פרוטוקול והחלטה בתיק עא 4281/07

שימשי:

פניתי לקיבוץ אחרי הדיון הקודם. הקיבוץ ניהל את הפרוצדורות שהוא מנהל והצענו הצעה והפערים הם די גדולים ולכן חזרנו לאותו מקום. 

בן חיים:

אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון ובהודעת הערעור.

לגבי טענות המשיב - אני מבקש להדגיש שחברי אימץ את קביעות בית המשפט קמא, שהסקתי עליהם בעיקרי הטיעון שלי. אני רוצה למקד את ההרכב בנסיבות הכלליות בתביעות שקרנית מגישה במקרים מעין אלה. קרנית מגיעה לאירוע אחרי שהוא הסתיים, זמן רב אחרי זה. אין לה שום מושג מה קרה באמת. ואז, כמובן, שהמעורבים יכולים לספר מה שמתחשק להם, ואיכשהוא תמיד הגירסה שאנו שומעים שאף אחד לא אשם.

בנסיבות האלה קובעת הפסיקה, ואפילו ההגיון הפשוט - שמספיק לי שאני מראה שרכב שלהם היה מעורב בתאונה שעה שלא היה לו כיסוי ביטוחי, כדי שהם יסבירו איך הנס הזה קרה, או למה הם לא אחראים לזה. כי לי אין מושג, אני לא יודע כלום. מה שהם אומרים אני חייב לקבל כי אני לא הייתי שם.

השופטת קמא, כשקיבלה את מה שקיבלה, בפסק הדין שלה עולה, שהיא חשבה שהנטל לאורך כל הדרך מוטל עליי, וזה עניין של קביעה משפטית. טרקטור שלהם היה מעורב בתאונה, לא היה לו כיסוי ביטוחי. הם היו יכולים להגיד גירסה הרבה יותר נוחה.

ברגע שהמחוקק אמר שברגע שבעל רכב מתיר את השימוש בו כשאין כיסוי ביטוחי, אז חלה עליו חבות, חוץ מהאפשרות שהיו דוחפים את הטרקטור כדי שהוא ייסע, מה בעל הרכב יכול היה לעשות? הם השאירו את הטרקטור בשטח פתוח ואפשרו גישה נוחה למפתח. גישה מופקרת לחלוטין. אנו היום נמצאים במצב שמי שמחזיק כלי רכב צריך לדאוג שאי אפשר יהיה להתניע אותו באופן אקראי. הם מספרים ש - 50 שנה לא קרתה תאונה או לא נגנב הטרקטור.

בחקירת הבן אדם אומר בעדותו שכל מי שרצה יכול היה לקחת את הטרקטור. מהראיות שהובאו אפשר היה להבין שאפשר היה לקחת את הטרקטור ולנסוע בו. מי שמפקיר כלי רכב בצורה כזו, חזקה שהרשה שימוש בו.

שימשי:

לעניין הגירסאות - נכון שהמצב העובדתי הוא כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא. קרנית שלחה את חוקריה מיד לאחר התאונה, בסמוך כששילמו את הכסף, היא תמללה את כל העובדים בשטח ואף אחד מהעובדים ולא מהקיבוץ לא הבין את ההקשרים בתיק הזה שהוא מורכב. אף אחד לא המציא גירסה ובית משפט קמא קיבל אותם.

זה מקרה של אי זהירות אך זו איננה משום מתן רשות לשימוש בטרקטור. כשיש רשות שימוש אומרים, שנניח שהמנוח היה משתמש בטרקטור באופן חוזר ונשנה ולא מנעו ממנו להשתמש. הקביעות העובדתיות שנאסר במפורש להשתמש בטרקטור. המנוח הבין את זה. כאשר המנוח היה צריך טרקטור במקרים חריגים הוא קיבל את זה עם מפעיל וכך גם נהגו בפועל.

לגבי הטענה שהמנוח היה רשאי להשתמש בטרקטור, היה אי זהירות אך לא מתן רשות להשתמש בטרקטור.

חברי אומר שהיה מותר לכל דחפין. נניח שבא אדם מכפר שכן לגנוב טרקטור והשטח הוא מגודר ופרטי וזה גם ברור לגמרי המקום הוא פרטי, והוא נכנס וגונב את הטרקטור, האם באותו מקרה היה פטור מהרשעה פלילית? לפי קרנית הוא פטור.

אני מסכים שהיתה אי זהירות, אבל גם ברשלנות אין משום מתן רשות שימוש. המטרה של הפלת"ד להטיל את הנזק על המבטחים והאבסורד הוא שאלמלא הפלת"ד הקיבוץ היה מכוסה על ידי הביטוח צד שלישי.

בסופו של דבר היה המנוח. נניח שהקיבוץ היה צריך לצפות למנוח ייכבה המחפרון, למנוח היה רשיון לכלים כבדים ולא היה שום נורה אדומה לחשוב שיש איזה שהוא סיכון לקחת את הטרקטור. חברי אומר שזה לא רלוונטי כי מישהו אחר גם יכול היה לבוא לקחת.

אני מפנה לשני פסקי דין יותר מאוחרים לעיקרי הטיעון: ת.א. 568/04 מחוזי חיפה אברהים מחמוד נ' אברהים אחמד שם נדחתה תביעת קרנית נגד הורים למרות שנקבע שהילדים נהגו להשתמש בטרקטורון למרות שההורים ידעו על כך ולא נקטו באמצעי זהירות כי בית המשפט קבע שההורים הזהירו את הילדים במפורש לא להשתמש בטרקטורון.

ת.א. 911/05 מחאמיד נ' מחמוד בבית משפט מחוזי בחיפה, שם נקבע שאב לא נתן לבנו רשות והאיסור של האב על הבן היה ברור וחד משמעי ולא ניתנו אמצעי זהירות.

ע"א 2785/06 קרנית נ' ויצמן דוד בית משפט מחוזי תל אביב לפני כמה ימים,שם נקבע כי המעסיק פטור מאחריות שלא הוכח שלא ניתן רשות ומשום שממילא שלא ידע ולא היה עליו לדעת שלעובד אין רשיון .