פרוטוקול בתיק פ 5609/05

ב"כ הנאשם:

אומנם התיק קבוע למתן גזר דין ואולם, אבקש את ביהמ"ש לפנים שורת הדין, לשמוע דברים אותם מבקש הנאשם להביא בפניו. הנאשם מאוד מבקש לומר את הדברים בפני ביהמ"ש.

הנאשם:

אני מבקש סליחה ממכם שנכנסתי פה בטעות. יש לי 5 ילדים בבית, אבי ואימי גרים איתי, יש להם מחלת סכרת ואני מארגן להם את התרופות שלהם. יש לי בעיה ברגל, יש לי מים ברגל, אתמול הלכתי לקופת חולים באשקלון ואני לא יכול לדרוך על הרגל (אני מציג לביהמ"ש את התחבושת). הבן שלי הקטן, חמזי, עלה מהכיסא על החלון ומחפש איפה אבא ונפל מהכיסא ונשברה לו היד ולקחו אותו לקופת חולים בחברון "אלהאני", לא התארגנתי כדי להביא את הפתק לפה, כי אמרו לי שאסור.

אני מצטער שנכנסתי. הפעם הראשונה שנכנסתי לישראל, אם הייתי יודע שיש פה בית משפט, מעצר ובית סוהר, לא הייתי נכנס בכלל.

אני אומר לכם שזו הפעם הראשונה שנכנסתי והפעם האחרונה. לא צריך להיכנס, רק אם יהיה לי אישור אני אכנס. עוד 25 יום  יש לנו חג "אלאדחא" התקשרתי לילדים שלי אתמול ואמרו לי מתי אני אבוא בשביל לקנות להם בגדים. אני מצטער ומה שהיה היה.

גזר דין

א. רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה  לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, הסעה שלא כדין עבירה לפי סעיף 12 א (ג) לחוק הנ"ל, מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ונהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961.

עפ"י כתב האישום, נתפס הנאשם שהינו תושב הרש"פ בסמוך לצומת שוקת, ביום 24.11.05, כשהוא מסיע 3 תושבים זרים, כאשר אין לו ואף להם אישור שהיה בארץ כדין. במעמד האמור, נהג הנאשם ברכבו, ללא רשיון נהיגה,  בדרך נמהרת ורשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, עקף כלי רכב וגרם לכלי רכב שנסעו מולו לסטות לצידי הכביש.

ב. טיעוני הצדדים

במסגרת טיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה, את החומרה היתרה שיש בהתנהגותו של הנאשם, המסכן עוברי דרך תמימים, שגורם לנהגים לסטות מדרכם. כן ציין את עובדת כניסתו שלא כדין ארצה לרבות הסעת אחרים שאף הם מנועי כניסה. בנסיבות אלה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומותנה, קנס כספי ופסילת רשיון נהיגה. כן הציג לעיוני גזר דין של חברי כב' השופט טהר לב אשר השית על נאשם 15 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם, הרחיב טיעוניו לעניין שינוי שחל לדעתו בהלך הרוח המדיני והביטחוני והצורך באיזון נאות בין זכויות הפרט לאפקט ההרתעה. בנסיבות אלה טען, נמצאת הענישה מוטה באופן בוטה לטובת אינטרס ההרתעה, תוך כרסום זכויות הפרט. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה לפיה עבריינים המבצעים עבירות חמורות פי כמה, מרצים ענישה פחותה ביחס למי ששהה בארץ ללא היתר. כן טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הינו קרבן לקיצוניים בקרב בני עמו שאינם מייצגים כלל את השקפת עולמו, טענה המקבלת חיזוק על רקע היות הנאשם חסר כל עבר פלילי או בטחוני שהוא.

לגופו של עניין טען, כי המדובר באדם שנכנס ארצה למציאת פרנסה לו ולמשפחתו. הנאשם אב ל-5 ילדים קטינים והוריו חולי סכרת שאין בידם לממן את התרופות להם הם זקוקים. בנסיבות אלה, ביקש כי בית המשפט ידון בעניינו במידתיות תוך שיביא בחשבון כי קיים הבדל של ממש, בין רמת הענישה המקובלת בדרום הארץ לבין הרמה הנוהגת במרכז.

קודם מתן גזר הדין נשא הנאשם דבריו בפני, אשר אינני יכול להכחיש כי היו מרגשים וניכר היה שנאמרים הם מעומק ליבו, תוך חרטה שהתרשמתי מכנותה.

ג. דיון

שמעתי ברוב קשב את טיעוניו של בא כח הנאשם. לצערי לא מצאתי ממש בטיעונים האמורים, לא במישור העקרוני ולא במישור המהותי מעשי.

במישור העקרוני, אינני יכול לקבל את הטיעון, כי נסתלק לו ההיבט הביטחוני הנעוץ בעבירת השב"ח, וכי חל שינוי באקלים המדיני והבטחוני שיש בו כדי להקל ברמת הענישה בה אנו מונחים על ידי הערכאות שמעלינו. לצערי, תקף השיקול הביטחוני, גם כיום, ולא זו בלבד שלא הובאה בפני כל אסמכתא לשינוי המצב, אלא ששומעים אנו מידי יום ביומו על התראות וסיכולי פיגועים, ולמרבה הצער אף פיגועים של ממש הינם עדיין נחלתנו. אדרבא, בית משפט זה, כמו רוב רובו של הציבור, מייחל ליום בו אכן יובאו בפניו ראיות בדבר הקלה במצב הבטחוני וניתן יהיה להמנע מהעמדת נאשמים מסוג זה לדין, או לפחות להקל משמעותית בעונשם. אין ספק, כי יום זה יהיה יום חג למדינת ישראל, לתושביה ובכלל זה לשופטים בשעריה. 

