקנה 15 ו- 17 לתקנות קובעות:-

"15.(א)הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב)הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

(ג)(נמחקה).