פרוטוקול והחלטה בתיק בשא 14045/07

קורי:

בעניין קיבוץ עברון בש"א 14045/07, 15152/05 - סיכום הטענות: השאלה הראשונה שצריך להכריע בה, האם היתה המחאה של הזכויות של החב' כלפי הרשויות המקומיות לטובת קיבוץ עברון. בעניין אנו טוענים שהיתה המחאה של הכספים/הזכויות של החברות כלפי הרשויות המקומיות לטובת קיבוץ עברון. יש לנו שני מסמכים, הראשון טיוטה של הסכם מ- 10/02. צירפנו כנספח ג' לתצהיר התומך בבקשתנו. והשני נספח ד'.  וזה הסכם המחאה בפועל מ- 8/03. ההמחאה נעשתה כך שהחברות הסמיכו את עו"ד של הקיבוץ, מר רוני, לנהל הליכים משפטיים נגד  רשויות מקומיות ולהעביר את הכספים שייגבו לידי קיבוץ עברון. בפועל מה שקרה שההמחאה בוצעה. ההליכים המשפטיים נוהלו ע"י רוני אילן, ואז חל הקפאת ההליכים, לאחר מכן מונתה עו"ד א. בומגרטן, כדי להמשיך באותם הליכים משפטיים.

אם השופט שואל אותי, מדוע יש לראות את ההסכם 8/03, כהמחאת זכות, תשובתי אי אפשר לראותו כהסכם אחר. אם חב' נותנת לעו"ד של נושה שלה (עו"ד רוני אילן היה עו"ד קיבוץ עברון)  הרשאה לנהל הליכים בשמה ולהעביר את הכספים שייגבו לטובת אותו נושה ע"מ לכסות חוב של החב' כלפי אותו נושה, אי אפשר להבין המסמך אחרת אלא כהמחאת זכות. מדובר בתקופה שלפני כשנה לפני הקפאת ההליכים, בשעה שהחברות ניהלו מהלך עסקים רגיל והיו חופשיות לפרוע חובות לנושים.

הטענה של העדפת נושים היא טענה שלא נטענה ע"י בל"ל. יש גבול עד מתי אפשר לטעון טענה כזאת. החוק מדבר על שלושה חודשים. בתקופה שלפני כן, כמדובר בעסקאות עם הנושה, אין העברה במתנה. מדובר בנושה שנתן שירותים לחברות במהלך עסקיהן. מדובר למעשה בתחרות בין קיבוץ עברון מצד אחד לבל"ל מצד אחר. הבנק הנושה מובטח בסוג בטוחה מסויים. הבנק הבטיח את עצמו בשעבוד צף, הוא מתיר לחברות להמשיך בפעילותן העסקית הרגילה.

אם חברי אומר שהעברת גביית החובות לעו"ד של הנושה קיבוץ עברון, אינה פעילות עסקית רגילה, בעיקר בהתחשב בפרשנות שהקיבוץ נותן למסמך ההוראות שניתן לו ב- 8/03, אני אומרת: שמה שנעשה כאן, הפעילות של החב' היא שירותי הטמנת זבל. לקחו הזבל ודאגו להטמנתו תוך שהן משלמות לספקים שנתנו להם שירותי הטמנה. בנק שנותן שעבוד צף לחברות כאלה, צריך להניח שהן ימשיכו לשלם לספקיהן. יש הבדל בין ספק לבין מממן. ההנחה של מי שנותן שעבוד צף, ההנחה שלו שהחב' תמשיך להתקשר עם ספקים, שאיתם הוא לא מתחרה, בניגוד למממנים אחרים. לא היתה עסקה של ניכיון שיקים, או העמדת בטוחות כבטוחה של מימון ביניים. היה חוב לספק וההסדר / המחאת הזכות הנטענת, נועדה לאפשר תשלום חוב לספק. לא מדובר בבטחון, אלא באמצעי תשלום. הסכום שבמחלוקת הינו כ- 700,000 ש"ח.

