פרוטוקול ופסק-דין בתיק א 1010/06

אבו זולאף:

הארוע היה בשנת 1976. התביעה שהיתה בת"א הוגשה יום לפני תום תקופת ההתיישנות. אם ביהמ"ש שואל אותי מדוע לא המשכתי בהליכים בביהמ"ש בת"א, אני משיב כי התובע היה מיוצג ע"י עו"ד אחר. היה כתב תביעה שהיה ארוך וקצת מסורבל. כשנכנסתי לייצוג אחרי 6 שנים ניסיתי לעשות סדר. תמיד היו בקשות מצד הנתבעות לסילוק על הסף. התיק זכה להרבה דיונים ובקשות לתיקון כתב התביעה ולסילוק התביעה על הסף. לבסוף, גם כב' הרשם ברוך במחוזי ת"א, שגם לא הצליח  להתקדם בתיק  והתיק נערם אצלו בקרטונים, היתה החלטה לתיקון כתב תביעה ושהוגש כתב תביעה מתוקן והיה תיקון אחרון בזמנו, טרם נכנסתי לייצוג,  וגם על סמך אותו כתב תביעה מתוקן לא היה ניתן להתקדם.

המסמכים הרלבנטיים לתביעה לא הוגשו ולא צורפו לכתב התביעה, אלא צורפו מאוחר יותר עפ"י בקשות התיקון.  לבסוף, ביהמ"ש בת"א החליט בעקבות הגשת מסמכים חדשים כאלה ואחרים, שלא מולאה ההחלטה שהוא נתן ואז החליט למחוק את תביעת התובע. לדעתי התרופה היחידה כדי שתובע לא ייפגע באופן קיצוני ולא ייסגרו שערי ביהמ"ש בפניו, להגיש כתב תביעה מסודר בהתבסס על אותה עילה ובאותה מסכת עובדתית ובאותן חוו"ד רפואיות, בלי להוסיף ולנצל את התקנות או הליכי ביהמ"ש המאפשרים לו להגיש כתב תביעתו ביום האחרון.

בהנחה שהתקופה שעברה בבימ"ש ת"א אינה באה במניין חישוב תקופת ההתיישנות. חוק ההתיישנות ברור בעניין זה ואני חושב שהוא לטובת התובע. מבחינת שיהוי בהליכים: - אי אפשר להאשים את התובע בשיהוי כלשהו או שהשיהוי יהווה עילה כלשהי לסילוק על הסף. הנתבעות לא שינו מצבן לרעה.

לא היה ויתור של התובע על כתב תביעתו. אלה שני הצדדים שיש לבחון.

הנזק שעלול להיגרם לתובע רב מאד. כיום יש תביעה ברורה, יש לתובע נזק גדול מאד. התביעה לא נדונה לגופו בשום הליך, לא התחילו לדון בה וזו לא היתה טעותו של התובע. יכול להיות שזו היתה טעות של בא כוחו. הנתבעים גם הכבידו. התביעה לא החלה בשום דיון. לא הוגשו חוו"ד בצד השני אלא רק מטעם התובע ויש לתת לתובע הזדמנות לנהל התביעה ולא לסגור שערי ביהמ"ש. המאזן בין גרימת הנזק לנתבעות זה בא לידי ביטוי במחיקת התביעה. נכון שהתובע לא שילם את ההוצאות האחרונות, אך לפני כן הוטלו עליו הוצאות כבדות.  הוא ישלם.

סבג:

חברי מציג הדברים בצורה מיתממת. במשך 5,6 שנים נוהל ההליך בבימ"ש ת"א תוך סחבת מצד התובע. במאזן בין הנזק שעשוי להיגרם לתובע אל מול הנזק שעשוי להיגרם לנת', הנזק שיגרם לנ' הוא כבד. מדובר על ארוע למעלה מ - 30 שנה שההליך הקודם הוגש בחלוף 25 שנה כאשר קשה היה לאתר המסמכים. מאז באנו  לישיבות חוזרות. הגשנו בקשות לסילוק כתב התביעה.

התובע מדבר על ארועים משנת 76'.  התביעה הקודמת 20/12/00 הוגשה יום אחד לפני שמלאו לתובע 25 שנה.

האם בנסיבות החריגות שבפנינו יש להתייחס להליך הקודם כמקפיא את תקופת ההתיישנות לאור כל השתלשלות הדברים, אנו סבורים שבנסיבות שבפנינו אין לתת לתובע ליהנות מפרי עוולתו ויש לסלק התביעה, שאחרת כל ההחלטות שניתנו בהליך הקודם, שתוחמות את מסגרת הדיון, נפרץ.

סבן-רוטמן:

ב"כ התובע מפיל את האחריות על העורכת הדין הישנה, 8 ח' לפני שביהמ"ש המחוזי בת"א מחק את ההליך. ביהמ"ש התחשב בעובדה שהיו חילופי פרקליטים ונתן לו שהות נוספת למלא החלטותיו. ב"כ החדש לא עשה זאת והוא העדיף להתעלם ושהתביעה תימחק, ולפתוח כתב תביעה חדש.

אבו זולאף:

זה לא היה כך. הם רצו שההליך יימחק.  הם הגישו בקשות כל הזמן לסילוק על הסף. הם סרבו לדון בתיק. מצאו מציאה של כתב תביעה שחוזר על עצמו. זו היתה מציאה לסילוק על הסף. יש להתמודד עם התביעה. לתובע נגרם נזק אדיר.

[הפסקה בדיון בתיק זה]

התובע:

הבנתי את הפשרה שסוכמה בין עורכי הדין ואני מסכים. אני היום מנהל קבוצת פועלים. קבוצת הפועלים הזו עושה עבודות בידוד צנרת. אנו עובדים בכל מקום בארץ. אני עובד אצל קבלן שקוראים לו י. שומלי.

עו"ד אבו זולאף + עו"ד גב' סבג + עו"ד סבן-רוטמן:

בעקבות דברים ששמענו בבית המשפט, ואחרי שהתייעצנו מחוץ לאולם המשפטים, הגענו לידי הסדר כדלקמן:

1.      מבלי להכיר בטענות התביעה ולפנים משורת הדין, הנתבעות ביחד תשלמנה לתובע סכום כולל של 34,000 (שלושים וארבעה אלף) ש"ח בחלוקה שווה בין הנתבעות. סכום זה כולל תביעות מיטיבים ומהווה סילוק מלא סופי, גמור והחלטי של כל טענות התביעה בתיק זה, לרבות תיק אזרחי מח' תל-אביב-יפו 3111/00.