החלטותי הרבות בדבר החומרה היתרה הנוגעת, לעבירות נשוא תיק זה, אינן צריכות אזכור. לא אחת פסקתי, כי שעה שמצויים אנו במלחמה מתמדת כנגד הטרור, המוצא דרכים שונות ומגוונות לחדור לשטח המדינה ואף מצליח למרבה הצער לעשות כך לעיתים, תוך הכבדה העצומה הנופלת על רשויות הצבא והמשטרה, יש להחמיר בענישה ולהרתיע נאשמים בכח ובפועל מביצוע העבירות נשוא הנדון, אף אם כניסתם לארץ לא היתה למטרות אלו. הנטל העצום המוטל על שלטונות הבטחון הנובע מכך, שאין הם יכולים למקד מאמציהם לאיתור חוליות טרור וצריכים הם להעמיד משאבים כלכליים ואנושיים רבים, אף כלפי אנשים שפניהם מועדות לחיפוש עבודה ולא לשם ביצוע פיגועים, צריך לבוא לידי ביטוי ברף הענישה. אין צורך לומר, כי הצלחה בכניסה לישראל, מביאה אף לידי הגברת המוטיבציה אצל מנועי כניסה נוספים, לנסות ולהכנס בשערי המדינה שלא כדין, כמובן גם לצורך כוונה לפגיעה ביטחונית ותוך הטלת נטל בלתי סביר על רשויות הבטחון בארץ.

בענייננו מקבל המקרה משנה חומרה בכך, שלא זו בלבד שהנאשם נכנס לתחומי המדינה שלא כדין, אלא אף מסתבר, שהסיע 3 מנועי כניסה נוספים (שלגביהם ודאי לא יחלוק הסניגור שאין כל אינדיקציה בדבר מצבם ומניעי כניסתם) וכן לוו עבירותיו אלה, בביצוע עבירות נוספות בעלות סיכון ציבורי רב, של נהיגה פזיזה ורשלנית וללא רשיון נהיגה.

קשה לי גם לקבל את הטענה בדבר הבדלים ברמת הענישה הנוהגת, וזאת משתי סיבות: האחת כי אמנם בלתי תלויים אנו בפסיקתנו ואולם יחד עם זאת מצויים אנו במערכת היררכית בה מונחית מדיניות הענישה מהערכאות הבכירות לנו. האחרת היא כי עובדתית אין הטענה נכונה, ועל עצמי אני מעיד, כי כל מקרה נבחן על ידי לגופו, לקולא ולחומרא, והדברים באים לידי ביטוי בכל גזר דין, בין אם מקל הוא ובין אם מחמיר. ה"תעריף" הענישתי הנרמז, הינו בגדר הנחיית מדיניות עבורנו, בו אנו מתחשבים ללא ספק, ואולם לא מעקר הוא בכל צורה שהיא את שיקול הדעת הניתן לנו לפסוק בכל תיק ותיק, את גזר הדין האינדיבידואלי הראוי להיקבע, בהתאם לשיקול דעתנו, באותו תיק.

גם הטענה בדבר הגברת אלמנט ההרתעה וכרסום בזכויות הפרט, הינה בכל הכבוד, פשטנית מדי. ענישה פלילית הינה נגזרת ופועל יוצא של מצב דברים נתון. לעיתים, משהופכת עבירה להיות נפוצה, מועלה רף הענישה בה ולעיתים, משחולף הסיכון, מונמך הוא. כך גם לגבי אזורים אלה ואחרים, כאלה המועדים יותר לעבירה ואחרים החשופים לה פחות. יתרה מכך, לא אחת ציינתי כי זכות הפרט אינה נמדדת רק בזכותו של העבריין, וגם לקרבן- זכויות משלו. לצערינו שומעים אנו חדשות לבקרים את הטענה בדבר זכויות הנאשם, פגיעה בהן וכיוצ"ב, ושוכחים אנו למרבה הצער, כי קיים צד נוסף בעניין- הוא צד הקרבן, שקולו, לא תמיד נשמע, באין יצוג ישיר בעניינו. בענייננו הקרבן הוא הציבור כולו, העומד בסיכון הבטחוני הנשקף לחייו מידי יום ומכאן רמת הענישה הנהוגה. יתרה מכך, מצב הקטל בכבישים אינו צריך אזכור ולא קשה לתאר מה עלול לקרות כתוצאה מנהיגתו של הנאשם, כמתואר בכתב האישום ואילוץ כלי רכב לסטות מן הדרך. בנסיבות אלה, המדובר בזלזול בחיי אדם וסיכונם וכי העבירה בה מדובר הפכה למרבה הצער ל"מכת מדינה" אשר אף היא לכשעצמה מחייבת נקיטה בענישה מחמירה כנגד הנאשם.