אני מפנה לספרו של שלום לרנר, שעבוד נכסי חברה, עמ' 192. המדבר על תחרות ששעבוד צף לגבי זכויות אחרות, וכשמדבר על תשלום לנושים, אומר שפרעון חובות אינו סותר את ההגבלה רגילה.... זה נחשב כהעברה. העברת בעלות בכסף אינו סותר שעבוד צף. בעמ' 193 - 195, מנתח תחרות בין שעבוד צף לבין המחאות. מדבר על מקרים של המחאות בשביל מממן נוסף. עמ' 194 במקרים אלה ההמחאות מנוגדות לפסקת ההגבלה בשעבוד הצף. בעמ' 195, אומר שיש להחיל דין שונה על המחאה שנעשה כדי לפרוע חוב קודם. במקום להמחות החב' יכולה לגבות מהלקוחות ולהעביר לאותו ספק. אם יש משבר של אימון, אז פותרים באמצעות המחאת הזכות. יכולה החב' להגיע לתוצאה קרובה בדרך עקיפה, באמצעות גביית החוב מהלקוח החייב והעברת הכספים לנושים. יש איפוא לאפשר לחב' להשיג במשירין תוצאה שאפשר להשיגה בעקיפין. מפנה להחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א פש"ר 2004/01 בעניין עומר זידאן בע"מ, שם נפסק שהמחאה של זכויות שנועדה לפרוע חוב של חב' לנושה שנעשתה שנה לפני תחילת הליכי הפירוק, היא תקפה ואינה סותרת את פסקת ההגבלה בשעבוד הצף, מאחר שתוצאה אחרת שלפיה שעבוד הצף מונע כל המחאה, עשוייה לשתק החברה. המצב שבו חב' ממחה חוב לספק שלה, דומה למצב בו היא נותנת שיק. גם שיק זה המחאה. אם בעל שעבוד הצף מוכן לאפשר לחב' תשלום לספקיה בשיקים, חזקה עליו שהוא מוכן לאפשר לה להמחות חובות מלקוחותיה לספקים שלה. 

האם ההמחאה היא של מכר או שעבוד? בענין זה, לדעתי, הסכם ההמחאה מדבר בעד עצמו. דהיינו, הוא מדבר על זה שעו"ד של הספק הנושה יגבה כספים מהחייבים ויעבירם לנושה. הכספים שיועברו יקטינו את החוב לנושה. זו המחאה מוחלטת. יש לאבחן זאת מפס"ד בעניין בש"א 4165/04, תים תובלה יבשתית נ' גל מרין בע"מ (מחוזי חיפה), שם המסקנה שנעשתה  המחאה על דרך שעבוד, נאמר שההמחאה הותנתה בהפרת הסדר תשלומים ע"י החב', מה שלא המקרה לפנינו. אפשר גם לראות את זה מהתנהגות הצדדים בכך שעו"ד הנושה הקיבוץ ניהל בפועל משפטים נגד הרשויות המקומיות, מכיוון שמדובר בהמחאת מכר, אין בסיס לטענת בל"ל שהיה צריך לרשום את ההמחאה. לא מדובר בשעבוד. מדובר בהמחאה מוחלטת.

ריבנוביץ:

בקשת הקיבוץ למתן הוראות מתבססת על הטענה שלפיה מדובר בהמחאות זכות שנעשו על יסוד שני הסכמים שחתם הקיבוץ עם החברות שבהקפאת הליכים, וכי הסכמים אלה וההמחאות נעשו במהלך העסקים הרגיל, שביחסים שבין הקיבוץ לבין החברות שבהקפאת ההליכים. אין לדברים שום בסיס. מפנה ביהמ"ש לנספח ד' לבקשה. (שהצד השני קרא לו טיוטה) ההסכם לא רק שלא חתום על ידי אף אחד מהצדדים, אלא שמראש החוזה הזה הוא שנעשה בין הקיבוץ לבין בני משפחת דרהם. לא ניתן לראות בהסכם, ככל שקיבוץ עברון מבסס טענותיו, כמסמך המבסס השלכה כלשהי על טענות כנגד החברות. אפילו אם היה חתום, הרי שהוא  איננו מתייחס להמחאת זכות של חובות מסויימים. התיאור שבהסכם אינו מהווה המחאת זכות. חסר יסוד מסויימות.

