פרוטוקול בתיק הפ 695/07

1.         בקשה לביטול פסק משקם שניתן על ידי כב' המשקם עו"ד יורם וסרצוג (להלן: " המשקם").

2.         יובהר בקצרה כי המבקש הועסק על ידי המושב - המשיב 1 (להלן: " המושב"), בתפקיד מזכיר האגודה - החל מיום 14.5.1979, ועד יום 1.11.1979. המבקש הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בה תבע את השכר המגיע לו מהמושב. פסק דינו של בית הדין לעבודה ניתן ביום 8.3.1987 (להלן: " פסק הדין" ). המבקש הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ, בשנת 2002, ובשנת 2005 הועבר הדיון בחוב המושב נושא פסק הדין לדיון בפני המשקם. ביום 2.4.2006 נתן המשקם פסק שהוכתר בכותרת "פסק משקם חלקי" (להלן: " הפסק הראשון").

3.         ביום 26.12.06 קבע המשקם כי אם המושב חולק על החשבון נושא הפסק הראשון, הוא זכאי להגיש תחשיב שיועבר למבקש ולראש הצוות האזורי - ואם הצדדים לא יגיעו להסכמה, יובא הענין להכרעת המשקם.

            המושב הגיש ביום 28.12.06 הודעה למשקם, בה צוינה יתרת חובו של המושב למבקש בהתאם לתחשיב המושב.

4.         בהחלטתו מיום 20.2.07, לאחר קבלת התחשיב הנ"ל, קבע המשקם כי נפלה טעות מהותית בחשבון, וכי הוא יתייחס לכך בהחלטה שתינתן על ידיו.

            ביום 9.4.07   הוציא המשקם תחת ידו פסק נוסף, ביום 19.4.07 - זהו הפסק שביטולו מבוקש (להלן: " הפסק השני").

טענות הצדדים

5.         המבקש מעלה מספר טענות נגד הפסק - ראשית הוא טוען כי הפסק הראשון שנתן המשקם עוד ביום 2.4.06, הפך לפסק חלוט, מאחר שהמושב לא פנה לבית המשפט במועד הקבוע לכך, כדי לבקש את ביטולו. לאחר מכן המשקם לא היה זכאי לשנות את הפסק הזה, מה עוד שהשינוי לא היה בגדר תיקון של טעות טכנית. אף על פי כן, ובחריגה מסמכותו, ניתן הפסק השני על ידי המשקם.

            המבקש טוען עוד, כי המשקם קבע שהמבקש כלול בהסדר המעטפת של המושב, וזאת - חרף העובדה שהמבקש לא נתן את הסכמתו להסדר זה. המבקש טוען כי הוא לא הסכים גם לחלוקת התמורה בין הנושים, ואף לא להסדר הבין בנקאי בין נושי המושב.

            המבקש טוען כי יש לבטל את פסק המשקם מאחר שיש בו "טעות גלויה על פני הפסק", וזאת הן בפתיחת הפסק הראשון, בהעדר סמכות, והן בעריכת התחשיב נושא הפסק השני. המבקש טוען כי לגופו של ענין היה על המשקם לקבל את התחשיב שהוא ערך כבסיס לחוב המושב כלפיו - בהתאם להוראות החוק.

            המבקש עותר גם כי בית המשפט יבטל החלטות מאוחרות של המשקם - החלטה מיום 17.5.07, והחלטה מיום 21.5.07 (שצורפו כנספחים ג' וד' לתובענה).

6.         המושב בתגובתו לתובענה טען כי בית המשפט איננו מוסמך לדון בה. לטענתו, הפסק הראשון לא היה "פסק משקם" סופי, אלא פסק משקם חלקי בלבד, היינו - החלטת ביניים, בה בית המשפט איננו מוסמך עדיין להתערב. עוד נטען כי הבקשה הוגשה באיחור - מעבר למועד בן 45 הימים שנקבע בחוק (שכן הפסק השני ניתן ביום 19.4.07, ולא הוכחה הטענה כי המבקש קבל אותו רק ביום 22.4.07).

            עוד טען המושב, כי הפסק השני מהווה תיקון של טעות חישוב, כפי שעולה מהחלטותיו של המשקם עצמו. לכן, למשקם היתה סמכות להורות על תיקונה. המושב טוען גם כי אין בסיס לטענה לפיה המשקם ערך את התיקון מיוזמתו שלו, שכן המושב הגיש תחשיב חדש ונכון למשקם.

            המושב טוען עוד, כי טענת המבקש לפיה הוא נושה בדין קדימה, היא טענה שנטענה לראשונה רק בשנת 2007, לאחר שהסדר המסגרת יצא לדרך. לכן, צדק המשקם כאשר דחה את הטענה. כן אין מקום לקבל את טענת המבקש ביחס לצירופו להסדר הנושים, בשל השיהוי של המבקש בהעלאת הטענה.

7.         המשיבים 2-3 (להלן: " הנושים"), הם נושים נוספים של המושב, ואף הם הגיבו לבקשה.

            הם טענו כי בין המושב לבין הנושים הושג הסדר חוב עוד בשנת 1998, כאשר במועד זה, הצדדים לא היו מודעים לתיק ההוצל"פ שפתח המבקש כנגד המושב. הנושים טוענים כי המבקש העלה לראשונה טענה נגד הכללתו בהסדר הנושים רק בישיבת יום 20.2.07 בפני כב' המשקם.

            הנושים טוענים, כי אין בקיום חובו של המושב למבקש, או בגובהו של חוב זה, כדי להשפיע על הסדר הנושים שגובש בין הנושים לבין המושב עוד בשנת 1998. חוב המושב למבקש הוסדר בנוסף לסכום ההסדר, כך שתהיה אשר תהיה ההחלטה ביחס לחוב המושב למבקש, אין בה כדי לפגוע בזכויות כלשהן של הנושים. המבקש אינו זכאי לדרוש כי הנושים ישיבו למושב כספים שהם קבלו על חשבון חובם - כספים שהתקבלו על ידיהם במסגרת ההסדר.

8.         על כל פנים, לטענת הנושים, היה המשקם זכאי לתקן את הטעות שנפלה בפסק הראשון, בדומה למקרה בו ראש הוצל"פ מגלה כי פסק דין הוגש לביצוע על חוב גבוה מזה שנפסק לזכות מבקש הביצוע בפועל. מדובר בתיקון של טעות טכנית ולא מהותית. לכן, המשקם היה זכאי ליזום את התיקון ביוזמתו שלו. הדבר נובע גם ממטרתו המיוחדת של חוק ההסדרים במשק החקלאי. הנושים טוענים כי הפסק הראשון לא היה "מעשה בית דין", ואין זה נכון כי המשקם "קם מכיסאו" לאחר שנתן את הפסק הראשון.

            הנושים טוענים כי אין לקבל את טענת המבקש ביחס ל"טעות גלויה על פני הפסק". לטענתם יש לדחות גם את טענת המבקש לפיה הסדר הנושים היה חסר תוקף בשנת 2005. אין לקבל גם את הטענה לפיה המבקש לא ידע על ההסדר או לא הסכים לו. ההסדר הבין בנקאי שנזכר בבקשת המבקש, איננו רלוונטי, שכן ההסדר שמכוחו חולקה התמורה הוא הסדר הנושים. עוד טענו הנושים, כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה הוא נושה "בדין קדימה".

            המשיב 4 הודיע כי הוא מצטרף לתגובתם של המשיבים 2-3 לתובענה.