פרוטוקול בתיק עע 181/06

ב"כ המערערת : השכר זה מה שקיבלה במשכורת - אין ויכוח.

בהתייחס לדמי הבראה - שילמנו במפורש.

גילום שווי רכב - נתתי למשיבה כל חודש 1,000 ש"ח והשופט התעלם מכך.

הבסיס ממנו מחשיבים את השכר שלה הוא העמלה פחות ... מורדים את כל עלויות המעביד כדי להגיע לשכר שלה. תלושי השכר משקפים את השכר שלה, ובית הדין קמא אמר שלא. לגבי ההפרשים שזה המרכיב העיקרי. אומר בית הדין שהיא ידעה כל חודש את המשכורות ואיך אפשר שאדם שממשיך לעבוד ורק לאחר שמתפטר מבקש הפרשים, זה זועק לשמים.

בית הדין טעה אפילו לשיטתו, מדוע לא לקח את שווי גילום רכב ששילמנו כל חודש.

המשיבה הועסקה במשך 3 שנים וארבע חודשים. גילום רכב היה מדצמבר 2000.

לשאלה איך נהגנו בפועל ממש אני משיב מהיום הראשון. יש סמנטיקה שהופכת להיות מהות. העמלות זה לא השכר שלה, אלא זה היה בסיס לחישוב. מתוך זה מורידים את כל העלויות. בית הדין התעלם מכל העדים ואין התייחסות מכל עדי התביעה.

גילום רכב - מדצמבר 2000 ועד 11/2002 - לפי החישוב של חברתי זה 46,000 ש"ח עבור ההפרשים.

אני מסכים שהעמלות מגיע לסוכן.

לשאלה ממתי התחלנו לנכות למשיבה אני משיב מהיום הראשון של הביטוח. הביטוח התחיל מאוגוסט 2000 זה אמנם לא קרה מיד. 

ההסכם מכח ההתנהגות - היא ידעה את הכל.  היא אמרה: "מדוע אני צריכה לשלם את זה"?, היא לא רצתה.

בהתייחס לבסיס הגביה - זה שינוי שהמשיבה הסכימה לו וזה נעשה בסוף התקופה והוא חסר משמעות וכמעט לא הורד לה בגין זה.

שולמו 75,000 ש"ח.

ב"כ המשיבה :  המשיבה התחילה לעבוד 7/99 - גילום 12/00 . את הגילום עשו עד נובמבר 2002 (כלומר עוד שנתיים).

לשאלת בית הדין מדוע המשיבה שתקה אני משביה בשני מישורים: האחת, מדובר בעובדת שלא הבינה מה עושים. כל מה שהבינה שככל שהיא מכורת יותר, היא מקבלת פחות. היא באה לממונה בטענות ונוהלו שיחות על שיחות.

היא פירוט נפרד לגילום שווי הרכב. בברוטו נשאר אותו ברוטו. מזה היא לא נפגעת.

בשאלת הגילום, לא. ברגע שהחליטו לגלם הורידו 1,000 ש"ח מהשורה הראשונה של תלוש השכר.

עובדתית בית הדין קמא כתב שהיא לא הסכימה. בחקירתו הנגדית מר רותם בשורה הראשונה אומר שישב שעות על גבי שעות ודנו בעניינים. המשיבה לא חושבת שמה שקרה הוא גזרה משמיים והיא דנה איתו והוא אפילו אמר שבמשך 48 שעות הם הקדישו לשיחות.

בהתייחס לשווי גילום רכב - היא לא מרגישה משום שהיא רואה את אותו סכום.