לאשר להסכם נספח ה', הרי ההסכם אינו חתום כלל ע"י קיבוץ עברון. ההסכם אומר שהצדדים מסכימים כי צד א' יפקיד אצל עו"ד רוני אילן גביית כספים בגובה סך כל החובות של המועצות המקומיות והרשויות, סע' 5 להסכם. ההסכם איננו מדבר על המחאת זכויות, אלא לכל היותר יוצר מנגנון של גביית חובות באמצעות עו"ד מטעם הקיבוץ והוא מעביר את האפשרות של נקיטת הליכים כנגד הרשויות המקומיות לעורך הדין ומקנה לו את הסמכויות להעביר כספים אלה לקיבוץ. זה לא המחאת זכות משום שכל התפקיד של עו"ד אילן הוא לעסוק בגביית חובות החברות ולהעבירם לקיבוץ.

על יסוד העיסקאות שנעשו עם הקיבוץ ..מהמסכם הבוררות נספח ג' עולה בין הצדדים נתגלו סכסוכים ויש הסכמות לגבי היקף החובות שהחברות אמורות לשלם לקיבוץ. זה אומר שכל החובות נוצרו ביחסים של בין הקיבוץ לחברות. והחברות אינן מצליחות לשלם את החובות השוטפים, כדי להבטיח הפרעון, נעשה מנגנון של בוררות וגביית הכספים ע"י עו"ד של הקיבוץ. החוב הוא חוב עבר. קבעו מנגנון לגביית החובות. יוצרים לצורך זה, המחאת זכות. דהיינו, לוקחים אותם חובות של חייבי החברות ומעבירים אותם לקיבוץ. מה שחסר במנגנון זה עצם ההמחאה עצמה, היא לא נעשית במהלך עסקים רגיל. לא נעשית שום עסקה מסחרית אמיתית בין החברות לבין הקיבוץ. יש סכסוך בין הקיבוץ לבין התאגידים בקשר לחובות והתחייבויות, שהבורר אמור להכריע לגבי היקפם. במסגרת אותו הסכם בוררות החב' יכולות לרכוש את המניות של קיבוץ עברון. זאת איננה עסקה במהלך עסקים רגיל. מפנה להסכם הבוררות ג', שם נקבעו מנגנון של "המחאת הזכות", הנטענת.

בהנחה שיש לראות בהסכמים כהמחאות זכות שנעשו במהלך עסקים רגיל, הרי שהמחאות אלו נוגדות את תנאי השעבוד השוטף במובן זה, שנעשה לטובת בל"ל משנים רבות. נספח א' לתגובתנו. מפנה בעניין לפס"ד של העליון בענין בנק לאומי נ' משרד הבאיות, שם נדונה שאלת קיומה של תנייה מגבילה בתנאי שעבוד.... ההגבלה בסע' 5 ג' לשעבוד הצף האוסרת על כל המחאה שהיא גם אם נעשית במהלך עסקים רגיל. קיבוץ עברון ידע על כך שהחב' שעבדה כלל נכסיה לטובת הבנק והוא ערב להתחייבויות התאגידים כלפי בל"ל. החב' הקנו לקיבוץ עברון זכויות שאין להן. חרף שעבוד הצף, לעניות דעתי, לא ניתן היה לעשות המחאת זכות אלא אם כן המחאה זו היתה ספיציפית ורשומה. מדוע קיבוץ עברון לא רשם את ההמחאה?

