פרוטוקול בתיק פ 3143/04

ב"כ הנאשמים:

הנאשם 1 מוסר לי כי הנאשם 2 חולה. אין לי התנגדות כי הכרעת הדין תינתן בהעדרו.

הכרעת דין

רקע וכתבי אישום:

תחילת הדברים בבקשה למתן צו הריסה, על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"א - 1965 (להלן: "החוק"), כנגד מבנה עשוי בלוקים ופח  בשטח של 256 מ"ר אשר נבנה ללא היתר.

ביום  29.10.02 ניתן צו לפי סעיף 212 לחוק. הנאשמים פנו בבקשה לביטול הצו ובדיון שהתקיים וביום 11.9.03, הגיעו הנאשמים להסכמה עם המאשימה, במסגרתה הצהירו כי הנאשם 1 הוא הבעלים של הקרקע וכי הנאשם 2 בנה את המבנה. כן התחייבו הנאשמים להרוס את המבנה עד ליום 31.3.04. עוד הוסכם בין הצדדים כי היה והנאשמים לא יהרסו את המבנה, הם מודעים לכך כי ינקטו כנגדם הליכים פלילים בנוסף להריסת המבנה על ידי המאשימה. ההסכם האמור נחתם על ידי ב"כ הצדדים, אותה עת, וביום 15.9.03 קיבל תוקף של החלטה מפי כב' השופט י. שפסר.

עמדת המאשימה היא כי הנאשמים לא הרסו את המבנה ולכן הוגש ביום 29.7.04 כתב האישום בפ. 3143/04 בעבירה של אי קיום צו בית משפט , עבירה על סעיף 210 לחוק.

בשלב מאוחר יום, ביום 19.9.04, הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום נוסף אשר עניינו בניית המבנה ושימוש בו ללא היתר, עבירות על סעיפים 145 (א) , 204 (א) ו-208 לחוק.

טענות הצדדים:

הנאשמים כפרו בעובדות כתבי האישום וטענתם היא כי עוד בחודש נובמבר 2003 הם הרסו את המבנה נשוא ההסכם דלעיל, וכי לא היה מקום להגיש נגדם את כתבי האישום. גרסת הנאשמים היא כי המבנה שקיים היום בשטח אינו המבנה אשר בגין בנייתו נחתם ההסכם בין הצדדים. על פי גרסתם, המבנה הקודם נהרס על ידם עד היסוד, והמבנה החדש נבנה, גם הוא ללא היתר, בהסכמת המאשימה תוך התחייבות של הנאשמים כי אם יפריע המבנה לתוכניות בניה בעתיד, הם ידאגו להרסו.

טענה נוספת בפי הנאשמים היא כי הם לא זומנו לחקירה בטרם הוגש נגדם כתב האישום בפ. 3143/04 בחשד לעבירה של אי קיום צו בית משפט. אומר כבר עתה, כי ב"כ הנאשמים לא טען לנפקותו המשפטית של אי זימון לחקירה כאמור. מכל מקום, הטענה נטענה במסגרת הליך ההוכחות והסיכומים, ומשהיתה בידי הנאשמים ההזדמנות לטעון טענות ולהציג ראיות במסגרת הליך ההוכחות, הרי סבור אני כי אין בשלב הזה נפקות לאי הזמנה לחקירה כאמור, אם אכן לא הוזמנו הנאשמים כטענתם.

עמדת המאשימה היא כי המדובר הוא באותו המבנה וכל אשר עשו הנאשמים הוא הנמכת המבנה ותו לא.

הראיות:

מטעם המאשימה העיד עד אחד הוא המפקח מר חזי כהן, אשר ביקר וצילם את המבנה או המבנים נשוא המחלוקת בשלבים השונים.

מר כהן העיד כי המבנה אשר היה על הנאשמים להרוס על פי ההסכם לא נהרס, וכי הנאשמים רק הנמיכו את גג הפח שהיה על המבנה. מר כהן למד על כך מהשוואת תמונות שצילם, אשר הוגשו כראיה וסומנו ת/3 עד ת/5. העד הפנה למרכיבים שונים במבנים שצולמו על ידו, השווה בין התמונות והעיד כי אותם המרכיבים הם זהים בתמונות שצילם באוקטובר 2002, טרם נחתם ההסכם בין הצדדים, וביולי 2004, בסמוך לפני הגשת כתב האישום בפ. 3143/04. העד מסר מספר פעמים במהלך עדותו כי הוא מכיר את המבנה.

מטעם ההגנה, העידו הנאשמים ושני עדים נוספים.

הנאשם 1 הודה בקיומה של הסכמה להרוס את המבנה והעיד כי בחודש נובמבר 2003 פנה למר עלי אבו ערר, שהוא מסגר וביקש ממנו שיסייע בידו לפרק את המבנה. נאשם זה העיד כי מר אבו ערר, יחד עם הנאשם עצמו, ילדיו של הנאשם ואחיו, פירקו את המבנה, עבודה שערכה יומיים. העיד הנאשם כי בזמן פירוק ההריסה הוא צילם את המבנה, אך הפילים נשרפו וכל שנותרה היא תמונה אחת לא ברורה. עוד הוסיף והעיד הנאשם 1 כי מר אבו ערר חתך את העמודים עם ברנר, פירק את הפח ואילו את האלמנטים הטרומיים ניתן להעביר ממקום למקום באמצעות מנוף. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם 1, בין היתר, אם המבנה החדש, כטענתו, עומד באותו המקום שבו עמד המבנה הקודם או שמא קרוב הוא יותר לבית. השיב הנאשם 1 כי המבנה החדש הוא יותר רחב, יותר נמוך ויותר קרוב לבית.

הנאשם 2, הוא בנו של הנאשם 1 והוא העיד כי היה נוכח בעת ביצוע ההריסה, אם כי הוא עצמו לא נטל חלק בפעולות ההריסה. הוא העיד כי הוא וידא שכל המבנה נהרס וכי האלמנטים הטרומיים היו מונחים שכובים על הריצפה בכמה ערמות כאשר כמה מהם היו שבורים.

מר עלי אבו ערר, הוא המסגר שהוזמן לבצע את ההריסה , העיד גם הוא מטעם הנאשמים. על פי עדותו, הוא הגיע למקום עם בני משפחה ועם בניו והביא עמו ציוד לפירוק הסככה - ברנר ודיסק. בפירוק השתתפו אנשים מטעמו כמו גם אנשים מטעם הנאשם 1. העד העיד כי פירוק הסככה ערך שני חציי ימים, בשעות אחר הצהריים. על פי עדותו, הוא פירק את הסככה "עד ל-0 עד למטה".