פרוטוקול והחלטה בתיק עא 137/08

גניהר :

השאלה בערעור העיקרי, אם נוכל להגישו היא: מי צריך לשאת בהוצאות אלה ומה גובה ההוצאות.  יש הרבה החלטות ביניים של השופט רניאל ורק פס"ד שנושא את הכותרת "החלטה".  אני איחרתי ביום אחד. 

כב' השופט רניאל נתן פס"ד שאני יכול לכאורה לשכנע את בימ"ש כאן שראוי לבקר אותו ע"י בימ"ש לערעורים.

לגופו של עניין יש לנו החלטה של הרשמת המלומדת שלא יכולה לעמוד במבחן שיפוטי משום שיש שם עמ' 1 שנושא את הכותרת דיון ויש בו קביעות לא נכונות. 

הסמכות השיפוטית מצווה לעשות שימוש בשיקול דעת לגבי איחור.

הרשמת נתנה נימוקיה ונימוקיה אלה שגויים, אני רשאי לבקש מבימ"ש כאן להתערב.

לעניין עיקרי הטיעון בערעור הנוכחי אני טוען: בסופו של דבר יהיה איחוד של ההוראות לגבי ברע. הגשתי ערעור מפורט לחלוטין, מלא, ולכן אין מה להוסיף בעיקרי הטיעון. אחד מחבריי גם חשבו כך משום שהם הגישו עיקרי טיעון מצידם, שהועברו אלינו אתמול בערב בפקס.

בהחלטת הרשמת, סע' 10,  שם דנה הרשמת בשני הדברים שהיא חייבת לדון כדי להגיע להחלטה. אני אומר שסיכויי בערעור העיקרי סבירים וטובים ואין מעשה בית דין כתוצאה מפס"דים שניתנו בבקשות רשות לערער. בנוסף, הרשמת חשבה בטעות שמדובר רק על גובה ההוצאות בעוד שהערעור מתייחס לשאלה מי אמור לשאת בהוצאות אלה. אנו בעלי הרוב בנכס. עפ"י הדין הקיים זה לא מוכחש. ביקשו פירוק במקרקעין. מה שלא סביר זו התנהלות שבסופה במקום לאפשר למערערים לרכוש את הנכס, דחפו למינוי של כונס. מדובר בכונס נכסים שנתמנה לתפקידו ופעל בניגוד לדרישתנו, הרוב, ולפי דרישת המיעוט. קיימת כיום דרישה לתשלום היטל השבחה בסכום העולה על סכום המכירה. אם הדרישה תתקבל יצטרכו בעלי הרוב להוציא מכיסם את ההפרש בין תמורת המכירה לבין היטל ההשבחה וגם את שכ"ט של כ - 100,000 ש"ח. זה מוזר כשכונס יכול לקבל קודם פרירולינג.  כתוצאה מהליך פירוק השיתוף הבעלים יצטרכו להוסיף מכיסם. 

ניצב בפנינו מכשול של איחור של יום.   למרבית הצער יש קונה תמימה שאכן רכשה בתום לב מידי כונס והראתה שיגרם לה נזק גדול כתוצאה מביטול העסקה הזאת. והואיל ולנו שמורה הזכות ביום מן הימים, ואם כשל הכונס, דרכנו לשם.

גושן :

הוגשה דרישה לתשלום היטל השבחה בסכום גבוה ללא שום פרופורציה למציאות. הגשנו שמאות נוגדת שלפיה היטל ההשבחה הנכון הוא כ - 36000 ש"ח. ההליכים נמצאים בעיצומם. אנו ממתינים לשמאי מכריע. כל זה נעשה בהחלטות ובאישורים של בימ"ש שליווה את הכינוס ונתן אישור לכל פעולה של הכונס.

פורת :

אם ביהמ"ש שואל אותי מה לפי השקפת המשיבים הוא פסק הדין הסופי או העיקרי של בימ"ש השלום שעליו יש ערעור בזכות לבימ"ש מחוזי, אני משיב כי ההוראה על פירוק השיתוף שניתנה בהחלטת כב' השופט מ. רניאל, 10/6/04.  כל ההחלטות הקודמות של בימ"ש שלום נדונו ע"י ביהמ"ש המחוזי במסגרת בקשות רשות ערעור, שנדחו. עמדתנו היא שההחלטה האחרונה של השופט רניאל, היא החלטה בעניין הוצאות משפט, ואין היא החלטה שעליה יש ערעור בזכות. אם השקפתי זו נכונה, ממילא לא היה מקום לערעור הנוכחי אפילו הוגש בזמן.

הטענות התמקדו בהוצאות המשפט. אנו נמצאים בערעור על הארכת המועד להגשת הערעור שלטעמי כלל לא יכול היה להיות מוגש כערעור בזכות.

אפילו היה מוגש כערעור בזכות, בצדק נדחה ע"י הרשמת מפאת האיחור בהגשתו. כל טיעוני חברי היה צריך לטעון בפני הרשמת בעניין סיכויי הערעור. הם לא עשו כך.

רק כאן נטען בעניין סיכויי הערעור. השאלה אם יש או אין זכות להגשת ערעור לא נדונה בערכאה הקודמת. אנו מנסים לסיים את התיק הזה 7 שנים.

רק נותרה שאלת ההוצאות שבה דן השופט רניאל בהחלטתו האחרונה. הרשמת צדקה שדחתה את הערעור וסרבה להאריך המועד מכיוון שהוא הוגש באיחור של יום אחד.  המערערים לא טענו לגבי סיכויי הערעור.  מדובר בערעור על הוצאות משפט.

גושן :

שכרו של כונס הנכסים נפסק על ידי בית המשפט השלום בהתחשב בעבודה שנעשתה עד אז, הוגשה בר"ע שנדחתה. אם תהיה עוד עבודה רבה מאוד אינני יודע.