פרוטוקול וגזר דין בתיק פ 5161/06

ב"כ הצדדים:

עיינו בתסקיר הממונה על עבודות השירות.

ב"כ הנאשם:

במידה וביהמ"ש יחליט לאפשר לנו, יש לנו שתי בקשות האחת, הנאשם מבקש לבצע עבודות השירות במידה וביהמ"ש יחליט על עונש שירוצה בעבודות שירות בכפר הנוער, בתאריכים אפשריים בחודש אפריל.

למרות שאני מודע לכך שבמידה וביהמ"ש יענה לבקשתנו לעיכוב ביצוע לחודש נובמבר של תחילת ביצוע העבודות הדבר עלול לגרום לכך שמקום ביצוע העבודות יכול וישתנה. למרות זאת מבקשים עיכוב ביצוע עד חודש נובמבר השנה ואסביר מדוע: אנו מדברים היום על מקרה שאירע ביום 30.4.04 כשהמאשימה בחרה להגיש כתב האישום ביום 27.8.06 ולא ניתן הסבר לשיהוי הזה. הנאשם נמצא במצב שהוא המפרס היחיד של אישתו ובנו התינוק ורק עכשיו קיבל עבודה בדשנים בחיפה כימיקלים. הוא עובד שם חודשים ספורים. אם יחל עכשיו לבצע עבודות שירות הוא מאבד אוטומטית מקום עבודתו ואת פרנסתו שלו ומשפחתו שכמובן לא כך פני הדברים אם תינתן הדחייה המבוקשת שתאפשר לו לצבור איזשהו ותק בעבודה וגם תביא אותו לחודשים שבהם עומס העבודה בעבודה בה עובד היום פחות. מגיש פס"ד ביהמ"ש העליון ע"פ 437/08 של כב' השופטת פרוקצ'ה שהורתה על עיכוב ביצוע של עונש מאסר ממש של 18 חודשים לאור זאת ששם היתה המלצה של שירות המבחן ל- 6 חודשי עבודות שירות שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי שגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר. ביהמ"ש העליון אמר שבנסיבות כאלה מן הראוי שישמע קודם הערעור ושערכאת הערעור לא תהיה כבולה במצב שהנאשם ירצה עונש מאסר. שום נזק לא ייגרם במקרה הזה לא לאינטרס הציבורי שבא לידי ביטוי שהתביעה מגישה כתב אישום שנתיים לאחר שקורה המקרה, ונזק עצום ייגרם לנאשם ולמשפחתו אם הבקשה לא תתקבל. מגיש תמצית פסה"ד ואני אומר שההיקש שאפשר לעשות מפסה"ד למקרה שבפנינו, זה לאור משך המאסר שיוטל כאן לעומת המלצת שירות המבחן שהיתה בתיק ההוא לעבודות שירות כך שעל בסיס קל וחומר אני סבור שהחלטת  כב' השופטת פרוקצ'ה לעיכוב ביצוע תומכת במה שאני מבקש כיום.  איזה נזק ייגרם אם בקשתי תיענה בחיוב. הנאשם עובד בתור נהג משאית. אינני יודע אם ביהמ"ש החליט בגזר דינו להורות על שלילת רשיון, ואם כן, אם ביהמ"ש קיבל בקשתי נסייג השלילה כך שהנאשם יוכל לעבוד על משאית לצרכי עבודה בלבד. אני כן יודע שגם אם ביהמ"ש הורה על פסילת רשיון מוחלטת על כל רכב יכול להיות שיוכל לקבל עבודה אחרת שם לא בנהיגה. אני מבקש לתקן ולומר, לאחר התייעצות כעת באולם עם מרשי, במידה וביהמ"ש החליט במסגרת גזר דינו על שלילת רשיון גורפת ומוחלטת לתקופה ארוכה של הנאשם, אז כל טענותיי כעת מתייתרות ואם זה כך, ואני חוזר בהן ומבקש שהנאשם יחל לרצות עונשו על פי התאריך המומלץ בחווה"ד.

ב"כ המאשימה:

בשיחה עם הפרקליט שטיפל בתיק, אנו כמובן לא נתנגד לדחייה קצרה. אבל חברי לא מבקש דחייה קצרה. מדובר בדחייה של כ- 8 חודשים דחייה שיש בה משום מסר שלא נוכל להסכים עימו כלפי הציבור וכלפי האינטרס הציבורי למיצוי הדין עם מי שהורשע בעבירות חמורות.

גזר דין

א.         תמצית הכרעת הדין

טרם החלו ישיבות ההוכחות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום (להלן: "כתב האישום המתוקן הראשון") והנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן הראשון. בהמשך לכך, הורשע הנאשם במיוחס לו, נשלח לקבלת תסקיר מבחן ונקבעה ישיבה לטיעונים לעונש.

בישיבת הטיעונים לעונש מיום 30/5/07, ביקש הנאשם לחזור בו מהודייתו. התרתי לו לחזור בו מהודייתו וקבעתי את התיק לשמיעת הוכחות.

במהלך פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון חדש, לפיו תוקן כתב האישום (להלן: "כתב האישום המתוקן השני") והנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן השני. בהמשך לכך, הורשע הנאשם בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין ו תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשם בו עולה כדלקמן:

1.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה הנאשם חברה לחיים של גלית שאבסו (להלן: "המתלוננת").

2.         בלילה שבין 30/4/04 ל- 1/5/04, בצומת מגדל בטבריה, תקף הנאשם את המתלוננת.

3.         לאחר מכן, נכנסה המתלוננת לרכבה והחלה בנסיעה, אולם הנאשם גרם לה לסטות לשולי הכביש ולהיעצר, ניגש אליה, הוציא אותה מהרכב ותקף אותה בשנית.

4.         ב- 1/5/04 בשעה 16:30 נהגה המתלוננת ברכב פרטי, בדרכה הביתה בתום יום עבודה ואילו הנאשם נסע בעקבותיה ברכב מסוג טנדר.

5.         במהלך נסיעתו, עקף הנאשם את המתלוננת, סימן לה לעצור בצד, ומשלא נענתה לסימוניו, הטה את רכבו לכיוון רכבה ופגע ברכבה.

6.         בהגיע המתלוננת לאזור הצומת המזרחית של ואדי סאלמה בכביש 840 מכיוון עראבה, עקף אותה שוב הנאשם, התיישר לפניה באותו נתיב ובלם את רכבו בפתאומיות בצורה נמהרת ורשלנית, שיש בה כדי לסכן את חיי המתלוננת או לגרום לה לחבלה.

7.         כתוצאה מהאמור לעיל, נאלצה המתלוננת לבלום את רכבה ולסטות שמאלה, אולם הנאשם בלם את רכבו שוב והמתלוננת פגעה עם רכבה ברכבו של הנאשם מאחור, תוך שהיא מסיטה את ההגה לכיוון ימין בניסיון להימנע מפגיעה ברכב.