פרוטוקול בתיק פ 4496/04

ב"כ המאשימה טוען לעונש לענין נאשמת 1:  

הנאשמת אינה פעילה משנת 2005, לפיכך אבקש להטיל עליה קנס לשיקול דעת ביהמ"ש.

נאשם 2:

נאשמת 1 אינה פעילה.

גזר דין

1.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היתה נאשמת 1 חברה פרטית שנתאגדה בישראל ועיקר עיסוקה בניהול אירועים ונאשם 2 היה מנהלה והפקיד האחראי בה.

2.         הנאשמים הורשעו, עפ"י הודאתם, ב - 12 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה

מניכויים משכר עובדים ומקבלני משנה בתקופה שבין 02/03 ל - 06/04, כשסכום קרן המס שלא הועבר למאשימה 150,772 ש"ח ובעבירה של אי הגשת דוח במועד על הכנסות הנאשמת בלי סיבה מספקת בגין שנת המס 2003. בנוסף הורשע נאשם 2 באי הגשת דוח במועד על הכנסותיו בלי סיבה מספקת בגין שנת המס 2003.

3.         ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש, כי על אף הדחיות הרבות שניתנו לנאשמים, המחדלים לא הוסרו, למעט סכום נמוך על חשבון חוב הניכויים שהועבר למאשימה, כך שנותרה יתרת קרן בסך של כ - 122,000 ש"ח ושאר המחדלים לא הוסרו.

לפיכך, עתר להטיל על נאשמת 1, שאינה פעילה, קנס לשיקול דעת ביהמ"ש ועל נאשם 2 עתר להטיל מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס שישקף את חומרת העבירות.

4.         ב"כ נאשם 2, עו"ד מור, עתר להטיל על הנאשם קנס סמלי ומאסר על תנאי ולחילופין,

להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בטיעוניו לעונש ציין, כי הנאשם, באמצעות הנאשמת, העסיק מאות עובדים ותרם סכומים גבוהים לצדקה העולים על סכום המחדלים. הנאשם מגיל 14 עובד וכבר בגיל 22 פתח  בית חרושת לליטוש יהלומים, מצא עצמו חסר כל לאחר שבשנת 1995 החל לעסוק בתחום הבניה ובשלב מסוים ביטל הבנק באופן שרירותי את האשראי שניתן לנאשמת.

הנאשם גייס כספים רבים במטרה למנוע את קריסת הנאשמת ולשלם את החובות לרשויות המס, אולם הבנק בחר להשתמש בכספים כלפי חובות שהבנק טען שהנאשמים חייבים לו ולא להעבירם לרשויות המס.

בעקבות המצוקה הכלכלית, הנאשם התגרש, בנו הקטין בן ה - 7 חי עם גרושתו והנאשם מטפל באביו החולה.

5.         הנאשמים שבפני הורשעו בביצוע עבירות מס ובגזילת כספי ציבור.

עפ"י הפסיקה, אין להבדיל בין הגוזל את כספי הפרט לבין הגוזל את כספי הציבור וכן באי הגשת דוחות ע"י הנאשמים, גרמו הנאשמים נזק רב למדינה.

בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, עמדה לנגד עיני עמדת הפסיקה, לפיה יש להחמיר בענישתם של הנאשמים, כאשר בעבירות מס עומד בראש סולם העדיפות ההיבט הציבורי הדורש ענישה מחמירה ומרתיעה הגוברת על פני ההיבט האישי.

לפיכך מן הראוי היה להחמיר בענישתם של הנאשמים, על מנת להרתיע, הן את הנאשמים והן את הציבור מלבצע עבירות מסוג זה.