פרוטוקול בתיק עא 4712/07

עו"ד בכר:

בדיון הקודם בפני בימ"ש זה בית המשפט אמר כי הרשמת תעיין מחדש בהחלטתה בעקבות ההוראות שניתנו על ידי בית המשפט של הפירוק. ראו פרוטוקול מיום 24.1.07 בתיק ע"א 3187/06. למעשה היא קבעה שני דברים המנוגדים לקביעת בית משפט זה האחד שהיא אינה רואה בהחלטת כב' השופטת גילאור שינוי נסיבות או משהוא המצדיק עיון מחדש בהחלטתה או שינויה והדבר השני של הערעור בעוד שבית המשפט קבע שיתקיים דיון בפניה היא התעלמה מכך ונתנה החלטתה בהעדר הצדדים מבלי שזומנו לכל דיון.

הכונס הרשמי למעשה ההליך הנוכחי הוא על דעתו.

עו"ד אופיר דידי בעת החלטה של מינוי כמפרק הסכים להמשך ההליכים בתיק זה. יש התחייבות אישית של המנהל מר שאול אריך, יותר מזה על פי דרישת הרשמת אנו המצאנו רשימת נכסים אשר בבעלותו על מנת להציג חוסן כלכלי.

עו"ד  רוק:

אני מראה לבית המשפט למען הסדר את החלטת הנשיאה גילאור מיום 2.11.06 לפיה מונה עו"ד אופיר דידי כמנהל מיוחד ועוד אני מצביע על כך כי באותה החלטה, עמ' 3 למטה, ניתן היתר של בית המשפט של הפירוק לחברה להמשיך את ההליכים שננקטו על ידיה בת.א 628/05 בנתון לכך שהוצאות יחולו על שאול אריך.

עו"ד בכר:

כב' הרשמת בעקבות זה שינתה את החלטתה במובן שבנוסף לערבות הבנקאית היא הסתפקה בהתחייבותו של מנהל אחד ולא שניים כאשר למעשה אין שני מנהלים לחברה ובכך לא שונה דבר מבחינה מהותית. לעניין סיכויי התביעה הנדונים בסעיף 6 קטע שני של ההחלטה הראשונה (1.2.06) הנושא של מימון דק לסיכון בלתי סביר הוא אחד הנושאים המרכזים שהוכרו כעילת תביעה של החברה עצמה כנגד ממלאי התפקיד בה (אורגנים). במקרה הזה נפתח מוסד אקדמי אשר התבסס על הסכם המאפשר לצד ג' לפי שיקול דעת מוחלט להפסיק את הפעילות בהתראה של 6 חודשים. למעשה באו אנשים ופתחו אוניברסיטה כאשר לא דאגו להון מספיק או לחוסן כלכלי כזה שיאפשר לחברה לעמוד בהתחייבויותיה ולכן העוולה היא בכך שהם פעלו בצורה כזו של מימון דק לסיכון בלתי סביר ומוסד האם השתמש בזכות שניתנה לו על ידם, למעשה הם גרמו לכל הנזקים המפורטים בתביעה. הרשמת מבלי ששמעה ראיות בתיק אמרה שהיא אינה בטוחה שניתוק הקשר היה בעטיים של הנתבעים, טענתנו היא שהבסיס העובדתי עליו הושתתה מסקנת הרשמת באשר לסיכויים אין לה מקום.

בשנת 2001 נותק הקשר עם מוסד האם. ההסכם נחתם ב- 1998 עם אופציית ביטול כאמור. שאול אריך נתן תצהיר לכב' הרשמת, לתצהיר צורף פירוט נכסים שבבעלותו. החברה בפירוק והמנהלים מוכנים ליתן התחייבות אישית והמדובר באותו מר שאול אריך שהוא המנהל ובעל המניות.

עו"ד שאשא:

במישור הכספי התובעת יש לה רקורד שלילי ניהלה הליך כאשר בסופו חוייבה בהוצאות ולא שילמה אותן ובגין כך נפתח הליך הפירוק ראו תיק אזרחי 559/00 של כב' השופט עמית.

עו"ד בכר:

אם בית המשפט שואל אותי איפא עומדים הליכי הפירוק אני אומר שלענין תיק 559/00 לפני חודשים ספורים נדון ערעור בעליון על פסק הדין וערעור שכנגד ושני הערעורים נדחו ע"י העליון. בתיק 559/00 התביעה היתה בגין דמי ייעוץ שהגיעו לו.

עו"ד רוק:

מגיש את פסק דינו של כב' השופט י' עמית בתיק אזרחי 559/00 אשר קבע כי ספק אם יוכלו לגבות את הסכום.

עו"ד שאשא:

בענין הכספי התובעת הוכיחה את יכולתה לנהל הליך משך שנים להפסיד ולא לשלם את מה שחוייבה. למעשה אין מחלוקת שהתובעת כחברה בפירוק לא שילמה בעבר וגם לא תהיה מסוגלת לשלם בעתיד הוצאות משפט אם וכאשר ייפסקו לחובתה. זה באשר לרקורד הכספי.

בשנת 98 נחתם הסכם עם מוסד האם, באותה שנה, המבקשים שאני מייצג יצאו מהחברה והעבירו את כל המניות למר אריך שנכנס לחברה כבעל מניות ומנהל כשהוא יודע כמובן על ההסכם שנחתם עם מוסד האם. שלוש שנים לאחר מכן בשנת 2001 מוסד האם ניתק את הקשר עם המנהל שהיה אז מר אריך. לא נשלחה אז שום הודעה למרשיי. ובשנת 2005, 7 שנים לאחר שמרשיי עזבו את החברה ולא ידעו ממנה הוגשה נגדם תביעה כי ההסכם שנחתם בשנת 98 כביכול לא היה סביר, ולכן האירוע שקרה ב- 2001 יוצר לתובעת עילת תביעה נגדה.

כמו שאמרה הרשמת בסעיף 6 שהיתה אפשרות בכלל לחתימת הסכם ללא הסעיף הנדון וכן אמרה עוד שם בהחלטתה מיום 1.2.06 שמר שאול אריך שנכנס ב- 98 ידע על ההסכם והוא קיבל את ההסכם שהיה הבסיס של החברה, ואמרה שלא מן הנמנע שהם מנועים היום מלטעון כנגד הסכם הבסיס, ויש טענות נוספות.

עו"ד רוק:

אני מצטרף לטיעוני עו"ד שאשא ומדגיש כי גם כב' הנשיאה בהחלטתה שהרשתה לחברה להמשיך בהליכי התביעה הדגישה בסיפא החלטתה שאין בכך שהיא מורה על הפקדת התחייבות אישית מטעם מנהל החברה כדי לפגוע בהחלטות שניתנו על ידי כב' הרשמת ואני מפנה לסיפא של החלטת כב' הנשיאה.