הדין מכיר בהמחאה מוחלטת, ובהמחאה על דרך השעבוד. בענייננו מדובר בהמחאה על דרך השעבוד. בהסכם הראשון נאמר שמדובר בהבטחת תשלומים של דרהם כלפי הקיבוץ, ובהסכם השניה נקבע שב"כ הקיבוץ יגבה החובות ויעבירם לקיבוץ באופן שכל סכום שייגבה יקוזז מסכום החוב. דהיינו, המחאת הזכות שנעשתה לא הביאה לשום הפחתה בסכום החוב, וכל מה שנקבע הוא, שרק אם גביית סכומים בפועל רק אז יזוכה החוב לטובת הקיבוץ, לכן בנסיבות, ברור שהמחאה היא על דרך השעבוד בלבד. מבקשים לדחות הבקשה.

קורי:

מתנגדת לכל אמירות חברי לגבי נתונים עובדתיים שאינם מבוססים. חברי אינו מייצג את הקיבוץ, אין שום ראייה או טענה שהקיבוץ ידע על בעייה של סולבנטיות של חברות בעת ביצוע המחאת הזכות, ואין שום ראייה למניעים שהניעו ב"כ הקיבוץ דאז, לחשוב אם לרשום או לא לרשום ההמחאה. היום אפשר להגיד שלא היה צורך לרשום ההמחאה. המחאת מכר חובת הרישום נגזרת מסע' 97 לפקודת פשיטת הרגל, ועפ"י סע' 97 ב', ההמחאה הזו פטורה מרישום. לגבי השימוש שחברי עושה במסמך שהוא נספח ד', הטיוטה של ההסכם מ- 10/02 היא נספח ד'. חברי מצד אחד לא רוצה להסתמך עליו בשל היותו לא חתום, מצד אחר הוא מאמץ אותו. נכון שהיה סכסוך בין הקיבוץ לבין החברות, והסכסוך הועבר לבוררות. מפנה לסע' 45 - 54 לנספח ד', יש עדות מפורשת שהצדדים נהגו לפיה, נאמר במפורש בסע' 50 - 51 שגם העניינים של הטמנת פסולת כלולים בבוררות. הסכם מהווה רקע להראות לפרעון איזה חובות נועדה ההמחאה הגמורה, נספח ה' מ- 8/03. נכון שבטיוטה בהסכם 10/02 נאמר שזה נעשה לצורך הבטחה בלד, ב- 8/03 נעשתה המחאה גמורה.

פס"ד שחברי הפנה עליו, הוא מקרה קיצוני שלא דומה למקרה שלנו. שם מדובר בהעברה של כל הפעילות של חב' א' לחב' ב', שם נאמר שהעברה גורפת זו, אינה יכולה להיחשב כחלק ממהלך עסקים רגיל. אצלנו מקרה אחר. פה מדובר בהמחאה שנעשתה למטרה מעורבת. הסכסוך היה גם בקשר למכירת מניות וגם בקשר להטמנה. העובדה הזו לא צריכה לפסול את ההמחאה. מפנה לסע' 25 ב' לחוק החוזים. יש להעדיף הפרשנות המקיימת את החוזה. וסע' 50 לחוק החוזים, שבו נאמר שכאשר ניתן לנושה סכום מחייב שחייב חיובים אחדים, אם החייב לא ציין מאיזה חיוב נועד הסכום, הנושה רשאי לייחס התשלום. ככל שהמחאה כאן מתייחסת לפרעון חובות ההטמנה, היא תקפה. מסמך מפרשים לפי תכליתו. מפנה לסע' 9 ו- 10. שם מוזכר במפורש שמדובר בהמחאת זכות.

החלטה בתיקי בש"א 14045/07, 15152/05

אחרי שסיימתי את שמיעת טענות עורכי הדין בשתי הבקשות דלעיל, אני דוחה, על דעת הנוכחים, את המשך הדיון לתזכורת במעמד הצדדים ליום 14.4.08 שעה 09:00.

ניתנה היום ג' בניסן, תשס"ח (8 באפריל 2008) במעמד הצדדים.